משיבת נפש חלק א סג

שאבד הוא שנמצא מ"מ בלא ידעינן שאבד לא הוה מחזקינן טומאה בההיא שדה והשתא שנמצא הקבר בטלה הריעותא אבל במים אפילו טרם שנטבע זה שדנין עליו יש לחוש למקומות רחוקים שבריבוי אנשים שבכל עולם לא ימנע מפגעי הזמן ואפשר שיש נטבעים תמיד במים במקומות רחוקים והמים מוביליו מרחוק לקרוב. אבל אם נטבע א' בבגדים ואח"כ נמצא נטבע בבגדים והיכורים בט"ע שנטבע באלו הבגדים שפיר י"ל לכ"ע כיון שזה שידענו ודאי נפל למים באלו הבגדים אשר עינינו רואות א"כ כשמוציאין אותו באלו הבגדים ודאי אמרינן שזה שנאבד באלו הבגדים הוא שנמצא. ואפילו שיהיה נטבעים מצויים במים מ"מ נטבעים בבגדים של בעל העגונה לא תוכל לומר ששכיחין. ואי אפשר לנטבע בבגדי בעל העגונה אם לא שתאמר שיצא ושאל הבגדים לאחר וזהו שנטבע וזה ודאי לא שכיח כלל שאין אתה דן כי אם על איש פרטיו ששאל הבגדים מזה וכיון שלא נודע נטבע אחר בבגדים של בעל העגונה תלינן ודאי שזהו באמת אותו שידענו שנטבע והא ודאי לאו דרכי' שיהי' במים אנשים אחרים בבגדים של זה שאי אתה מוצא אלא אחד בבגדי הנטבע. א"כ צדקו דברי רמ"א כפשוטן דבכה"ג לא חיישינן לשאלה דאפילו לרשב"ג דס"ל תבדק כל השדה כולה היינו משום דדרכה למיקבר בשדה אבל זה ודאי אין דרך שהנטבע עלה והשאיל בגדיו לאחר וזה נטבע להא י"ל דלא חיישינן

ועוד דהא ביבמות (דף קט"ו ע"ב) בעובדא דיצחק ריש גלותא אזיל מקורטבא לאספמיא כתבו התוס' (ד"ה יצחק) דאיירי בלא הוחזקו ושכיחי שיירתא ושם קיי"ל כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק. וא"כ אפילו תימא דאין מתירין בראה א' שנטבע במים וידענו מי הוא ואח"כ העלה א' דלא נימא שזה הוא ע"כ מטעם דבמים הוה כמו שכיחי שיירתא והוחזקו דיש לחוש לנטבעים מרחוק מ"מ כיון שמכירין הבגדים ולא הוחזק נטבע אחר בבגדים אלו דלא חיישינן שנטבע אחר בבגדים אלו

הן אמת שגם על גוף חשש שאלה יש לדבר כיון שלא הוחזק אחר בבגדים אלו למה ניחוש שאחר הוא שנמצא בבגדים. ודברנו מזה בתשובה אחרת [ועי' לקמן סי' ל אות ] דיש חילוק בין שנודע שהלך בדרך זה ואין כאן מקומו דבנ"ד אפילו תימא ששכיח קצת שישאיל בגדיו לאחר מ"מ שישאיל ושיטבע ודאי לא גרע מלא הוחזקו. וא"כ צדקו דברי רמ"א בנטבע בבגדים לא חיישינן לשאלה בפרט שכבר הארכנו בתשובה דרוב פוסקים לא חיישו לשאלה וכן פסק הש"ך בח"מ (סי' ס"ה)

ומצורף לזה השערות לבנות שנמצאו בראשו. וגם הקרחת שבראשו שאינו מחמת זקנה כי צעיר לימים הי' רק מחמת שער בנגע שנהפך ללבן אף שכבר נרפא השחין והוה כמן סימן אמצעי. וגם חיתוך תספורת השערות אם הוא שלא כמנהג אפשר דחשיב נמי סימן אמצעי. ועב"ש (סי' י"ז סי"ז ס"ק נג) דלדעת הרא"ש אם אמר א"י ישראל שיצא עמי מת לא חיישינן שאחר נתלוה עמו. וכ"ש דליכא למיחש שאחר נטבע בבגדים אלו אחר שהשאילו הבגדים שהרי לא הוחזק נטבע אחר בבגדים אלו שידענו

ח) והנה הגיד לי עוד שהא"י באו מן השוליץ לפראגא באמרם שכבר מצאוהו ושיותן להם שכרם על ככה. וכבר חשבתי לצדד איזה היתר מזה. אבל נראה שאין זה מסיח לפי תומו דאפשר דלא הכירוהו כלל רק לפי ששמעו שזה נטבע ודאי קאמרי בדדמי שלא נשמע נטבע אחר ואמרו כן כדי לקבל שכר. ולא עדיף מלהשביח מקחו דאינו נאמן. ואין לומר שיודע הא"י שלא יתנו לו שכר אם יהיה איש אחר. חדא י"ל שלא הכירוהו כלל וחשבו שמסתמא זה הוא ואפי' למ"ש לעיל דבלא ראה הטביעה לא חיישינן שאומר בדדמי היינו כשהוא בר עדות אבל בא"י שמכוין לקבל שכר י"ל דלכך אומר שהוא זה אעפ"י שאין מכירו כלל דשמא יהיה זה ויטול שכרו משלם ואם לא יהיה זה ג"כ דרך ישראל ליתן שכר על כך כדי שיבא הנטבע לקבורת ישראל עכ"פ שכר טרחן מקוין ליטול ועוד דשמא מעיקרא ראו שאיש אחר היה וכשישתהה בידם שנדמה לזה באו לקבל שכר עליו

