משיבת נפש חלק א נח

סימן כו

בנטבע במשאל"ס, ובענין מים כמלחמה דמי, ובענין חשש שאלה, ובענין מסלפ"ת

שאלה

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתי לקדמנא ה"ה הר"ר יהודה בהר"ר מנחם והעיד בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו בזה הלשון ביום ג' תשרי תקע"ח לפ"ק, בין איך גיוועזן איין ארבייטאהרער אין דער מיל של המנוח מו' אלי' במ' משה האב איך גיזעהין וויא ער איז ארויס גיגאנגען פון דער מיל אין דער קריפפע אריין אין האט גיהאט אין דער האנט איין דרענגיל אין מיט דעם דרענגיל האט ער אפ גישטויסן דיא קריפע פון דער מיל אין איך בין אריין גיגאנגען אין דער מיל ווייטער צו ארבעט אין לערך נאך מיין אריין גיין אין דער מיל איין חצי רבע שעה איז אריין געקומען אין דער מיל דער משרת מייסטער של הרחיים של מו' אלי' אין האט גיברענגט דאש קאפפעל של הרר אלי' הנ"ל בידו אין צו מיר גיזאגט בזה הלשון מיר האבען שוין קיין בעל בית ניט ווארום איך האב גיזעהין אז ער איז אריין גיפאלין אין דער וייכסל האב איך נאך גיאגט מיט איין שיפעל האב איך נאר דאש קאפפעל גיכאפט, אין ביום אתמול מיום דלמטה ווען די א"י האבין עהם גיפינען האב איך עהם גיזעהין אין דער שיף וואס דיא א"י האבען עהם גיבראכט האב איך עהם תיכף דער קענט אז דאש דער אייגינער אלי' בעל הבית של הרחיים אין דאש זענין דיא אייגינע מלבושים וואש איך האב גיזעהין ביום ג' ו' תשרי הנ"ל בשעת ער האט אפ גישטוסין דיא קריפפע הנ"ל דהיינו הטלית קטן של נאנקע גיקיפערט מיט קנעפליך מיט אינטער שלאק בלא וגם המכנסים של פשתן ופוזמקאות ומנעלים אין דאש אלץ איז דאש אייגינע. גם בשעת דער א"י האט מיר גיזאגט אז מיר האבען שוין קיין בעל בית ניט האט ער מיר גיזאגט אז דער בעל בית האט אפ גישטויסין דיא קריפע פון דער מיל מיט דעם דרענגיל איז עהם דאס דרענגיל ארויש אויש דער האנט אין וואסער אריין האט ער זיך איין גיבוגין דאש דרענגיל צו חאפין איז ער איבר דעם קאפף אריין גיפאלן כ"ז העיד לפנינו הב"ד החתומים מטה בעונש הנ"ל ה"ה הרבני מו' יהודא בהרר מנחם הנ"ל: שוב בא לפנינו התורני מו' יהודא צבי במוהרר אורי' והעיד לפנינו בתורת עדות ובעונש כנ"ל וכו' רק בשינוי לשון קצת. שוב בא לפנינו מו' יוסף במו' יצחק והעיד בתורת עדות ובעונש הנ"ל בזה הלשון וויא איך בין גיקומן ביום אתמול בשעת מען האט גיברענגט מו' אלי' הנ"ל אין איהם דער זעהין אויף דעם בליק האב איך עהם תיכף דער קענט אז דאש איז אלי' הנ"ל גם האב איך גיקענט דאס ר' אלי' מיקענט מכבר אז ער האט אין דעם קאפף ערטיר וואס זייא זענין גלאט בלא שערות גם האב איך גיוויסט פון לאנג אז ער האט שער לבן בראש, בין איך גיגאנגען אין עהם אויף גיהובין דעם קאפף האב איך גיזעהין אז ער האט דיא אייגינע סימנים בראש וויא איך האב איהם גקענט מכבר, גם בין איך דער בייא גישטאנן וויא דעם ר' אלי' ווייב איז גיקומן פון ווארשא איידער זיא האט נאך גיזעהן דעם מאן האט מען זיא ניט פריער גילאזט זעהין ביז זיא האט גיזאגט סימנים האט זיא גיזאגט דיא סימנים הנ"ל בראש דהיינו גאלל ושער לבן גם האט זיא גיזאגט אז זיא עהם אפף גישורין האט זיא גילאזט מצד הפנים שערות אריכות וואש זיא האט זייא ניט אפ גישורין אין מיר האבין גיזעהין אז עש גיוועזן כנ"ל גם האט זיא גיזאגט כל הסימנים בבגדים וגם בפוזמקאות אין דאש האבען מיר אללעס גזעהן אז דאש איז אלץ אמת כ"ז העיד מו' יוסף הנ"ל ובעונש כנ"ל. שוב העיד הרר משה בהרר אפרים בתורת עדות ובעונש כנ"ל אין האט גיזאגט דיא סימנים הנ"ל וגם הכירו מחמת הזקן. שוב בא לפנינו מ' שלמה בה"ר יוסף והעיד לפנינו בתורת עדות ובעונש כנ"ל אז ער האט תיכף דעם אלי' דער קענט בטביעת עין גם הכיר כל הסימנים הנ"ל שהיה בו כנ"ל. חוץ מזה הכיר אותו בחוטם שלו דהיינו בזה הלשון אז דער חוטם איז קצר מעט ובאמצע היה שקוע מעט וכן ראיתי בו ביום שנמצא, כל הנ"ל העידו לפנינו

