משיבת נפש חלק א ס

במים עד ימצאו לו מכירין אם משערין שיהיה באפשרי והשתא י"ל שפיר דההוא דטבע בדיגלת ומלאוהו אגישרא דשביסתנא לא הוציאוהו מן המים פן ישתנה וחקרו עד משלם ה' יומי שלא נמצאו לו מכירין אחרים רק שושביני אם כן ידעו בודאי שהוא לאחר ג' ימים

וארווח לן בזה מה שהקשו על ר"ת דסובר בנצמא שלם מעידין עליו אפילו אטר כמה ימים והקשו עליו דאם כן מאי קשי' מהך דטבע בכרמי ודיגלת דילמא שלם היה לכן כתב בח"מ (ס"ק נ"ה) שדחו דברי ר"ת בגודא רבא. ולפ"ז לק"מ דע"כ איירי בלא נמצא שלם דקשה מאין ידעו גבול ה' ימים שהרי זמן טביעתו לא נודע וע"כ שהשהוהו במים כ"כ כדי שיהיה ניכר וא"כ ל"ל שנמצא שלם דא"כ אפילו ביבשה מעידין עליו אפילו אחר זמן רב וכמ"ש ר"ת בספר הישר להדיא אע"כ איירי בלא נמצא שלם לכך הוצרכו להשהותו אם כן אידחי הגודא רבא שהקשו עליו הרשב"א וריב"ש

ועוד נראה דע"כ לא כתב הרא"ש דבספק תוך ג' תולין להקל שנהרג עכשיו היינו דכיון שלא נודע שנהרג אדם מחזיקין שנהרג תוך ג'. אבל אם נודע שנהרג א' ולא נודע מי הנהרג ואחר ג' ימים ביקשו אחר בעל האשה החוקרת אחר בעלה והכירוהו דפשיטא שלא נתיר בזה דנימא שבעל האשה הוא הנהרג מאחר שנודע שנהרג א' קודם ג' ימים א"כ יש לחוש שמא אחר הוא ואף שנראה עכשיו שהוא בעל העגונה שמא נשתנה ואין זו האיש שדנין עליו ופשיטא שלא [יקיל] שום אדם בזה. ודוקא ביצא קול שפלוני נהרג מביא בש"ע (סכ"ז) להקל מכח ממה נפשך אבל אם נודע שיש שם הרוג פשיטא שלא נתלה שהיה הרוג אחר וזה נהרג תוך ג' ימים וזה פשוט. א"כ תו לא קשיא מהך דדיגלית מידי די"ל שראו אדם נטבע בדיגלת ולא נודע אם הוא בעל האשה והיינו הוא דטבע בדיגלת בודאי רק שלא נודע אם זה הנטבע היה בעל העגונה שאנו דנין עלי' ואשכחוה בתר חמשה ימים דבזה ודאי לא יקיל שום אדם שנאמר שזה הנטבע הוא שנמצא א"כ שפיר ידענו מספר ימיו מיום טביעתו ה' ימים וכשהכירוהו ממילא תולין שמסתמא הוא זה שראינו טובע בנהר ואי יש לחוש לאשתני יש לחוש שמא נטבע איש אחר ולאחר ג' ימים נדמה שהוא בעל העגונה [ועי' לקמן סי' כט א"ג] והכי משמע פשט הלשון ההוא דטבע ולא נודע מי רק ידוע שטבע א'. ואידחי נמי הראי' שכתבתי [סוף אות א'] בידעו מהטביעה ולא מוכח רק בידעו מטביעה אבל לא נודע שבעלה של זו נטבע. עכ"פ לק"מ

