משיבת נפש חלק א ה

לוח המפתחות

סימן א קושית השואל במנחות (ק) ויומא (כט) ברש"י ד"ה פסולה וד"ה נעשה: עוד קושיא מנחות (קו) בגמרא ואמר מר שירים: קושיא מכריתות (כז) הפריש עשירית האיפה למנחות (קא.) כולן טמאין כו' חוץ מעשירית גם בענין זה סתירה ברמב"ם פ"י משגגה לפ"ו מאיסורי מזבח: קושיא בתרגום אונקלוס (פ' וישלח) בפסוק מאה קשיטה: הגאון המחבר זצוק"ל מתרץ קו' אלו

ב הקשה השואל ברש"י שבת (יב. וד"ה והיה על מצחו) שהוא נגד ש"ס יומא (ז:) והגאון מתרץ באריכות ומתרץ גם דברי הרמב"ם הידועים שפסק טומאה דחוי' ואינו על מצחו אינו מרצה ומתרץ קו' תוס' יומא (ז: ד"ה מכלל)

ג ס"ת שכתוב בה בפ' וישלח ואביו קרא לו בנימין חסר יוד אחר המ"ם אם צריך להוציא אחרת: תשובה מביא דבסוטה (לו) מבואר דבנימין זה מלא. ומבאר פסקי הרמב"ם בענין כתיבת השבטים על אבני אפוד. כמין חומר כפתור ופרח. ולפסק הלכה נוטה דצריך להוציא אחרת

ד בקלף בעת הוצאתו מן הסיד לא עבר עדיין השער אם זה נקרא דיפתרא: תשובה מסיק דבדיעבד אין קפידא כיון שאח"כ נתקן כהוגן עד שאין יכול להזדייף

ה בש"ץ שעבר עבירה ועשה תשובה אם יכול להיות ש"ץ וגם בקול ש"ר הפוסל בש"ץ: תשובה מברר דתשובה מהני שיכול להיות ש"ץ: מברר בענין קול ושם רע איזה חילוקים

ז בענין הפאראסאל אם מותר להשתמש בו בשבת: (א) מביא דברי הנו"ב שכ' דלהרי"ף חייב חטאת ומברר דלא כדבריו משום שאינו עשוי לקיום ובזה מתרץ קושית הנו"ב בפסק הרי"ף בהני דיכרי: (ב) מתרץ עפ"ז תמיהת הרא"ש על הרי"ף בזה: צ"ע בתרומת הדשן (סי' סה) דמדמי בנין לקשר לענין קיימא: מביא ראי' לדבריו מרמב"ם (פכ"ט משבת): (ג) עוד טעם בפאראסאל דלית בי' משום אוהל דאורייתא כיון שאינו עומד בפני עצמו: מתרץ עוד תמיהת הרא"ש על הרי"ף וגם קושית הר"ן על הרי"ף: (ד) מבאר אם יש בו איסור דרבנן: ביאור על פירש"י שבת (קלח ד"ה בכסא תרסקל) דלא כהנו"ב: ביאור דברי המג"א (סי' שטו סק"ח): נוטה קצת דאין בו איסור דרבנן לדעת רש"י: (ה) הניח בצ"ע דברי מ"מ (פכ"ט משבת הכ"ט): מצדד דלהרמב"ם יש בו איסור דרבנן: ביאור לפיר"ח קושית הש"ס מהא דשרביב לגלימי' טפח: שם בהג"ה מביא המגיה מגדולי אחרונים לאסור הפאראסאל אפילו לנשאו מכ"ש לפתחו

חלק יו"ד

סימן ט בשוחט שהי' הכחשת שני כתי עדים אי הוציא טריפת הריאה מתת"י: (א) מצדד דיש להכשירו מטעם חזקת כשרות ותליא במחלוקת תוס' ורי"ף כתובות (כב): השגה על פנ"י שם: מצדד אף לרי"ף יש להכשירו כיון דאין כאן חזקה כנגדו: (ב) מצדד להכשירו ע"פ דברי התומים (סל"ד סקכ"ז) דבדרבנן גם להרי"ף מוקמינן אחזקת כשרות: השגה על התומים מקידושין (סו): (ג) מבאר דיש להאמין כאן להשוחט במיגו ואין זה מיגו במקום עדים ע"פ תוס' כריתות (יב): (ד) מחדש כיון דעדיין לא נמכר הבשר לישראל וגם כיון שאינו שוחט לעצמו סגי בתשובה קלה

י במחט שנמצא תחוב בבית הכוסות לארכו: מביא הט"ז (סי' מ"ח סקט"ו) מטריף. ומסיק דתליא בשני דיעות שמביא רמ"א (סעיף י"א) בנמצא בקורקבן ולמאי דקיי"ל שם להקל יש להקל גם בזה ולפחות יש להקל בהפסד מרובה

יא בענין מנקר שנשאר חלב אחר ניקורו. מפלפל אם יש לאסור הבשר מחמת מיגדר מילתא ע"פ ש"ס חולין (י"ח) ממסמס לי' בפרתא ומתרץ השמטת הרי"ף בזה ע"פ ש"ס חולין (צג): מברר דאף שכבר אסרו הבשר יכול החכם לחזור מאיסורו כיון שהאיסור הי' למיגדר מילתא