הגם שראיתי בתשובת צ"ץ (סי' מ"ה) שצידד אף שהיה מתכוין לקבל שכר מ"מ כיון שהא"י יודע אם לא ימצא כדבריו שהוא פלוני לא יתנו לו שכר א"כ מוכחא מילתא דקושטא קאמר. ולענ"ד אינו דאולי ידע שכבר עברה צורתו וחשב שיאמינו לו ויתנו לו שכרו כיון שנאבד האיש ההיא חושב כי מסתמא זה הוא ועוד כיון דלאחר ג' ימים לא סמכינן אהכרה די"ל שנשתנה א"כ י"ל שגם הגזלן ראוהו אחר ג' ימים ונדמה לו שהוא זה. מיהו בתשובת צ"ץ היה המעשה שהיה מונח במים ואין לחוש שנשתנה דהגזלן ראוהו כשהיה עדיין במים מ"מ אפשר שאינו מכירו כלל רק לפי שיודע שמחפשין הרוג שמא יאמינו לו שהוא זה ואי לא יאמינו אינו מפסיד כ"כ בשביל זה מאחר שלדעתו בודאי יהיה זה שחושבין שנהרג א"כ הוא אצלו קרוב לשכר ורחוק מהפסד. וכן איתא בב"ק (דף קי"ז) דדני בגיתי. ומה שהביא בתשובת מיימוני להלכות גירושין (סי' ט) באם אמר למה אינכם מביאים אותו יהודי שנהרג והוא שוכב באותו מקום והדר אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי לעיר פלונית וקא חיישיתו הואיל והזכיר ממון בעדותו כו' אדרבה כ"ש דאלים סהדותיה אם יאמרו הראהו וניתן לך ליטרא להביאו דאיכא להימוניה טפי כו'. עכ"ז נראה דלא דמי דשם לא היה מבקש ממון דוקא שאילו רצה דוקא ממון למה לו לפרוט המקום ששוכב שהיה יכולין לילך מבלעדו אלא ודאי לא נתן עיניו בממון ושכר טרחו שואל להביאו. אבל אי אתא אדעתא דממון דוקא י"ל דלאו מסיח לפי תימו הוא כלל דבשביל ממון אומר מספיקא שמא יהיה זה ויכירוהו אותן שהיו מכיריו. ועוד בנ"ד כבר הקדימו להן שכרן שלא ביקשו להראותו עד שיקדימו להן שכרן א"כ י"ל דאפי' יאמרו אח"כ שאינו זה עבדי לאחזוקי שקרייהו אשר יאמרו כי הוא זה שהם יודעיו ומכיריו אף שאין מכירין אותו כלל. וגם מלשון הגמי"י שכתב הדר אמר משמע שמתחילה לא הזכיר ממון כלל משמע שחושש לומר הוכיח סופו על תחילתו ודלא כמ"ש בצ"ץ

מיהו נראה אם ידוע שאותן א"י הכירוהו קודם א"כ שפיר י"ל כיון שבאו מיד למקום שהיה זה א"כ מסתמא הכירו מיד בהוציאם אותו החוצה מן המים שהרי הם חזיה בשעתיה ואז היה ניכר ואם היה אחר לא היו באים לכאן למקום שהיה הנטבע. ולחוש שראו אח"כ שנשתנה ודומה לבעל העגונה לכך באו לכאן. לא חיישינן כולי האי. דודאי אילו היה ניכר בתחילה לאחר לא היו סומכין לבא לאשת הנטבע. ובכה"ג ודאי מוכחא מילתא שהכירהו מיד וכולה האי לא תלינן שבתחלה היה ניכר לאיש אחר וכשראו שנשתנה באו לבשר שמצאו לזה דכולה האי לא חיישינן. וסניף מיהו הוה להנ"ל

שוב הוגבה עדות שמיד שבא הא"י עם הקאפל יצא היהודי וראה בכל צדדין ולא הלך עד שבאו אנשים רבים והסתכלו ושהו ערך ג' שעות. א"כ פשיטא דיש לו דין מים שאין להם סוף שהרי בחצי רבע שעה שהסיח הא"י לפי תומו שלא מצא אין בו כדי שילך למקום רחוק ומסתמא היה רואים אותו כשהסתכלו אח"כ לכל צדדין א"כ שהו כדי שתצא נפשו. ואין כאן חשש רק משום מים שאל"ס לא תנשא לכתחילה. וא"כ פשיטא שיש לסמוך על כל הני צדדין להתירה חדא שהכירוה והיה שלם כדעת הטור וגם מצד ט"ע דבגדים ויתר צדדין המבוארין למעלה

סימן כז

בנפל מן הקרח לתוך משאל"ס

עוד היה שאלה בא' שהלך על הקרח בעת שהמים הי' נגלדים הלך להביא י"ש כמנהגו ונשבר הקרח תחתיו ונפל למים וא' היה עמו ושהה ערך שעה ויפן כה וכה ולא ראוהו עוד

כבר כתבנו בתשובות הרבה מזה. ובתשובת הב"ח (סי' ע"ט) מקיל בכה"ג. ולא ראיתי לכתוב כאן רק מה שנתחדש עוד סברות ודברים נכונים לא שערום ראשונים אבל יש בהם טוב דעת. וי"ל במי שנפל מן הקרח פתאום וירד למצולות מים