אמנם הקושיא שעל דעת הטור דשם לא ראה הטביעה ואפ"ר בעינן לאלתר. הנה הוסיף מיא ואוסיף קמחא די"ל עוד על הטור חדא מנ"ל להתיר בהיה שלם אפילו באשתהי דבתו' ורא"ש כתבו ונהגו להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרה בט"ע בלא סימנים וכתבו התו' והרא"ש הטעם דאפשר דמיירי שלא היה הגוף שלם וע"ז כתב הרא"ש ולמאי דפרישית שיש חילוק בין ראו הטביעה ניחא וקשה דילמא דוקא לאלתר מיירי וכן הוא שיטת הרז"ה באמת. ותו קשיא שכפי לשון הרא"ש מורה דלפי החילוק בין ראו הטביעה מחישב המנהג שנהגו להתיר נשים של הנטבעין בלא סימנין ותו אין צריך לחלק בין שנמצא שלם או חסר רק זה החילוק בין ראו הטביעה ללא ראו ואין עוד א"כ ע"כ לאלתר מיירי דהוא מבואר בהך דדיגלת דבאשתהי לא מהני וכפי זו הסברא שמחלק בין ראו הטביעה אינו מחלק בין שלם לחסר ואיך התיר הטור בלא ראה הטביעה אפילו באשתהי. ועיין בחמ"ח בשם מהריב"ל דמשמע שבאמת מפרש כן

ג) והנלע"ד בזה ותחלה נבאר מאין יצא לו להטור דהרא"ש מתיר בטב"ע אפילו באשתהי. ונראה שהדברים מוכרחים דהא הביא דברי הרי"ף דפשיט מההיא דדיגלת דע"א נאמן בלא סימנין וא"כ מאי קשיא לי' על מה שנהגו להתיר נשי נטבעים בלא סימנין הא כבר כתב הרי"ף דנפשט כן מדיגלת דא"צ סימנין והרא"ש לא השיג על הרי"ף כלל בזה. אלא ברור דכוונת הרא"ש על מה שנהגו להתיר נשי נטבעים היינו אפילו אשתהי דודאי לא מתרמי תיכף כשנמצא הנטבע שיהיה לו עדי הכרה וקים לי' להרא"ש המנהג שאפילו באשתהי מתירין וזה לא מוכח מהך דדיגלת דאדרבה בדיגלת דבעינן דחזינהו בשעתי' והרא"ש בא ליתן טעם על שמתירין אפילו באשתהי. ומדברי הרא"ש נלמוד שגם כוונת התוס' באשתהי שהרי הרא"ש היה קרוב לזמן רבותינו בעלי התוס' וקים ליה המנהג שהוא באשתהי דאי בלא אשתהי בלא"ה ניחא המנהג ע"פ דברי הרי"ף שדחה סוגיא דר"פ האשה שהלכה דבעי' סימנים א"ו קים ליה המנהג דמתירין אפילו באשתהי ונלמד מזה שגם התו' קאי על המנהג שנהגו להתיר אפילו באשתהי ונאמנו הרא"ש והטור בעדותן על המנהג שהוא אפילו באשתהי

