משיבת נפש חלק א מה

ותמוה בעיני דבהדיא איתא בגיטין (פט.) בעולה אין חוששין לה וכו' ממזרח אין חוששין לה. וכיון דמיירי בקלא דפסק איך יפרנסו הך דאין חוששין לה. ולחלק בין הקולות בקלא דפסק קשה בעיני

עוד אני מתמי' אם לכהונה מיירי א"כ איך פסק בש"ס והלכתא ישא בת דומה דרוב בעילות אחר הבעל. ואיך פסיקא לי' דאיירי באשת איש. דאיסור כהונה אפי' בפנוי' משכחת לה שהיא דומה וחשודה על הזנות מפסולין. דיש לחלק ג"כ מטעם הנ"ל דאיהי אית לה חזקת כשרות משא"כ בתה. ובפנויה לא שייך רוב בעילות. [ע"כ העתקנו מכתי"ק רבינו הגאון הקדוש המחבר זי"ע]

ב) והנה הרמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה דין כ) כתב אשת איש שיצא עלי' קול שהיתה זונה תחת בעלה והכל מרננים אחרי' אין חוששין לבני' שהם ממזרים שרוב בעילת אחר הבעל. ומותר לישא בתה לכתחילה. (וכהן חושש לה) אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה]. ואם היתה פרוצה ביותר חוששין אף לבני' עכ"ל. וכתב המ"מ שם דכהן חושש לה מדין תורה. וקשה לי ע"ז (דבפ"ב מהלכות סוטה דין י"ג י"ד) כתב אפילו בקלא דלא פסק בנשאת לנטען אם יש לה בנים לא תצא. אלמא דליכא חשש דאורייתא דאי מדאורייתא חיישינן שזינתה אמאי לא תצא ועי' בסמוך אות ג]. וחילוק של הב"ש (סי' ד' ס"ק כא) בין הכל מרננים אחרי' אין להעמיס ברמב"ם כלל. שהרי כתב כל פרטי הקול ואיך שתיק מלהזכיר שם הקול שתצא גם ביש לה בנים. גם משמע דמן הבעל לא תצא כלל אפילו אין לו בנים כדמשמע נמי (בפכ"ד מאישות) אלמא שאין בכח הקול לאסור מן התורה. גם (בס"פ י"ז מאיסורי ביאה) כתב הרמב"ם יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה ע"ד יהודית או בעדי דבר מכוער ומת קודם שנתן הגט הרי זו מותרת לכהן שאין אוסרין אשה אלא בעדות ברורה או בהודאת פי' ע"כ. משמע דבלא עדות ברורה אין אוסרין לכהן אפי' לכתחילה

לכן נראה לחלק לדעת הרמב"ם דיצא לה שם מזנה היינו במקרה דבזה י"ל פריצותא בעלמא חזו לה. (ובפט"ו) שהכל מרננים אחרי' אין הרינון בשביל אחד רק שכולם אומרים שהיא זונה ומופקרת זה אומר עם זה וזה אומר עם אחר. דבזה לא תלינן שכולם יהיו בשביל פריצותא בעלמא כיון שמרננים עלי' מנואפים הרבה. לכן אמר שהיתה זונה היינו בקביעות ומופקרת לכל מופקר. ומ"מ ביאת הבעל מצוי יותר דמ"מ בסתר פנים תשים נאופי'. ופרוצה ביותר היינו שלפי ענין הפריצות אפשר שיש לתלות רוב בעילת בנואפים. וכפי זה אפשר שכהן חושש לה מן התורה כיון שהקול היא שהיא זונה בעצם לא שאירע הדבר מקרה. וא"כ גם הך (דפ"ב דסוטה) הוא בחשד ידוע מאחד

מ"מ נראה גם לדברי המ"מ הרמב"ם מפרש לה בישראל הך (דישא) [דא"ל ישא] אדם דומה [סוטה כז.] [והיינו להרחיק מן הכיעור. דאילו מפרש לה בכהן א"כ ע"כ לשמואל אפילו הכל מרננים אחרי' לא חיישינן לקלא שזינתה. א"כ מנ"ל להרמב"ם דכהן חושש לה מדין תורה כיון דלשמואל אפילו לכתחילה נושא אותה. ועוד דלא גרע מקלא דקמי נשואין כיון שזה הרינון יותר מעדי דבר מכוער עד שחושש לו מן התורה. לכן ע"כ להמ"מ הרמב"ם מפרש לה בישראל ופירש"י) [וכפירש"י שם ד"ה וזו] דחוששין שתזנה תחתיו. ושמואל ס"ל דלישא בתה יש כיעור יותר

אלא דמ"מ קשה לי איך כתב הרמב"ם ומותר לישא בתה לכתחילה. הא בגמרא [שם בסוטה] איתא מיתבי נושא אדם דימה ואמר רבא ותסברא נושא לכתחילה אלא אם נשא תני נמי בת דומה משמע דלאו לכתחילה גמור אלא כפירש"י (שם ד"ה ותסברא) אם ימצא אחרת לא ישא שום אחת מהם אלא כשאינו מוצא אלא אחת משתי אלו בהא אמרינן ישא זו ואל ישא זו. ואפשר דהרמב"ם מפרש ותסברא נושא לכתחילה כפירש"י הא ודאי מקלקלא לי' ונושא משמע אפילו אפשר לו באחרת. וא"כ כשתתני דומה צריך אתה לשבש הברייתא אם נשא. תני בת דומה שהיא בחזקת כשרות ויוצדק לשון לכתחילה. אלא דמ"מ לא אתי שפיר דשמואל דאמר ישא אדם דומה אינו לכתחילה גמור ור' יוחנן דקאמר ישא בת דומה היינו לכתחילה גמור לדברי הרמב"ם. וכפי הנראה מן הש"ס לכתחילה יש להרחיק גם שניהם במי שירצה להרחיק מן הכיעור (וכעין שאמרו בחולין דף מ"ד ע"ב גבי עדים (החתומים) [שהעידו[ על שדה מקח לא חששו להם אבל אמרו חכמים הרחק מן הכיעור). מ"מ נראה שאין מוחין במי שרוצה לישא רק לבעל נפש. וכמו שנראה מדברי התו' יבמות (דף כ"ה ע"ב ד"ה לא) דהרחק מן הכיעור היינו לבעל נפש

