משיבת נפש חלק א סט

הרא"ש (שם) דבשנים לא חיישינן דאמרו בדדמי א"כ מוכח בהדיא דדוקא בכשרים לא חיישינן דאמרי בדדמי. מיהו בהגמי"י הביא (ברפי"ג מגירושין) דבמסיח לפי תומו לא חיישינן שאומר בדדמי

מכל הלין טעמי נ"ל להתיר אשה זו. ובתנאי שיסכים עמי אחד מן גדולי מורים מפורסמים שבדור. וה' יצילנו משגיאות ויראני מתורתו נפלאות

אחר ימים שכתבתי ראיתי בהגמי"י (פי"ג הי"א מגירושין) הביא הירושלמי איזו מתכוין ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו שם אשה ר"ל אמר כל ששואלין אותו והוא משיב. וכתב בהגהת מיי' דבגמרא דידן משמע דר' יוחנן מחמיר ור"ל מקיל לכן צריך לפרש דר"י ס"ל אפילו אין שואלין לו אלא מזכירין לו שם האשה שמת בעלה לא הוה מסיח לפי תומו עכ"ד. משמע דלא פליגי רק דר"י ס"ל דכשמזכירין לו שם האשה הוה כאילו מסיח ע"י שאלה מאחר שנתעורר ע"י הוכרח שם האשה אבל אם הא"י מסיח לפי תומו שם האשה פלונית מת בעלה לא ימנע מהיות מסיח לפ"ת. וגם לא מקרי (טפי) מתכוין להתיר משום שמזכירין לו שם האשה. דל"ל טעמא דר"י משום נתכוין להתיר הוא. דא"כ הדר הוה לי' ר' יוחנן לקולא די"ל ששואלין ומשיב עדיף טפי דהא לא הזכירו שם האשה ואינו רק מתכוין להעיד אלא ברור דמשום הזכרת שם האשה לא מיקרי מתכוין להתיר וכ"ש כשהסיח הא"י מעצמו על האשה ואמר אשה פלונית מת בעלה דשפיר הוה מסל"ת. ולא מקרי מתכוין להעיד רק כשאומר השיא את אשתו וכמפורש בש"ס דילן. ותלי"ת שכונתי לאמת דנ"ד הוה שפיר מסל"ת [עי' לעיל סי' כח אות א ד"ה אלא]

ה) וגם בענין קברתיו שהארכתי לעיל [שם אות ג]. ליתן טעם לדברי הרמב"ם. ראיתי אח"כ בתשובת ח"ץ (סי' צ"ה) שכתב ליתן טעם לדברי הרמב"ם דדייק מהא דאמרינן (קטו.) נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת משום דחשה כלי זיינה עליה שמניחין אותה כדי לבא עליה. וקשה ניהו דאינה יראה מפחד מות מ"מ יראה מפחד בעולה כדאמרינן (כתובות ג:) צנועות מסרי נפשייהו. ודבריו מגומגמים טובא דאי יראה מבעולה מאי מהני לזה קברתיו הא ה"ל כמו במלחמה גדולה. ומ"ש דלא חייש הרמב"ם למשקרת רק שקברה לאיש אחר ובמלחמה קטנה ליכא למיחש לזה. מלבד שהוא סברא דחוקה ורחוקה יש לסתור דבר זה מכמה טעמים. חדא דהא בס"ד (ביבמות קטו.) בעי למיפשט מהא דהחזיקה היא מלחמה בעולם מהימנא משום מ"ל לשקר וא"כ אפילו בלא קברתיו איירי כיון דטעמא משום [מיגו] ובמלחמה אע"ג דשייך בדדמי מ"מ מהני מיגו וגם למאי דמסיק אשה כלי זיינה עלי' לא הדר מזה. ועוד דמדברי הרמב"ם גופי' מוכח בהדיא לפי דבריו דאפילו בלא קברתיו נאמנת. דהא (בדין ד) בשילוח נחשים ועקרבים כתב שאינה נאמנת שמא תסמוך דעתה על רוב אנשים שמתו כך בנשיכה. ולדבריו דלא חייש הרמב"ם למשקרת א"כ באומר קברתיו נאמנת. וא"כ כשכתב (בדין ו) נפלו עלינו לסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת משמע אפילו בלא קברתיו. דבשלמא אי מפרשינן דברי הרמב"ם דבמלחמה חייש למשקרת הי' אפשר לדחוק דבנפלו עלינו לסטים איירי באמרה קברתיו ומשום דכלי זיינה עלי' מהני דוקא קברתיו. אבל לפי דבריו גופי' דגם בנפלו עלינו לסטים שייך בדדמי אלא דלא חשדינן לה במשקרת א"כ אין בין זה לעישנו את הבית כלום

ובאמת הדבר ברור דבנפלו עלינו לסטים אפילו לא אמרה קברתיו נאמנת. הגם שראיתי בחמ"ח (בסעיף י"ג) שכתב בשם מהריב"ל דאפשר דגם במלחמה קטנה בעינן קברתיו. לדידי ליכא ספיקא כלל לא מבעי' לדעת רמ"א (בסעיף נ"א) דגם במפולת נאמנת אם אמרה קברתיו א"כ הרמב"ם שכתב במפולת אינה נאמנת ובלסטים נאמנת מוכח בהדיא דאפילו בלא קברתיו נ נאמנת. ואפילו נימא דבמפולת לא מהני קברתיו מ"מ הרמב"ם שכתב (בדין ה) היתה שנת רעבון ואמרה מת בעלי אינה נאמנת מת וקברתיו נאמנת. (ו') אמרה נפלו עלינו לסטים הוא נהרג ואני נצלתי נאמנת שאין דרכן להרוג את הנשים כדי שנאמר כשם שניצלת היא כך ניצל הוא עכ"ל. ומדכתב ברעבון אינה נאמנת ובלסטים נאמנת משמע בהדיא אפילו בלא קברתיו. ולא שמענו בשום מקום שיצריך הרמב"ם קברתיו כשאומר נאמנת סתם, וגם כבר הוכחנו כן מלשון הש"ס דבעי למיפשט החזיקה היא מלחמה נאמנת וכיון דטעמא משום מיגו ודאי א"צ קברתיו דהא מהימני במיגו

