משיבת נפש חלק א מו

או דרמ"א לענין חשש ממזרות איירי דנאמנת שהם מבעלה. ואע"פ שפרוצה ביותר מ"מ אפשר דמ"מ נאמנת דלא ברור דרוב ביאות מפסולין. משא"כ היא עצמה שמביאה אחת נפסלה

מיהו בט"ז הקשה על הרמ"א מנ"ל בפרוצה ביותר שנאמנת. דהתו' לא איירי בפרוצה ביותר דאז יש לחוש לרוב בעילות מאחרים ויש לומר שאינה נאמנת להכשיר. וכתב הב"ש (ס"ק כו) דכן מוכח מהרמב"ם שכתב חוששין אף לבנים וחשש שלה היא לכהונה דלישראל מותרת א"כ גם חשש הבנים אינו רק לכהונה ולא הבנתי דממנפ"ש אם מיירי שאותה דומה נשאת לכהן אם כן אפילו אינה פרוצה ביותר החשש שיש עליה ישנו גם כן על בני' (ג"כ) שהרי נעשית חללה. ומאי אהני הא דרוב בעילות אחר בעל הרי בני' מבעל חללים ג"כ. ואי נשאת לישראל א"כ אם לא נחוש על בני' שהם מאחרים גם לכהן אין לחוש (דהרי) דנהי דנתחללה בני ישראל מקוה טהרה לחללים שאין חללה אלא מאיסור כהונה וכמ"ש הב"ש גופי' (בס"ק כ"ה) ואם רוב בעילות מאחרים פשיטא שהם ממזרים. ואם יש לתלות רוב בעילות בא"י הבא על בת ישראל הולד כשר גם הט"ז לא יחלוק על זה. דודאי תולין ברוב בעילות ולכהונה פגום הוא וי"ל שאינה נאמנת להכשיר לכהונה כיון דפרוצה ביותר ויש לתלות ברוב בעילות. ואינו דומה לארוסה שעיברה דנאמנת להכשיר הולד דמ"מ לגבי ארוס היתרא מקרי

ומ"ש הרמב"ם (בפט"ו דין י"א מאיסורי ביאה) בפנוי' שנתעברה נאמנת לומר לכשר נבעלתי אפילו ברוב פסולין. י"ל שם שייך בודקת ומזנה כדאיתא בכתובות (דף י"ג ע"ב). גם י"ל ברוב פסולין נמי אפשר דאזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע וכמ"ש הב"ש (סי' ר' ס"ק ל"ט) ונ"מ דאפילו באנוסה נאמנת. אבל ברוב ביאות מאחריה י"ל דאינה נאמנת ואדרבה מלשון הרמב"ם (בהלכה כ) שהחל לומר אין חוששין על בני' שהם ממזרים משמע דלישראל איירי ודיוקו של מהרי"ו אינו דיוק וגם כבר כתבתי לעיל (עי' אות א' ד"ה עוד) דהסוגיא משמע דלא איירי בכהן כלל

ומ"ש הב"ש (ס"ק כו) דהרא"ש בפי"ב [ט"ס הוא וצ"ל בפרק יש נוחלין והוא ב"ב דף קכ"ז] כתב בשם בה"ג דרוב בעילות אחר הבעל אפי' פרוצה ביותר והרא"ש אינו חולק עליו בזה. ואין דבריו מוכרחים כלל דעיקר דברי בה"ג הם על מה שאמרו בגמרא דר' יהודא ס"ל דנאמן לומר זה בני ממזר וכתב דדוקא כשעושה הקטן בכור דאז מתוך שנאמן על הקטן שהוא בכור נאמן על הראשון שהוא ממזר אבל בלא בכורה לא מהימן לשויי' ממזר ואפילו אשתו פרוצה ביותר דרוב בעילות אחר הבעל ע"כ. ואין זה מוכרח בכוונת בה"ג רק כוונתו שאין לו נאמנות על זה וכיון דבפרוצה הוא בעי' דלא איפשטא די"ל דמ"מ תלינן בבעל דבעלה מנטר ולא אהני נאמנות של הבעל כלום. דהא בגמרא דסוטה (כז.) משמע בהדיא דבפרוצה ביותר לא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל דהא אהא דאמרינן אשה מזנה בני' כשרים רוב בעילות אחר הבעל בעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר מהו אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה לא תבעי' לך דלא ידע לה ולא מינטר לה וכו'. משמע בהדיא דבפרוצה ביותר לא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל. אלא נראה דמשמע לי' דהלכה כמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה דהכי ס"ל לר' יוחנן בנדה (לא:). וא"כ אי אמרינן סברא דמנטר לה א"כ מ"מ רוב בעילות שיש לה ולד מהם הם אחר הבעל. ונהי דספיקא הוא מ"מ אינו נאמן לשווי' ממזר ודאי. דספיקא הוא בלא אמירתו של בעל [וע"ע מ"ש באות ז]

ו) וצריך להתבונן בדברי בה"ג שתלה הטעם משום דרוב בעילות אחר בעל אינו נאמן דא"כ אפילו באומר על הקטן שהוא בכור מה מועיל הא הוא בעצמו אינו יודע אם הוא ממזר שהרי רוב בעילות אחר הבעל. וצ"ל דאיירי שיודע בודאי שלא בא עלי' ט' חדשים א"כ מאי אהני לי' טעמא דרוב בעילות אחר הבעל כיון שאומר שלא בא עלי'. וצ"ל דבהא גופי' קאמר בה"ג דכיון דדר עמה חזקה דבא עליה כדאמרינן ביבמות (דף קיא:) דלא מוקי איניש אנפשי' והוה חזקה שרוב בעילות ממנה. אלא יהיה אפשר לומר שיהא נאמן על שיודע שהיא פרוצה ביותר ותולה באחר. וע"ז אמר דמ"מ רוב בעילות אצל הבעל. והיכא דמבכר הקטן גילתה התורה שנאמן שיודע רוב בעילות מאחר דזה נמי חזקה שאין אדם מבכר הצעיר לפני הבכור

