משיבת נפש חלק א מח

מכחישה ואומר שלא בא עליה א"כ הוה טענתה רק שמא ובעינן תרי רובי אלא דיש לדחות דשם כיון שאינה טוענת דלאו תחתיו הוה רק חד ספיקא ואסורה בפרט דחזקת הגוף מסייעא לאיסור דהשתא וכן באשת ישראל רובא רצון. משא"כ הכא דעכ"פ אומרת ברי לי לכשר נבעלתי ואף שלא נבעלה ממנו י"ל דמ"מ לכשר אחר נבעלה דהא התוס' (כתובות יד: ד"ה כמאן) כתבו הטעם דאלים לי' ברי משום דאשה בודקת ומזנה

וצריך לי עיון בל' הרמב"ם ובש"ע הועתק בס"ס ו) שכתב בהיתה אילמת או חרשת כו' הרי זו ספק זונה. וקשה לי טובי דאילמת אמאי לא תוכל לומר ברמיזה דלכשר נבעלה דהא אילם כפיקח לכל דבר כדאיתא בפ' מי שאחזו (דף עא.) דגם לענין גט סמכינן ארמיזה וא"כ איך כייל הרמב"ם אילמת באינה יודעת דודאי באילמת שפיר הוה ברי גמורה

מ"מ י"ל בכאן שאומרת שנבעלה ממנו והוא כהן אף שמכחישה מ"מ יש בכלל דברי' דנבעלה לכשר ושפיר אהני ברי דידה דהוא בכלל ברי דידה ממש שנבעלה מכשר. משא"כ במכחשת ואומרת בתולה הייתי אין בכלל דברי' שזינתה ולאו תחתיו זינתה לכן לא מהני. אבל הכא שהוא הטענה בעצמה שטוענה שנבעלה ממנו היינו לכשר נבעלתי כיון שטוענת שנבעלה ממנו אף שאינו מודה לה מ"מ יש בכלל דבריה שנבעלה לכשר

ד) ונראה ראי' לזה מלשון המשנה ראוה מדברת אמרו לה מה טיבו של איש זה פלוני וכהן ולשון וכהן הוא. הוא שפת יתר וכן בסיפא דמעוברת שאמרה מאיש פ' וכהן הוא וקשה למה נקט כהן ה"ל למימר בפשוט ומיוחס הוא כי אין נ"מ בכהן. ולהנ"ל ניחא כי להורות נתן התנא בחכמת לשונו השמענו כזאת דאם אמרה מאיש פלוני וכהן הוא דקיי"ל דנאמנת אם כן קמ"ל דאפילו איש פלוני כהן אומר שלא נבעלה ממנו וא"כ לפי דבריו ודאי משקרת מ"מ י"ל כיון דעכ"פ טענה ברי שנבעלה מכשר מותרת אפילו לפלוני הכהן דמ"מ הוה ברי שנבעלה מכשר

וכן נראה מסתימת הפוסקים שכתבו בסתם דנאמנת כשאמרה ברי ולא אישתמיט שום פוסק לומר שאסור' לזה שאמרה שנבעלה ממנו אם אמרה שכהן הוא דלגבי' לא הוה ברי. אלא ודאי כמ"ש דגם לגבי הכהן הוה ברי עכ"פ דמכשר נבעלה ואשה בודקת ומזנה

ויצא לנו מזה דאם יש רוב בשרים אצלה כיון דלכמה פוסקים אפילו בשמא לא תצא א"כ כ"ש בנ"ד דטענה ברי דעכ"פ לכשר נבעלה אף שהוא הי' מכחישה בזה שאומר שלא בא עליה מ"מ עכ"פ בדיעבד לא תצא דבכה"ג יש לומר דחשיב נמי ברי מטעמא דפרישית דבכה"ג לא הוה עלי' חד"א דמ"מ יש בכלל דברי' שלכשר נבעלה ושייך בודקת ומזנה מ"מ לא יפה עשה מה שהתירה לכתחילה

תקנות עגונות

סימן כב

בנשבע במים שאל"ס, ובענין מים כמלחמה דמי

שאלה

בענין א' שנטבע ושהה א' עד כדי שתצא נפשו ואח"כ הכירוהו ומצאוהו אחר כמה ימים ויש בו כמה סימנים כמו שמבואר הכל בתוך התשובה ולהיות שדבר פשוט להתיר מכמה צדדין לא העתקתי הגביות עדות

