משיבת נפש חלק א ו

הס"ט בשם חכם אחד שתקח אשה אחרת הספל בעודה מזנקת ולא כס"ט שהשיג ע"ז: גם מסכים שיש לסמוך שתבדוק פעם אחת בדיקת מהרי"ל: מצרף עוד היתר שיש לתלות בדם מורידין: (י) עצה נכונה אפי' לדעת ר"ח דטמאה משום כתם שתשתין על הקרקע או בכלי אדמה שלא נצרף בכבשן כיון דאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים

יד באשה שקבעה ווסת תמיד בליל טבילה קודם אור היום אם מותרת בתחילת הלילה כיון דיש עיגון אע"ג שזה עונה הסמוך לווסתה או לא: (א) מצדד להקל בליל טבילה אפי' שלא במקום עיגון וראי' מיוצא לדרך דמותר: (ב) מצדד להקל בחשוכי בנים: מתרץ דעת הרא"ם דחשוכי בנים נקרא מי שלא קיים פו"ר: (ג) מדחה אלו הראיות (ד) מביא ראיית השואל מדברי ראב"ד בס' בעלי הנפש דבקבעה ווסת לשעות אין חוששת רק לשעתה ומדחה ראייתו ומבאר דנהפוך הוא ומראב"ד ראי' לאיסור: (ה) מתרץ באורך השגת הרז"ה על הראב"ד בזה: (ו) מפלפל בענין רואה מחמת תשמיש בש"ע (סי' קפ"ז סי"א) ובש"ך שם: (ז) ממציא היתר לנ"ד וראי' מרואה מ"ת יותר משיעור כדי שתושיט ידה דמותרת ולא אסורה מטעם עונה הסמוך לווסתה: בדין שבועה בכתב עי' לקמן (ריש סי' כא)

טו בעד שחתם על גט ישכר בשין אחד דכשר דזה לא נקרא שינוי: עוד שאלה בבכור שהא"י המוכר אמר על הפרה שהיא מבכרת אבל יש סימנים שאינה מבכרת וגם א"י אחרים אמרו מסל"ת שאינה מבכרת: אם יש לצרף הסימנים להמסל"ת: גם אם מותר להטיל בו מום הואיל דלדעת הרמב"ם בכור מח"ל אין מקריבין: (א) מבאר דאף לדעת הרמב"ם אסור להטיל בו מום כיון דראוי להקריבו שלמים וראי' לזה מש"ס ע"ז (יג:) פירוש להשגת הראב"ד (פ"א ה"ה מבכורות): (ב) מתרץ הרמב"ם (פ"א מאיסורי מזבח) שפסק המטיל מום בזה"ז עובר בל"ת ותמה הלח"מ מש"ס דע"ז הנ"ל: (ג) מסיק בנ"ד דאיכא מסלפ"ת וגם סימנים להתיר הטלת מום ע"י א"י: עוד היתר בנ"ד אם הישראל סמך על הסימנין שמועילין להתיר ואם גילה דעתו שרוצה בכך קודם קניית הפרה הוה מקח טעות ונמצא דהפרה עדיין של הא"י המוכר ואין בו קדושת בכור

טז במי שנהג איסור בחדש ואביו מוחה בו אם מצווה לשמוע לו כיון דרובא דעלמא נהיגי היתר: (א) מפלפל בש"ס יבמות (ה) יכול אמר לו אביו הטמא כו' ובקושית הסמ"ג איך ס"ד שישמע הא האב רשע ומתרץ דיוק בש"ס שם שפתח במורא וסיים בכיבוד (ב) מתרץ קושית הסמ"ג בדרך פלפול: (ג) מיישב קושיית תוס' יבמות (ה ד"ה כולכם) תיפוק לי' שאתה ואביך חייבין בכבוד שמים: (ד) מצדד בנ"ד שמחויב לשמוע לאב שלא ציוהו האב לעשות נגד רצון ד': (ה) מברר דמידי דלא שייך האב בגווי' אין מצוות כיבוד וראי' מהפרת נדרים: (ו) מתרץ דברי הרמב"ם שפסק אפילו ארנקי של בן לא יכלימו: (ז) מביא ראי' מש"ס זה לשיטת הר"נ דאינו חייב ליתן לאביו רק מה שנותן לצדקה: (ח) מתרץ קושית הטור על הרמב"ם שפסק דאפילו אביו רשע חייב בכבודו: (ט) מתרץ דלא יקשה על דבריו (אות ה) ממעשה דר' ישמעאל שאמר זו רצונה זה כבודה ומבאר דאין זה חיוב רק מצוה בעלמא: (י) מתרץ פירוש השאילתות שפירש ולא יכריע את אביו היינו לכף חוב: גם מתרץ פירש"י בזה: (יא) מסיק לענין השאלה דאין הבן מחויב לשמוע לאביו ואם ירצה לשמוע צריך להתיר נדר ההנהגה: מסתפק אם יכול לעשות פתח מרצון אביו אם פותח לעצמו פתח זה