ועתה נבאר דברי הטור מאין הוציא דעת הרא"ש שמתיר אפילו באשתהי נמצא שלם. ואומר אני אחר שראה הטור דברי הרא"ש על המשנה דאין מעידין על פרצוף פנים שהביא דברי ר"ת בספר הישר בפשיטות דששהוא שלם פשיט שמכירין אדם מת אפילו אחר כמה ימים. א"כ ע"כ הא דפריך אמתני' דבעי למיפשט דר"י בן בבא לקולא פליג מדהתירו הני נטבעים דכרמי ודיגלת אחר ג' ימים. וקשה קושית הרשב"א מאי פשיט מהא דילמא איירי שנמצאו שלימים וזו הגודא רבא שכתב בחמ"ח שדחו דברי ר"ת. וכבר כתבתי דר"ת עצמו הרגיש וכתב דשם איירי שלא היה שלם וכן ראיתי עכשיו גם במרדכי וכבר בארתי בתשובה אחרת כל דברי ר"ת. מעתה סובבת כל הסוגיא שם בהך דטבע בכרמי ודיגלת בלא היה שלם וע"ז מסיק דבעינן חזיוה בשעתיה אבל אשתהי מתפח תפח וכיון דלפיר"ת סובב הכל על שלא נמצא רק פרצוף פנים עם החוטם שאילו היה נמצא שלם לא היה צריכין למיא דמצמת צמתי א"כ כי היכא דבס"ד ע"כ קים ליה האי עובדא שלא נשאר רק פרצוף פנים עם חוטם אם כן גם למסקנא קאי אשתהי אהא גופי' דאיירי בי' שהוא אסר אבל בנמצא שלם שלא דיבר הש"ס מזה כלום מהיכא תיתי להמציא לחוש באשתהי כיון דקים להו דאין המת משתנה אע"ג דודאי תפח מ"מ ניכר הוא. א"כ ודאי לפיר"ת אין חילוק בין נטבע דאשתהי לשאר הרוג ששהה. דהא ע"כ הני עובדא דכרמי ודיגלת איירי באינו שלם לפיר"ת. ובזה נדחו דברי הריב"ש בתשובה (ס"ס שע"ח) שכתב דר"ת מודה בנטבע דבעינן חזיוהו בשעתי' והיינו משום דס"ל דהני נטבעים דכרמי ודיגלת שלימים נמצאו. ובאמת אם כן אי אפשר ליישב דברי ר"ת גם בהרוג כיון דבשלם איירי מאי פשיט דריב"ב לקולא וכמו שהקשו עליו הרשב"א. אע"כ לר"ת איירי הני עובדי בלא נמצאו שלימים וכ"כ ר"ת להדיא בספר הישר א"ב ליתנייהו לדברי הריב"ש. דלר"ת ודאי גם בנטבע שרי באשתהי והריב"ש לא ראה דברי ר"ת דמפרש הני עובדי בלא נמצא שלם א"כ ממילא דבכה"ג הוא דאמרינן באשתהי מתפח תפח וזהו ברור

מעתה מה שדחה הגאון הנ"ב דברי הטור מהך עובדא דדיגלת ליתא דשם איירי שלא נמצאו שלימים וזה פשוט וברור. מעתה תו לא קשי' לפוסקים דתלינן להקל גבי תוך ג' נתיר ממנפ"ש אם זה הנטבע הרי מת לפנינו ואת"ל שאחר הוא איך תאמר הא מחזיקין שעכשיו הוא שנטבע. ולפ"ז לק"מ דדוקא באינו חסר ממנו רק שהוא נחבל בפנינו בהא הוא דכתבו הרא"ש והטור להקל בספק תוך ג' ימים אבל אם נחסר ממנו הרבה ודאי לא תלינן להקל שבזמן קצר נחסר ואם כן הנך עובדי לפיר"ת ע"כ בנחסרו איירי ובהא לכ"ע לא תלינן בתוך ג' אפילו במים. ומ"מ צריכין אנו למ"ש לעיל בישוב זה דהרי בספק תוך ג' אפילו החולקין על ר"ת וס"ל דאפילו שלם אין מעידין דהא רבינו המחבר בש"ע (סכ"ז) הביא ב' דעות בספק תוך ג' (ובסעיף כ"ח) כתב על דברי ר"ת שאינו מחוור בעיני האחרונים והיינו משום דמפרשים להני עובדא בהיה שלם לכן י"ל כמ"ש לעיל לכל חד כדאיתא

ואי קשי' על הטור איפכא הוא דקשי' דלפיר"ת והטור דבראה שלם אפילו אשתהי מעידין עליו הך דדיגלת מיירי באינו שלם ואהא הוא דמסיק והנ"מ בחזיוהו בשעתי' א"כ משמע דבשעתי' אפילו אינו שלם שרי. ומזה נראה דהב"ש ס"ל (בס"ק צ') דהטור מפרש הך עובדא דדיגלת בסימנין וכבר כתבתי [אות ב' ד"ה והנה]