ועוד יש לסתור דברי הח"ץ לפמ"ש הוא ז"ל בעצמו דבדבר לא שייך סברתו ובדבר מהני קברתיו א"כ ממנפ"ש אי גרס ברמב"ם כגירסת הר"ן דגרס בדבר אינה נאמנת וא"כ לדידי' היינו בלא קברתיו א"כ מוכח בהדיא דבלסטים שכתב הרמב"ם דנאמנת היינו אפילו בלא קברתיו. ואי גרס נאמנת כמו שהוא הגירסא לפנינו א"כ משמע נמי כיון דבחדא בבי נקט להו גם בלסטים א"צ קברתיו וזה ברור. ובלא"ה הרי רוב פוסקים חולקים על הרמב"ם וס"ל דגם במלחמה מהני קברתיו א"כ ממילא דנפלו עלינו לסטים דעדיף ממלחמה א"צ קברתיו. ומילתא דפשיטא הוא בעיני שלא להצריך קברתיו בנפלו עלינו לסטים וכפשט הטור והש"ע ואין לי בזה שום פקפוק. ומ"ש בשם מהר"ם לובלין (סי' ו') דמצריך גם במלחמה קטנה קברתיו. לא מצאתי רק שצידד אם חזרת המלחמה דמיא למלחמה

גם מה שהוקשה לח"ץ הא דקאמר רעבון גרוע ממלחמה דאילו במלחמה אי אמרה מת על מטתו נאמנת ואילו ברעבון עד דאמרה מת וקברתיו. וקשה אפילו יהיה רעבון שוה עם מלחמה ממנפ"ש אי אמרה מת ברעב לא מהימנא ואי אמרה מת שלא ברעב למה לא תהא נאמנת לשיטת הרשב"א דלא חיישינן דמשקרא ודחק לתרץ לשיטת הרמב"ם. ובאמת לשיטת הרמב"ם דחוק יותר דהא רעבון עדיף ממלחמה לענין קברתיו

אלא נראה דהחילוקים דמעיקרא בעי [רבא ביבמות קי"ד:] למימר רעבון אינו כמלחמה ואי אמרה מת בעלי ברעב נמי נאמנת. ולבתר כי שמע דאמרה מר נמי ידע דכה"ג לא חיי משמע שלא ראתה כלל שמת אלא שסמכה על מה שלא נשאר לו במה להחיות נפשו והניחתו חי הדר אמר רעבון כמלחמה. ואי אמרה מת בעלי ברעב י"ל שהניחתו חי ונדמה לה שלא יחי' ובשעה שבאה לב"ד כבר מת הוא. אבל אי אמרה לא הלכתי ממנו עד שמת נאמנת ולא חיישינן שמא נתעלף ברעב ונדמה לה שמת ואח"כ חזר לישוב דעתו ע"י עצמו או ע"י מי שהשתדל להבראתו. רק כיון שאמרה שמת ולא נותרה בו נשמה עוד לא חיישינן שנתעלף. כמו בלא מלחמה אם אמרה שמת בעלה דלא חיישינן שנתעלף. והדר אמר שגרוע ממלחמה דאפילו אמרה הניחתו מת כיון שסיבת המיתה מכח רעב יש לחוש שנתעלף ושמא חזר לאיתנו ע"י מי שנתן לו להשיב נפשו ולפי שהוא שנת רעבון נדמה לה שלא ימצא מי שיתן לו להשיב נפשו אחר שכבר הגיע לשערי מות לכך אומרת שבודאי מת. משא"כ האינו שנת רעבון היא גופא מדייקא פן נחלש או נתעלף ומבקשת להשיב נפשו שמצוי דברים משיבים את הנפש ואינה אומרת שמת אלא אחר שכבר נתברר לה שמת בודאי

אלא דלענ"ד יה מקום עיון במה שסתמו הפוסקים דבמלחמה קטנה נאמנת משים דאשה כלי זיינ' עלי'. דהא בגמרא (קטו.) בעי למיפשט מהא דנפלו עלינו לסטים דהחזיקה היא מלחמה נאמנת א"כ ע"כ איירי בלא הוחזק מלחמה קטנה אבל בהוחזקה גם במלחמה קטנה אינה נאמנת. והשתא דדחי אשה כלי זיינ' עליה לפי טעם [זה] אפילו בהוחזקה מלחמה קטנה נאמנת. וא"כ אם הוחזקה מלחמה קטנה יש לחוש שמא הברייתא דנפלו עלינו לסטים איירי בלא הוחזקה ומשום דלא הוחזקה הוא [דנאמנת. כיון דהאיבעיא בהחזיקה היא מלחמה לא איפשטא ולהרמב"ם וש"ע סעיף מ"ט א"נ ל"ת]. אבל בהוחזקה אפילו במלחמה קטנה אינה נאמנת

וי"ל לזה דבס"ד דלא ידע סברא דאשה כלי זיינה עלי' שפיר י"ל משום דלא הוחזקה הוא. משא"כ למאי דמסיק סברא דאשה כלי זיינה עלי' וזהו סברא אלימא כדאיתא במס' ע"ג (כה:)