משיבת נפש חלק א ז

דברי בה"ג דרוב בעילות אחר הבעל אפילו פרוצה ביותר: (ו) ביאור דברי בה"ג וצ"ע ברא"ש מה שהביא ראי' נגד בה"ג מפ' החולץ: (ז) פירוש אחר בדברי בה"ג: השגה על הב"ש (סי' ד ס"ק נב): (ח) מתרץ קושית הב"ש (ס"ק הנ"ל) על הטור גם ישוב על קושיות הב"ש (שם ס"ק לט): (ט) מסיק דאפי' ברוב פסולין נאמנת להכשירו מכ"ש בנידון השאל'

כא (א) בנידון שבועה בכתב. מבאר בראיות דאין זה שבועה: מבאר עוד דאם אמר השבועה בראשי תיבות כגון שכותבין בח"ח ובשד"א אינו שבועה: (ב) בנידון פנויה שנתעברה ואמרה מפלוני והוא כיחש בה ואח"כ נשאה והוא כהן: מבאר אם עתה מודה ונותן אמתלא לכפירתו מותרת ואם עדיין מכחיש תליא בתרי רובי או חד רובא וברי: (ג) ספק אם כגון זו נקרא ברי כיון שהוא מכחישה וקצת ראי' מרבינו יונה שהביא הרא"ש (כתובות פ"א סי' יח): צ"ע ברמב"ם ושו"ע שכתבו דאילמת פנויה שנתעברה היא ספק זונה אמאי אינה נאמנת ברמיזה: (ד) קצת ראי' מלשון המשנה (כתובות יג) דכה"ג נקרא ברי כיון דעכ"פ יש בכלל טענתה שנבעלה לכשר וע"ז אינו מכחיש לה וכן נראה מסתימת הפוסקים

תקנת עגונות

סימן כב בנטבע ושהה א' עד כדי שתצא נפשו ואחר כמה ימים מצאוהו והכירוהו ויש בו כמה סימנים: (א) יבער שיעור כדי שת"נ: יבאר דבאומר ששהה כדי שת"נ ליכא חשש בדדמי וראי' מהרא"ש: יבאר דלהרא"ש בעיא דע"א במלחמה לענין לכתחילה וזה כדעת הרמב"ם דפסק דנשאת ל"ת ויתרץ קושית החמ"ח על הטור דבהחזיקה מלחמה פסק דתצא ובע"א במלחמה דל"ת: קושיא בתשובת ריב"ש (סימן שעט): תמי' אשיטת הרי"ף דגם בשני עדים שייך בדדמי א"כ במים שאל"ס ל"ל טעמא דחיישינן שמא עלה תיפוק ליה משום בדדמי: (ב) יבאר סוגיא דע"א במלחמה ויפרש שיטת רש"י שם ויתרץ קושיות התוס' (קטו. ד"ה טעמא) על רש"י במ"ש ותרווייהו אמרי בדדמי: יבאר אף דאמרינן מיא מצמת צמתי היינו שאין גורמין שינוי כ"כ אבל מ"מ גורמין קצת שינוי צורה: (ג) מביא קושית הלח"מ (פי"ג מגירושין) וב"ש (סי"ז ס"ק סג) על שיטת תוס' בסוגיא הנ"ל: יבאר כוונת הנימוקי דלא כהבנת הב"ש הנ"ל בד"ק: מראה לדעת דקושיתם על תוס' כבר הקשה ר"י בעה"ת בעצמו הובא במרדכי (ר"פ האשה שלום) ומפרש כוונת תירוצו: מבאר דבתוס' שלפנינו ליכא למימר כתירוץ ר"י ומתרץ תי' אחר: (ד) מבאר שיטת הרי"ף בסוגיא הנ"ל ע"פ הבנת הה"מ (פי"ג מגירושין) דהרי"ף מפרש בעיין בלא קברתיו: מביא תמיהת מהריב"ל על הה"מ ומתרץ באריכות ובדרך מרווח ובזה מתרץ גם פסקי מהרא"י: (ה) מביא פירוש שני בשיטת הרי"ף דבעיין באומר קברתיו: מביא דהלח"מ נדחק לפרש לפי פירוש זה הסוגיא ומפרשה ברווחא באריכות: (ו) מבאר דברי המ"מ דמפרש להבעיא בין בלא קברתיו בין בקברתיו (ז) חוזר לתרץ מה שהקשה (באות א) על הרי"ף דבשני עדים איכא חשש בדדמי ומחדש דעד כאן לא מדמינן מים למלחמה לענין בדדמי רק בספינה שנשברה ונטבעו הרבה אנשים אבל בא' שנפל במים שאל"ס לא שייך בדדמי הניח בצ"ע דברי המ"מ ורמ"א (סעיף לד) דבמשאל"ס בעינן שהה כדי שתצא נפשו לענין דלא תצא: ומעורר לחדש דסגי בשהה שיעור מיל שהוא שיעור ראות האדם [יומא דף סז ומעורר קושיא בזה מבכורות נז ומתרץ] ובזה מפרש דברי הש"ס כמה גדולים דברי חכמים מים שאל"ס אשתו אסורה. ובסוף הניח זה אם סגי בשוהא מיל בצ"ע: (ח) מבאר דבמים שאל"ס סגי בסימנים אמצעים אף שאינם מובהקין כיון דליכא חששא דאורייתא ומביא ראי' לזה מהא דמצא חבית יין בעיר שרובה א"י ונתן בה סי' מותרת בשתי': (ט) מביא חידושי הרמב"ן יבמות בסוגיא דע"א במלחמה ומבאר דבריו ויוכיח מזה דלא כהבנת ב"ש בנימוק"י (לעיל אות ג) חוזר מפירושו לעיל (אות ג) בנימוק"י דסגי בסימנים אמצעים רק דצריך סימנים מובהקים