הב"ד חתימת מטה היום יום ג' דחוה"מ סוכות תקע"ח לפ"ק פה פראגא הק' דוב חונה בפראגא

תשובה

א) הנה תחילה נדבר בעדות הא"י שהעיד על הטביעה וכיון שחזר בערך חצי רבע שעה הרי בבירור שלא שהה כדי שתצא נפשו א"כ אין דין זה כדין מים שאין להם סוף דאינו רק חשש דרבנן דהא אם נשאת לא תצא, דכיון שלא שהה כדי שתצא נפשו לא מהני ולא מידי כמ"ש רמ"א (בסי' י"ז סל"ד) [עי' לעיל סי' כ"ב א"ז ולקמן סי' ל' אות א] ואפי' למה שצדדנו במקום אחר שא"צ שהייה ב' שעות. בנ"ד בחצי רבע שעה היה הליכת הא"י וחזרתו וא"כ ודאי לאו כלום הוא ואם לא השגיח מיד אחריו לראות שלא יצא במקום אחר ודאי לאו כלום הוא ולקמן (באות ח) יתבאר כפי מה שמדובר עוד מה שלא נאמר בגב"ע הנ"ל ואם לא ראו אחרי הא"י א"כ לא מבעי' שלא היה עדות הא"י תועלת להתרה אף כי גם מגרע גרע לפי מ"ש הטור אה"ע (סי י"ז) לחלק דבלא ראו הטביעה מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים משא"כ בראו הטביעה שאין מעידין עליו אפילו לאלתר בלא סימנין כמפורש בסוגיא דיבמות לדעת הרא"ש

הן אמת שבנ"ד אין נ"מ כי לפי דעת הרא"ש דבשני עדים לא אמרינן בדדמי וכאן הם שני עדים על הכרת הנטבע ועל טביעת עין של הבגדים מ"מ לפי דעתי יהיה נ"מ בזה אם יש לחלק בין ראה לידע לענין שידובר בו להלן בס"ד

הנה מחלוקת יש בין האחרונים אם דעת הרא"ש דוקא מי שראה הטביעה אינו מעיד עליו זה שראה בעצמו אבל ידע הטביעה י"ל דלא אמר בדדמי. ואחר אחרון אני בא

הגאון הנודע ביהודא בקונטרס עגונות (סי' כ"ח) החזיק בסברא זו דידע דינו כראה וראייתו מהא דפשיט ביבמות (דף קט"ו) דמבעיא לן בע"א במלחמה ופשיט ממעשה בשני ת"ח שהיו באים בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמי ונשים אפי' מאה כע"א דמיין וקתני השיא ופריך ותסברא מים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא דאסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין. וקשה נוקמא שלא ראו הטביעה [וגם הרמב"ן במלחמות הקשה זה] ודחק לתרץ ויצא לו דידע דינו כראה. ובאמת בצ"ץ דחה זה ג"כ וס"ל דדוקא בראה קאמר הרא"ש והביאו ב"ש גופי' בק"ע (סעיף תי"ד ציון ראשון ואם כן מ"ש (בס"ק פ"ז) בשם הצ"ץ איפכא יש שם ט"ס. ולפענ"ד אפילו דמדומי ראי' אין כאן דהא כבר כתבו התוס' (ד"ה והא) דס"ד דראו הנשים שטבעו אבל לא ראהו שהעלום א"כ בודאי בס"ד עיקר העדות ע"פ הטביעה שראו שנשברה הספינה וטבעו וא"כ לא מצאה הקפידא מקום לנוח על הפושט דפשיט שפיר לסברתו שכל העדות הוא מכח שראו שהיו בספינה ונשברה אם כן ודאי פשיטותו נכונה דמים כמלחמה דמיא וא"כ הדוחה הוצרך לדחות לו שלא התירום (רק) בשביל ההעלאה. וא"כ מה היה מרויח בזה לאוקמה שהעידו על דאסקינהי קמן וחזינהו לאלתר ולא ראו הטביעה דטפי ניחא לאוקמה בסימנין אפילו ראו הטביעה

ובהכי ניחא מה דקשיא לי מאי פריך ותסברא מים שאל"ס אשתו אסורה שהוא בדרך תמיה וקשה הא רב אשי ס"ל בצורבא מרבנן אשתו מותרת במים שאל"ס כדאיתא (בדף קכא.) וא"כ קשה שמא הפושט תופס סברת רב אשי לכך השני ת"ח התירום די"ל דאם איתא דסליקו קלא אית לי' והיכא דחה אותו בפשיטות [ועי' לעיל סי' כ"ד אות ב]. ולפ"ז ניחא דהכי קדחי לי' שע"כ לא תתפוס הברייתא כפשטה שע"פ שבירת הספינה התירום שאמרו שטבעו עם שבירת הספינה שלא נצטרך להמציא תוספת דברים שלא נזכרו בברייתא דא"כ כיון דמים שאל"ס אשתו אסורה אפילו שהה א"כ משמע ודאי בלא שהה כדי שתצא נפשו אפילו מן התורה אסורה מדגזרו להחמיר אפילו בשהה וראה כל