וצ"ע בדברי הרא"ש שמביא ראי' מפ' החולץ (מז.) דנאמן אפילו כשאינו מבכר הקטן בהך דפריך ואבנים מי לא מהימן הא תניא יכיר ומביא ראיה דבעלמא נמי מהימן. ומאי קושיא הא בה"ג גופי' הוה מודה דמהימן אי לאו דרוב בעילות אחר הבעל דאל"כ לא הוה צריך לסברא דרוב בעילות אחר הבעל ודוחק לומר דשם שמחזיקין איתו בחזקת ישראל דמי לרוב בעילות אחר הבעל דזה דחוק דא"כ גם באמת שהוא ממזר לימא בפשיטות דלא מהימן לאפוקי מחזקה

ז) עוד אפשר לפרש בדברי בה"ג דמ"ש אפילו היתה פרוצה ביותר אין הכונה שאנו יודעין בה שהיא פרוצה ביותר דא"כ בלא"ה בני' ספק ממזרים. ואדרבה משמע דהיכא דאיכא למימר רוב ביאות מאחרים מחזקינן לי' בממזר רק דאמרי' דמנטר לה. א"כ יש להאמינו שלא השגיח בה לשמרה דבדידי' קאי מלתא אלא כוונת בה"ג דכשאינו יודע בבירור אינו יכול לשווי' ממזר וא"כ כיון דרוב בעילות אחר הבעל מנין יודע שהוא ממזר וע"כ אומר שהיתה פרוצה ביותר דלדעתו רוב בעילות מאחר וזה לא מהימנינן לי'. רק בענין בכורה נאמן נמי בהא דקים ליה שרוב בעילות מאחר. משא"כ בלא בכורה לא מהמנינן ליה כלל שהיתה פרוצה ביותר עד שיש לתלות רוב ביאות מאחרים. ועל שלא בעל כלל נמי לא מהמנינן לי' דמסתמא רוב בעילות מבעל רק במקום בכורה לא מהמנינן לי' שרוב בעילות מאחרים. אבל במה שאינו בבירור לפי אמירתו לא מהימן כלל

וכ"כ הטור (בסי' ד') דנאמן לומר שהוא ממזר ואם אמרה מכותי ועבד נתעברתי נאמן שאין הבעל יכול להכחישה בזה ע"כ. והב"ש (ס"ק נ"ב) כתב והוא ממזר ודאי כ"כ הטור. ש"מ דס"ל אם לא אמרה מכותי נתעברתי לא אמרינן שמא מכותי נתעברה. אבל הרמב"ם כתב שהוא בחזקת ממזר משמע דאינו אלא ספק וכ"כ המגיד דהיא נאמנת לומר מכותי נתעברתי משום דבלא דיבורה אינו אלא ספק. ולשיטת הטור קשה כיון דבלא דיבורה הוה ממזר ודאי למה נאמנת להכשיר עכ"ד הב"ש. ומש"כ דברמב"ם כתב הרי הוא בחזקת ממזר חמוה (דבפט"ו דין ט"ו) כתב בהדיא דנאמן לומר שהוא ממזר (ובדין י"ט) כתב בהיה בעלה במדה"י שהוא בחזקת ממזר

ועיינתי במהדורא קמא דב"ש שם כתוב כהוגן וז"ל וברמב"ם ליתא שהוא ממזר ודאי אלא כשאב אומר שהוא ממזר כלומר מישראל נתעברה אבל כשאומר שאינו בנו ואינו יודע ממי נתעברה אינו ממזר ודאי אפילו בלא דיבורה ע"כ. ולפ"ז גם הרמב"ם איירי ע"כ כשהוא [ממזר[ לפי דבריו כגון שאומר שיודע בודאי שאינו מכותי רק מישראל אבל בלא"ה אינו בודאי ממזר והאם נאמנת עליו

ולדעת הטור אפי' כשבלא אמירתה הוא ודאי ממזר מהימנא לומר מכותי ועבד נתעברה. ומה שהקשה הב"ש למה נאמנת להכשיר כשהוא ודאי ממזר בלא אמירתה. ובמהדורא קמא דתק דכשהיא כהן איירי וכיון שלא אמרה שמכותי הוא הוה ודאי ממזר. והוא דחוק דאם כן הל"ל באינה בפנינו לא הוה רק ספק ממזר

ח) והנלענ"ד בדעת הטור דבלא"ה הקשה הב"ש (בסעיף כ"ו שם ס"ק ל"ט) למה נאמנת להכשיר הולד ברוב פסולין הא בלא אמירתה אזלינן בתר רובא והוה ממזר ודאי ולמה תהא נאמנת להכשיר ותירץ דגם ברוב פסולין ליכא בודאי די"ל היא אזלא להבועל והוה קבוע כמחצה על מחצה. אע"ג דכתב הטור דמסתמא אזל הבועל אצלה שם אמרינן לקולא ע"ש. וכל זה דחוק ואדרבה בש"ס קידושין (דף ע"ג) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מאי טעמא רוב כשרים אצלה כו' משמע דברוב פסולין אינו כשר מן התורה דאזלינן בתר רובא. ובעיקר הקושיא למה נאמנת להכשיר נראה דלא קשיא כלל דע"א נאמן דם עד רובא