יב קאלטינעס שנעשו מעצמם ולא ע"י מזיק אי חוצצין בטבילה: (א) פלפול במחלוקת הגאונים והרמב"ם אם שער הראש נחשב לעצמו או נחשב מיעוט לגבי הגוף: מברר דהתוס' עירובין (ד:) סברי כרמב"ם: מתרץ הקושיא מב"ק (פב) על הרמב"ם: מוכיח דגם הרי"ף ס"ל כרמב"ם: (ב) פלפול בסוגיא דיומא (נ"ח): מתרץ קושית תוס' על רש"י עירובין (ד: ד"ה ד"ת): קושיא בתוס' זבחים (קו) שכתבו בהא דרגל חבירו חוצץ טעם חדש נגד ש"ס יומא (נח) ותירוץ ע"ז: (ג) פלפול במהרש"א סיכה (ו. ד"ה ד"ת): קושיא עצומה להנך תנאי דלא דרשי אתים מנ"ל לרבות שערו ותירוץ ע"ז: (ד) קושיא על הרא"ם שכתב דהלמ"מ דשתי שערות פוסלות בפ"א ל"ל קרא דתמימה ותירוץ ע"ז: צ"ע ברמב"ם (פ"א מפרה ה"ג) שכתב טעם דמותר לגוז ראשן המשחיר דדשא"מ הוא וקשה הא זה פסיק רישא מסביר הטעם הא דבגדי כהונה חוצץ אף מיעוט שאינו מקפיד: מבאר דבטבילה לא שייך מין במינו: (ה) פלפול ברשב"א שהביא ראי' מפרוכת שהי' צבוע שאין צביעה חוצצת: תירוץ על קושית תוס' עירובין (ד) ל"ל את לשערו הא ידענו מהלמ"מ: (ו) עוד תירוץ על קושית תוס' הנ"ל וגם תירוץ על קושיתו (באות ג) לתנאי דלא דרשי את: (ז) עוד ישוב על קושית תוס' הנ"ל ובזה מתיישב גם שיטת הגאונים דשער נידון בפ"ע וגם ישוב לקושיא הנ"ל למאן דלא דריש את: (ח) מחדש אף לשיטת הגאונים בשער כולו שאינו מקפיד מה"ת אינו חוצץ: (ט) מיישב בהנ"ל דברי הרשב"א (המובא באות ה) לענין צביעה: מברר במה שנסתפקו האחרונים לדעת הגאונים] אי מצטרפין כל שערות שבגוף דעיקר הלכה הי' על הראש מחמת חשיבות הראש ולא תליא כלל בשערות: (י) מבאר דקאלטאנעס מיקרי אינו מקפיד: ביאור אי אזלינן בתר דעת הטובל או בתר רוב דעלמא: (יא) פלפול בפירוש המשנה דמקואות (פ"ט מ"ג) קלקי הראש אם זהו שקורין קאלטאנעס וגם בתוספתא שם בפלוגתא דרבי ור"י בר' יהודא הובא בר"ש שם: מצדד להקל בקאלטאנעס שאינו חוצץ: (יב) מחדש עוד אף דגזרו על רובו שאינו מקפיד אבל במקפיד בהיפוך שהוא רוצה בדבר החוצץ ל"ג וראי' לזה מרשב"א: (יג) מסיק דאין לחלק בין קאלטאנעס ע"י שד או נעשו מעצמו: (יד) מחדש עוד טעם להקל דכיון דאי אפשר שתטבול אוקמא אדאורייתא וראי' מיבמות (דף עח ודף מז): (טו) מחדש עוד דקאלטאנעס אינם בכלל שערו אלא כדבר חיצוני המונח על הראש (טז) מפלפל עוד בפירוש הקלקי הנזכר במקואות (פ"ט מ"ג). עפ"ד רש"י חולין (קכו): (יז) עוד סברא להקל מטעם שמבטלו לעולם לא חייץ: מבאר אפילו לשיטת הרוקח דבשער כולו אף שאינו מקפיד חוצץ מ"מ כשהשער מגולה ורובו בא במים לא מיקרי כולו לכן מתיר להאשה לטבול

יג מעוברת שנהפכו מי רגלי' לדם אם יש לטהרה ע"פ בדיקה פעם אחת: (א) מבאר דיש לסמוך על רש"י ורמב"ם ורשב"א ור"נ שמטהרים ומה שהכריע הש"ך כר"ח דטמאה משום כתם אינו הכרעה: (ב) מתרץ עיקר ראיית הש"ך מעד שאינו בדוק: רוצה לחדש דאף לר"ח רק לטהרות טמאה משום כתם: (ג. ד) מבאר דפשטות הש"ס אזלא כדעת הרמב"ם וסייעתו דר' יוסי מטהר אפילו בעומדת ושותתת: מבאר דלשיטת התוס' טמאה משום נדה: (ה) מכריח בראיות דמשום נדה דקאמרינן לאו טומאת ודאי רק ספק וחמור מכתם ששורפין תרומה ע"ז: (ו) קושיא לשיטת ר"ח דר"י מטמא משום כתם: מבאר דאפשר דרמ"א לא חשש כלל לדעת ר"ח נגד רבים החולקים עליו: (ז) מבאר דברי רמ"א בענין זה וגם דברי הש"ך ומתרץ השגת הס"ט על הש"ך: מסיק דפירוש הש"ך במהרי"ל דחוק ומפרש פירוש אחר במהרי"ל: (ח) מבאר דברי המרדכי בשם מהר"ם באשה שעושה צרכי' ורואה דם על המים כמין קרטין וגם דברי רמ"א בענין זה ולסוף הניח דבריהם בצ"ע: (ט) מבאר שיש בחינה שתשב על ספל ותזנק ואשה אחרת תראה שתחילת קילוח המי רגלים אדומים. גם מסכים לתיקון שכתב