משיבת נפש חלק א מז

דאיתא קמן כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה וא' מוכרת בשר שחוטה שאחד נאמן אפילו על הנפרש. אע"ג דבאיתחזק איסורא לכמה פוסקים ע"א אינו נאמן ורובא וחזקה רובא עדיף מ"מ עד רובא דאיתא קמן שאינו אלא מברר הרוב היכא איתי' לכן אפילו ברוב פסולין נאמנת שמעוברת ממיעוט

ובזה יש ליישב מה שהקשה הב"ש עוד אמאי אינה נאמנת לעשות מספק ודאי להתירו בממזרת והניח בצ"ע. ולענ"ד לק"מ דטעמא משום דע"א נאמן באיסורין והיינו דוקא להתיר אבל לא להחמיר כדאיתא בי"ד (סי' קכ"ז סעיף ב). והשתא בספק ממזר דמדאורייתא כשר הוא לגמרי שפיר נאמנת להכשירו אפי' מדרבנן. משא"כ אם אומרת ודאי ממזר הרי עדותה לפסול אף שע"י מותר בממזרת מ"מ הרי מוציאתו מחזקת כשרות שמן התורה כשר בקהל לפסול ודאי אין ע"א נאמן וזה ברור

והשתא ממילא מיושב נמי קושית הב"ש (בס"ק נ"ב) על הטור היכא דבלא אמירתה הזה ממזר ודאי איך נאמנת להכשירו. דאדרבה הטור לשיטתי' אזיל דס"ל מסתמא הלך הבועל אצלה. וא"כ י"ל דכיון דאינו יודע ע"כ אינו ממזר ע"פ דברי האב רק כשאומר שזינתה במקום רוב פסולין דאז בסתמא הלך אחר הרוב והוה ממזר ודאי כמו בתשע חניות דבנמצא הלך אחר הרוב והוה נבילה ודאי ומ"מ עד אחד נאמן להכשירו. וא"כ א"ש דכוין דהוא אין יכול לידע לפי דברי הטור א"כ ע"כ אין מחזיקין אותו בממזר רק ע"פ רוב פסולין

ט) עכ"פ עלה בידינו דאפי' ברוב פסולין נאמנת להכשירו. וכ"ש בנ"ד שהדבר פשוט שאין לאסרה בקהל. ולא ניתן לכתוב רק להתלמד במקום אחר. והדברים ברורים כמ"ש ותו לא מידי

וגם דברי המ"מ והר"ן מיושבים ג"כ ע"ד הנ"ל. דודאי מה שנאמנת להכשירו לגמרי הוא בשביל דספק ממזר כשר מן התורה לבא לקהל רק מדרבנן פסול שפיר נאמנת להכשירו. אבל להתירו בממזרת לא מהימנא דהרי כשר מן התורה לבא לקהל ואין אחד נאמן לפסול אדם כשר. וגם דברי רמ"א נכונים לפ"ז שאפילו פרוצה ביותר אינם ודאי ממזרים. ובפרט לפמ"ש (אות ה בסופו) דמשמע דהלכה כר' יוחנן דס"ל אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה והוה בעי' דלא איפשטא. ובספק ממזר לכ"ע נאמנת להכשירו

כל אלה הדברים אשר כתבתי לעצמי הואיל דאתא לידן. ובנ"ד הדבר פשוט כמ"ש מעל'. ואותו זקן אשר כתב מעל' שפטפט כנגדו. אם זקנה יש כאן חכמה אין כאן. אחר שהלכה רווחת נו"ע הבא עב"י הולד כשר [ואפי' מאשת איש] ורב מרי בר רחל יוכיח. ואולי יש בו דעת המוני שסבורים שיש ממזר מא"י מצורף לזה הסנופים מגב"ע שכתב מעל' ואין צורך להאריך למי שיש בו ריח תורה ויודע דרכי ההוראה אשר לא יביטו לקול דבר שפתים אשר בפי ההמונים שאם אשה זנתה פעם אחת שחושבים בני' לממזרים. שאין כן מדרכי התורה. ולא נעזוב תורה שלימה שלנו מפני שיחת חולין שאינה של ת"ח. ומה גם בקול שאינו דבר ברור. ודעת שוטים אינם כלום. ודברי חכמים א"צ חיזוק

מה שהוקשה למעל' על התוס' פ' גיד הנשה. לאו קושיא היא דפשיטא דהלובן בכלל הכוליא והכוליא עצמה קריבה לגבי המזבח אף שמותרת באכילה רק שאינה בכלל חלב שעל הכליות לדעתי בטרם העיון יעתיק לו התשובה לשלחה לי בחזרה והדר ליסבר גם יתן העתק להמופלג מוה' שמחה על שאלה שלו יתברך מעל' בכל טוב כנפשו ונפש ידידו ד"ש לנצח ארי' ליב