ג) וראיתי להב"ש (בסי' ד' ס"ק כ"ד) שפירש חוששין לה מדין תורה משום זונה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת אין מוציאין. ותמוה בעיני דמעולם לא שמענו מן התורה לכתחילה [אולי צ"ל ועוד]. דהא ספק ממזר שמותר לגמרי מן התורה ואפ"ה אפי' ספיקן בספיקן אסור כמ"ש (שם סעיף כ"ד) והתם ודאי אפילו בדיעבד תצא

ד) מגם במ"ש התו' בסוטה שם (ד"ה רוב) דהא דאמר שמואל ישא בת דומה מיירי שאינה לפנינו דאילו היא בפנינו נאמנת להכשיר הולד. קשה לי ג"כ לפ"ז ל"ל לטעמא [דמש"ה ישא אדם דומה] שזו בא מטיפה כשירה תיפוק לי' שהדומה עצמה שנושא אותה היא בפנינו ונאמנת על עצמה ג"כ ודומיא דדומה היא בת דומה דהא על עצמה כ"ש דנאמנת וכמבואר ש"ס כתובות (דף י"ד) וצ"ל דהתו' מפרשים דוקא התם בכתובות] דבדיעבד הוא דהא שמואל קאמר (התם] ואת לא תעבד עובדא עד דאיכא רוב כשרים. ודוקא שם דה"ל בדיעבד. וא"כ קשה איך מפרשין התו' שם לענין איסור כהונה. דאי בישראל לא הוו צריכי לדחוק דבקלא דפסק איירי דיש לפרש כפירש"י שתזנה תחתיו ומצד עצמה אין בה איסור כלל. וע"כ להתו' דבכהן איירי. א"כ מה זה שכתבו התו' דכשהדומה לפנינו יוכל לישא בת דומה. דהא ברוב פסולין לא עבדינן עובדא רק בדיעבד ולא אהני ברי דידה ברוב פסולין לענין איסור כהונה דהוא לכתחילה דתוכל להנשא לישראל

ונראה ליישב דהתוס' ס"ל דהא דאמרינן ואת לא תעביד עובדא היינו כשדנין על האשה לחוד לא מקרי רק לכתחילה דהרי תוכל להנשא לישראל. אבל אם יש לה בת. כיון דשם איירי בדומה אשת איש א"כ כשתמצא לומר לחוש לחשד הרי הבת אסורה גם לישראל לפירש"י שם (ד"ה וזו באה) דס"ל שמא מממזר או כו' נתעברה. א"כ ע"כ אם נכשיר הבת לישראל אם היא אומרת ברי. ממילא גם היא כשירה לכהונה דלענין הבת אין לחלק בין כהן לישראל. וה"ל לגבי דידה נמי דיעבד

ומיושב בזה מה שהקשתי לעיל (אות א שנחסר בהדפסה ראשונה] דאיך פסיק לי' דבאשת איש איירי הא איסור כהונה משכחת לה בפנוי'. ולפ"ז ניחא דפנויה שאין לה בת מודה שמואל [כיון] דתוכל להנשא לישראל ואין לישא לכהן לכתחילה כיון דדומה מפסולין. רק ביש לה בת שלא נוכל לאסור הבת כשאמרה ברי דבדיעבד הוא לכן נושא הדומה טפי

אלא דמ"מ לא אתי שפיר היכא קאמר נושא אדם דומה דבגוונא דהדומה לפנינו גם בתה נושא לכן דברי התו' צ"ע

מיהו אפשר דהתו' פשיטא להו כיון דבדיעבד כשר ברוב פסולין אי אמרה ברי ממילא בדומה דליכא רק חשש בעלמא ורינון אפילו לכתחילה כשירה באמרה ברי. אלא דמ"מ לא א"ש איך קאמר נושא דומה דאיירי שהיא בפנינו ודומיא בזה לא ישא בת דומה. ואי מפרשין התוס' דומה שהיא לפנינו ואינה אומרת ברי למה נדחקו בבת דומה דאיירי שאינה לפנינו

ה) ובזה מיושב מה שהקשה בט"ז שהביא מעל' על מ"ש רמ"א (סי' ד' סט"ו) דהיא נאמנת על בני' שהם כשרים. אמאי אינה נאמנת על עצמה. ולפ"ז לק"מ דעל עצמה. ולפ"ז לק"מ דעל עצמה ממנפ"ש אי מיירי בישראל אינה רק הרחקה מן הכיעור שמא תזנה גם תחתיו ובתה בחזקת כשרות כדאיתא בגמרא. ולכהן נמי לא מהני דיבורה שהרי קיי"ל דברוב פסולין לכתחילה אינה נאמנת. אלא דיש לומר קושית הט"ז מלשון הרמב"ם שכתב שכהן חושש לה ובמחבר שכתב מדין תורה קשי' לי' דתועיל ברי שלה וגם זה לק"מ דלכהן נפסלה בביאה אחת ולענין הבנים איירי שנשאת לישראל דהבנים שמבעלה כשרים אפילו לכהונה