תשובה

א) לכאורה לית דין צריך בשש שהאשה מותרת מאחר שע"פ עדות הבחור נחמן ששהה ד' שעות שהוא שיעור כדי שתצא נפשו דהא רש"י פי' ביבמות (דף קכ"א ע"ב) דשעה שלישית אין יכולה לחיות. ואע"ג דאמרינן בגמרא פ' האשה שלום (דף קטו) דמים כמלחמה דמי ובע"א במלחמ' פסקו הרי"ף והרמב"ם דדוקא באומר קברתיו דאל"כ י"ל שאומר בדדמי וכ"כ המרדכי (ר"פ האשה שלו' סי' ע"ז) וז"ל נראה לר"י דלא שייך בדדמי אלא כשמעיד שטבע ולא יצא משם והיינו בדדמי דאפילו לא ידעה בבירור אמרה מסתמא לא יצא משם [עכ"ל] ולפי שיטת הרי"ף גם בע"א חיישינן שיאמר בדדמי לכן מסיק הרי"ף דדוקא באמר קברתיו מהני. ואף דפשיט הרי"ף מהא דאסקוה אגישרא דשיבסתנא דשמעינן דע"א במים שאין להם סוף נאמן יש לומר דהיינו באסקוה קמן ובודאי מת וכמ"ש הריב"ש בתשובה (סי' שע"ח) וכמ"ש הרי"ף בהדיא ודוקא היכא דאסקוה קמן וחזיתי' לאלתר ואשתמודע לי' דאיהי פלניא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא והה"ד לע"א במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא קמסהדי הכי אפילו תרי סהדי לא סמכינן עלייהו כ"ש ע"א. וגם הרא"ש לא השיג עליו אלא בתרי אבל בע"א משמע דמודה דחיישינן דילמא אמר בדדמי אי לא אמר אסקוה קמן שהוא כמו קברתיו

מיהו נראה דבהא שאומר ששהה כדי שתצא נפשו נמי קיי"ל דלא חיישינן לבדדמי לענין שלא יהיה לו דין מים שאין לו סוף לענין שאם ניסת לא תצא

וכן כתב הרא"ש בשם הראב"ד דע"א במלחמה לא בעי מת וקברתיו ומנסבינן לה לכתחילה ודייק לה מהא דחסא דאמר מאן איכא בי חסי טבע חסא ולא אפקוה אפילו במים שאין להם סוף אלמא במים שיש להם סוף מנסבינן לה אפילו לכתחלה וכתב הרא"ש ואינו נ"ל ראי' דמים שיש להם סוף לא דמו למלחמה כיון דעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כדי שתצא נפשו ודאי מת עכ"ל הרא"ש. ויש לדקדק בדברי הרא"ש דמ"מ הא איפשיט משם דגם במים שאין להם סוף סמכינן עלי' דהא דייקינן משם דבמים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא והא דלא תנשא לאו משום דהעד אומר בדדמי רק משום מים שאין להם סוף דאפילו אי איכא תרי סהדי דלא שייך בדדמי מ"מ לא תנשא במים שאין להם סוף ואם כן איפשיט האיבעי' דלא חיישינן בדדמי דהא אם נשאת לא תצא. ונראה דהרא"ש ס"ל דהבעי' נמי לכתחילה הוא ואם נשאת לא תצא דלא חיישינן לבדדמי ובדיעבד א"כ מודה הרא"ש דהיכא דנשאת לא חיישינן בדדמי

ובהכי ניחא מה שפסק הרמב"ם (בפי"ג מגירושין) בע"א במלחמה אם נשאת לא תצא. וקשה מנ"ל הא [ועמ"ש בזה לקמן סי' כ"ח א"ד סד"ה והנה] ולפ"ז י"ל שהוכיח כן מעובדא דחסא דאפילו במים שאין להם סוף דדמיין למלחמה נמי לא תצא. וכן פסק בש"ע (סי' י"ז סעיף נ') בע"א במלחמה אם נשאת לא תצא. ובחמ"ח כתב שם דאפשר לומר לדעת הרא"ש דס"ל בהחזיקה היא מלחמה דהוא ג"כ בעיי' דלא איפשיט' דתצא י"ל דגם במלחמה תצא. ולפ"ז קשה על הטור דבבעי' דהחזיקה היא מלחמה פסק דתצא ובהך בעי' דע"א במלחמה פסק לא תצא ולפמ"ש צדקו דברי הטור דמוכח כן בהדיא כיון דע"א מהני במים שאין להם סוף לענין דלא תצא א"כ ע"כ בעי' דע"א במלחמה רק לכתחילה הוא או שנפשטה לענין דיעבד והרמב"ם אפשר שלמד מזו לכל הבעיות דאינם רק לכתחילה

והריב"ש שכתב בתשובה (סי' שע"ט) דהרי"ף ס"ל בלא אמר קברתיו דתצא קשה מעשה דחסא דהא מים כמלחמה דמי ואפ"ה לא תצא. מיהו נראה דהריב"ש גופי' (בסי' שע"ט) משמע בהדי' שאם הי' מי שראה הטביעה ושהה כדי שתצא נפשו לא היתה אסורה רק מדרבנן לכתחילה. וקשה הא איהו ס"ל דלהרי"ף בע"א במלחמה אם לא אמר קברתיו דתצא דכל שאומר בדדמי אין כאן עדות כלל וא"כ מים דכמלחמה דמי אמאי מהני עדים ועוד תימא דהא להרי"ף אפילו תרי לא סמכינן עלייהו וא"כ האיך יפרנס הא דמים שאין להם סוף דלא תצא אם נשאת נימא דאמרי בדדמי

הן אמת שבדברי הרי"ף גופי' יש לתמוה כיון דס"ל דגם בשני עדים שייך בדדמי לכן בעי קברתיו א"כ קשה דהא ביבמות (דף קכ"א) משמע דטעמא דמים שאין להם סוף הוא משום דחיישינן שמא עלה מן המים או גל טרדו אבל לא משום דניחוש