כג בענין הנ"ל: (א) יבאר דגם שאפשר ששט לרוחב הנהר לא חמור משאר משאל"ס: מפרש דברי רש"י יבמות (קכא ד"ה כל שעומד ורואה): מביא ירושלמי אם הי' הים גליני כו' משיאין אשתו ומגיה דצ"ל לא הי' גליני וכונת הירושלמי אם לא הי' גלים: (ב) מביא דברי הב"י דבעינן שיכירו הנטבע בטב"ע בפ"פ ובגוף יבאר דל"ל כן ויפרש דהב"י לא כתב רק על אחר ג"י אבל תוך ג"י א"צ טב"ע בגוף: הערה דעל בגדים לא חיישינן לבדדמי (ג) יעורר דחשש שאלה אינו אלא נגד סימנים אמצעים: (ד) יחזק דבריו דלעיל (סי' כב א"ח) דבמשאל"ס מהני סימנים אמצעים: קושיא ביבמות (קכא) אין מזכירין מעשה נסים: ספק בהא דמשיל"ס צריך להמתין עד שת"נ אם הוא מדינא או חומרא דא"א: (ה) יבאר בענין אי צריך ב"ד להיתר עגונה במחלוקת הב"ש וח"מ: תמי' על הב"ש וביאור הש"ס סוף יבמות אי בודקין עדי נשים בדו"ח: מבאר אף להב"ש א"צ ב"ד למו"מ של הלכה רק רשות מב"ד: (ו) מבאר אף בד"מ א"צ שיהא ב"ד בקיאין בעומק ראיות החכם רק שאין לבם נוקפם להסתפק בסמיכת דברי החכם נקרא הסכמת ב"ד והניח זה בצ"ע

כד עוד בענין הנ"ל (א) מחזק דבריו (בסי' כב א"ח) דבמשאל"ס סגי סימנים אמצעים ומבאר דאין סתירה לזה מראשונים: (ב) מביא ראי' לזה מתוס' ורז"ה ורא"ש דסברי אף דטב"ע לא מהני בראה הטביעה מ"מ מהני בצירוף סי' אמצעים (ג) קושיא על הריטב"א דסובר דהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים הוא מדרבנן. מסוגיא דבכורות (מו:) ותירוץ ע"ז [ועמ"ש לקמן סי' כו א"ד]

כה (א) קושית השואל על דבריו (סימן כג א"ה) מרמב"ן ותירוץ ע"ז: (ב) מחזק דבריו (סימן כג א"ו) דאין ב"ד צריכין להיות בקיאין בעומק דברי החכם ובפרט בעגונה דסגי במציע להם עיקר אופני ההיתר ומבאר סוגיא דסנהדרין הרב ותלמידו מונין להם אחד: (ג) יבאר דברי רמ"א (סעיף לד) שכתב שיש לחוש שקרא טביעה למה שהעולם נהוג לקרות דלא אתי לאפוקי רק אם אמר טבע והלכתי מיד: (ד) מחזק דבריו (סימן כג א"ב) דא"צ טב"ע בפ"פ עם הגוף רק שיהא שלם: (ה) יבאר עוד דבריו (סימן כג א"ב) ויחדש דאפילו אם צריך טב"ע גם בגוף מ"מ סגי סימנים אמצעים בצירוף ט"ע דפ"פ: (ו) מבאר דבריו (סימן כב א"ד) דבהכרה דטב"ע לא חיישינן לבדדמי ואין חילוק בין הכרה דעד להכרה דאשה (ז) קצת תירוץ על קושיתו (סימן כג א"ד) ביבמות (קכא) אין מזכירין מעשה נסים: קושיא ותירוץ ברמב"ם דנשבע שלא יאכל ז' ימים הוא שבועת שוא

כו בנטבע ויש עדות א"י שראה הטביעה וגם עדות המכירין אותו ובגדיו בטב"ע: (א) יבאר דעדות העו"ג אינו מועיל כיון שלא שהה עליו עד שת"נ: יבאר בענין מחלוקת האחרונים בדעת הרא"ש דגם בהכרה בטב"ע חיישינן לבדדמי אם ידע הטביעה דינו כראה הטביעה והביא דעת הנ"ב דידע דינו כראה ומדחה ראיותיו בארוכה ומביא ראיה להיפוך דבידע לא חיישינן לבדדמי לדעת הרא"ש (ב) יבאר דעת הטור בנטבע ונמצא שלם ולא ראה הטביעה א"צ חזיוהו בשעתי' ואפילו אשתהי מעידין עליו. מתרץ קושית הנו"ב על הטור מהא דדיגלת. גם מתרץ קושית הנו"ב בדיגלת לשיטת המקילין בספק ג"י ומבאר דע"כ לא הקילו בספק ג"י בלא נודע שנהרג אדם אבל אם נודע שנהרג אדם ואחר ג"י ביקשו אחר בעל האשה והכירוהו פשיטא שלא נקיל בזה לתלות שהוא בתוך ג"י י) יבאר בארוכה מאין יצא לו זה להטור ובזה מתורץ קו' הנו"ב הנ"ל עליו: מבאר דלר"ת בנמצא שלם בנטבע א"צ חזיי בשעתי' וכ"כ ר"ת בספר הישר ודלא כריב"ש (סי' שעח): מקשה קושיא אחרת על הטור: (ד) מתרץ קושיתו על הטור ומבאר דהרא"ש והטור ס"ל כריטב"א דחשש נשתנה אינו אלא מדרבנן: מדחה ראיות הריב"ש