סימן כא

תשובה

שלמא יסגא, עד ראש הפסגה, לידידי מעודי, הרב המאה"ג החריף ובקי כמו' יצחק נ"י

בדיני שבועה בכתב

א) הנה קבלתי מכתבו ונפשו בשאלתו על אודות שו"ב שקיבל עליו בכתב בח"ח ובשבועה דאורייתא שלא ישחוט ועתה נתחרט ובכתב כתוב שקיבל עד"ר. הנה כבר כתבתי בתשובה אחרת בארוכה הלא בספרתי דע"פ כתב לא מיקרי שבועה וביטוי שפתים וכתבתי כמה ראיות גם הבאתי ראי' מחרש וחרשת שאין חולצין שאינה באמר ואמרה אלמא ע"פ כתב לא מקרי אמירה. וכעת נ"ל להוסיף נופך דבסוטה (דף כז:) ממעטינן אילמת שאינה שותה שנא' ואמרה האשה אמן ובשבועות (דף כט:) דייקינן מסוטה דעונה אמן כמוציא שבועה מפיו דמי א"כ ע"כ אמן אינו אלא בענין שנאמר בסוטה וא"כ בסוטה ודאי אפי' יכולה לכתוב לא מהני וכן פסק הרמב"ם (פ"ב ה"ב מסוטה) ג"כ בסתם דאילמת אינה שותה א"כ מוכח דמפי הכתב לא מהני וגם בריש פ' מי שאחזו (דף עא.) פריך הא יכול לדבר מתוך הכתב משמע היכא דממעטינן אילם אפי' יכול לדבר מתוך הכתב לא מהני וגם בסנהדרין (דף עא.) ואמרו פרט לאילמין משמע נמי דמפי הכתב לא מקרי אמירה

ועוד נ"ל דאפי' אמר בפה הלשון הנאמר בשטר בח"ח ובשד"א לאו ביטוי שפתים הוא מקרי כיון שאינו אלא ראשי תיבות דהא בריש נדרים (דף י) דקונם קונח הוה כינוי לקרבן ופליגי שם ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר לשונות נכרים הם וחד אמר ל' שבדו להם חכמים ומשמע דבאמר רק קונם לחוד לא הוה כינוי דעכ"פ בעינן איזה לשון וא"כ נוטין הדברים דאפילו אמר הריני מקבל בח"ח ובשד"א לא הוה ביטוי שפתים. וכן משמע מהא דאילמת אינה שותה שאינה יכולה לומר אמן אף דידוע שאילמין עכ"פ יכולין לדבר אות אחת בפרט האלף שהוא ממוצא הגרון ובקל תוכל לומר. אלא ודאי ר"ת לא מהני. עכ"פ יפה עשה מעלתו שנשאל על נדרו דבזה יש כמה צדדין ואפושי בהיתרא. ואם באמת פצו שפתיו בפה מלא אין דרכי להשיב על ענין שלא נעשה כהוגן לכתחילה והארכתי בתשובה אחרת

בדיני איסור זונה לכהן

ב) וע"ד השאלה מפנויה שנתעברה ואמרה מפלוני והוא כופר ואח"כ פיתוהו וכנסה והוא כהן. הנה לא ביאר מעל' מה מענה בפיו עכשיו למה כפר בתחילה. אמר שהי' מפני הבושה או שלא תטעון עליו חיוב הספקת צרכי לידה והנולד ודאי אמתלא הוא ויכול לחזור בהודאתו דמעיקרא ואפילו לענין ממון דלא מהני אמתלא בהודאה מצינו בח"מ (סי' מ"ז) באמר שטר אמנה אם אמר שעשה להבריח מב"ח אהני. ואם עדיין עומד בדבריו ודאי צריכא רבה ולא ידעתי מאן הוא דרב גוברי' ביכלתיכם להתיר כזאת בפשיטות לכתחילה. ועיקרא דמילתא תליא אם איכא תרי רובי להכשיר לכ"ע שרי' כדאיתא באה"ע (סי' ו' סי"ז) ואי ליכא רק חד רובא דתלי' בברי דידה דאם טענה ברי אם נשאת לא תצא כדאיתא שם באה"ע אבל בלא ברי אפי' בחד רובי לא מהני לדעת הרמב"ם. והב"ש מסיק שם כשאמרה ברי ונשאת אפילו ברוב פסולין לא תצא. ואין דרכי להאריך במה שמפורש בפוסקים כי עיני המעיין יחזו הכתוב בספר

ג) ברם יש לעיין אם זו נקרא ברי דכיון דהוא מכחישה בזה שטענה ברי שנבעלה ממנו א"כ י"ל דשוב אין לה דין טענת ברי אם כן לדעת הרמב"ם אם נשאת תצא וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן שהביאם בב"ש (ס"ק ל"א) דאפילו בחד רובי אם נשאת תצא כשאינה טוענת ברי א"כ צ"ע כיון דלדבריו ברי דידה שקר שהרי הוא יודע שלא בא עליה ולומר שמכשר אחר נבעלה י"ל דהוה כאינה טוענת כלום ואפילו נשאת תצא. ולכאורה יש להביא ראיה דלא מקרי ברי בכה"ג דהא באומר פתח פתוח נאמן לאוסרה באשת כהן ולפי דעת רבינו יונה שהביאו ברא"ש (כתובות פ"א סי' יח) דאם מתרצת דבריה ואומרת ברי שלאו תחתיו זינתה נאמנת. א"כ בהא דאסורה עליו באשת כהן היינו בשביל דליכא אלא חד ספיקא אסורה ואמאי תאסר הא עכ"פ אומרת ברי שאינה אסורה. מ"מ כיון שאינה מתרצת בפירוש חשבינן לטענתה טענת שמא כיון שעכ"פ היא עכשיו מכחשת ואומרת בתולה הייתי לא חשבינן טענתה לברי. א"כ גם בנ"ד כיון שהוא