יז קהלה אחת נהגו שלא לרשום שמות המתים על המצבות ועתה רוצים לרשום אם יש בזה חשש לועג לרש לשאר מתים: (א) מבאר דודאי זה המנהג לא בא מכח הוראת חכם רק מסיבה חיצונית ואיזה הערות בש"ס אם נהגו לכתוב שם המת על המצבות: (ב) מתרץ קושיית תוס' הא דבגד שאבד בו כלאים דמותר לעשותו תכריכין מש"ס דמנחות דבתכריכי מטילין ציצית משום לועג לרש ומחדש דיש חילוק בין עשה לל"ת ומטעים דבריו הנחמדים בדברי אגדה: (ג) מיישב תירוץ רשב"ם על קושית תוס' הנ"ל מתמוהת התוס' עליו נדה (סא): (ד) מברר דלא שייך לועג לרש רק בהבדל שבין חי למת ולא בהבדל שבין מת למת וגם הא דירשמו עתה שמות המתים אין זה בזיון כלל לשאר מתים ויש תועלת בידיעת מקום הקבר לכן מותר לרשום יבולע המות לנצח

חלק אהע"ז

סימן חי אם אשה מותרת לשתות כוס של עיקרין: (א) מביא דעת הב"ח דדוקא משום צער לידה שרי: פירוש הב"ח בדברי הרמב"ם דחוק: גם תמוהים דבריו שכתב דלא שייך סירוס באשה ממשנה דבכורות שחותכין האם שלא תלד: מפרש דברי תוס' דשבת (קיא) שכתבו דלא שייך סירוס באשה כוונתם דעקרה לאו סירוס הוא: (ב) תמי' עצומה בש"ס שבת שם איך תולה סירוס בציווי דפו"ר הא גם בע"ח אסור לסרס וישוב ע"ז: (ג) מפרש הרמב"ם שכתב מסרס אשה פטור משמע דאסור היינו משום חובל בעצמו: השגה על ספר עצי ארזים: ישוב על קושית תוס' סנהדרין (נט: ד"ה והרי פו"ר): (ד) ישוב באורך לסוגיא דשבת הנ"ל: מחדש דסירוס לא שייך רק באברים חיצונים ולא בפנימים לכך לא שייך סירוס באשה: (ה) עוד בישוב הסוגיא דשבת הנ"ל: השגה על ספר עצי ארזים דדעתו דאשה אסורה לשתות כוס עיקרין בלא חולי וראיות מש"ס ופוסקים: (ו) קושיא בב"ק (דף פח): ביאור דברי בן פטורא (בב"מ סב) ישתו שניהם: פלפול בדברי הרמב"ם בענין קטלנית (ז) חקירה אם מותרת לשתות כוס עיקרין משום שהבעל לא קיים פו"ר: מביא דברי הנימוקי בשם הריטב"א דאם יש לו בן או בת אין כופין להוציא ומעורר ע"ז דהא לא קיים פו"ר: מחדש דמשום גדול השלום כיון דקיים שבת שוב אין כופין: (ח) מבאר דאסור לשמש במוך: ישוב דברי רש"י יבמות (יב) ונדה (ג) שלא יסתרו אהדדי: (ט) מיישב דבריו לעיל (סימן טז א"ה): (י) הניח בצ"ע הרמב"ם שפסק דבכוס עיקרין אינו לוקה אפילו בזכר: צ"ע בתוס' עירובין (כא: ד"ה מוטב)

יט באחד שנשא אשה ואח"כ שמע שיצא כבר קול על חותנו שהוא ממזר אם חייב להוציאה: (א) מביא משנה קידושין (עו) הנושא אשה כו' והש"ס שם ופירש"י ופירוש הרמב"ם: נותן טעם על הרמב"ם שלא פי' כרש"י: מביא קו' הב"ש אהרמב"ם ותירוצו ומדחה תירוצו: מקשה עוד על הרמב"ם: (ב) מישב דברי הרמב"ם באורך ומחדש דדעתו אפילו נתערב ממזר במשפחה מותרת לקהל המשפחה מטעם כל דפריש רק לכהונה עשו מעלה (ג) מחדש לפירש"י קול אינו פוסל רק לכהונה לא לקהל: מברר דלא כל קול פוסל רק דאיתחזק בב"ד לא קול הברה בעלמא

כ באשה שיש לה בת ויש קול שזנתה מא"י בעודה תחת בעלה: (א) מבאר כיון דא"י הבא על ב"י הולד כשר אין חשש ואין לחוש שהפקירה עצמה לישראל בפרט דהכא רוב כשרין לענין הולד הניח בצ"ע דברי הב"ש (סי' ו ס"ק לא): מפלפל בקושיא מש"ס סוטה (כז) ישא אדם דומה לש"ס גיטין (פט) יצא לה שם מזנה. קושיא על תירוץ הב"ש (סי' ד ס"ק כא) מכתובות (לו): קושיא על תוס' סוטה שם מיבמות (כה) גם מסוגיא דסוטה ומגיטין (פט): (ב) בדברי רמב"ם (פ' ט"ו מא"ב ה"כ) ומ"מ שם דכהן חושש לקול שהיא זונה מדין תורה: חילוק להרמב"ם בין קול שזינתה במקרה לקול שהיא זונה בקביעות. קושיא ופירוקא ברמב"ם שם: (ג) תמי' גדולה בב"ש (סי' ס"ק כד): (ד) קושיא ותירוץ בתוס' סוטה שם (ד"ה רוב): (ה) תי' על קושית הט"ז על רמ"א (סי' ד סט"ו) תמי' על הב"ש שם (ס"ק כו): חולק על הב"ש (ס"ק כו) בפירוש