משיבת נפש חלק א מג

משום גזירה אמאי לא גזרו בכרבלת' דתרנגול אף שמסתרס מאליו ומאן פלוג לן לאסורא ולא למלקות. ושערי סברות לא ננעלו מ"מ קשה לסמוך על סברא בלא ראי'. ואם היה לו להרמב"ם ספק בזה היה לו לבאר שספק הוא או יראה לי שאינו לוקה

גם צריך אני למודעי מ"ש לעיל (אות ד) לחלק דהסירוס צריך להיות נישר באברים הגלוים. לכאורה בתרנגולים מסורסים ראינו שפותחין הבני מעיים וא"כ אין הסירוס ניכר מבחוץ. ואפשר דניכר בכרבלתא דתרנגול הוה ניכר בחוץ. אף דבשביל הכרבלתא לחוד אין איסור מ"מ ניכר ע"י הסירוס גם איכא עופות שביציהן בחוץ עיין ס"פ הפרה (ב"ק נה.) באווז הבר כו' זה ביצו בחוץ ואולי רוב עופות ניכר הסירוס בחוץ כי עופות טהורים מרובים וגם טמאים הם בסירוס. גם אפשר כיון שצריך לקרוע עור החיצון ולחזור ולתפרו הוה כניכר בחוץ. משא"כ באשה שמושיט ידו למעי' ואינו ניכר קרע בחוץ

וצ"ע בתו' עירובין (דף כ"א ע"ב ד"ה מוטב) שכתבו אע"ג כו' ארבע דברים פטרו במחנה וכ"ש במקום סכנה מחמיר על עצמו היה. וצ"ע איך יחמור לסכן נפשו כיון דפטור היה מדינא לא עבר על דברי חכמים כלל

סימן יט בדיני קול ורינון

שאלה

אחד נשא אשה ודר עמה י"ב שנים ויש לו בנים ממנה וזה ערך שנה שנתודע לו מהקול שיצא מכבר על אבי אשתו שהוא ממזר דהיינו בשעת מריבה עם אנשים אמרו לו איך אתה איש כשר כיון שאתה דר עם אשה שאבי' ממזר. ושאל לזקנים המכירים את חותנו והשיבו לו אין אנו יודעין האמת אך זאת ידענו מכמה שנים שיצא קול כזה על חותנך וכמה אנשים קורין לחותנו ממזר בפניו וגם עתה כשחותנו מתחיל במריבה קורין לו כנ"ל (וגם חותנו עשה כמה שידוכין) ושאל השואל אם מותר לדור עם אשתו

תשובה

א) בקידושין (דף ע"ו.) תנינן הנושא אשה כהנת צריך לבדוק כו' ומוקמינן מתניתין בקרא עליו ערעור. והנה הרמב"ם (פי"ט הי"ח מא"ב) והועתקו דבריו בש"ע אה"ע (סי' ב' סעיף ג') כתב משפחה שקרא עליו ערעור והוא שיעידו שני עדים שנתערב בהם ממזר או חלל וכו' הרי זו ספק כו'. משמע מלשון זה דבהכי מוקי מתניתין דצריך בדיקה ולא מוקי ביצא הקול לחוד ומשמע דלקלא לא חיישינן כלל. ורש"י פי' קר ערעור היינו שקראו עליה עדים שמץ פסול ולא שמעידין עדות גמורה אלא יציאת קול. נראה דהרמב"ם לא ניחא לי' כפירש"י דכיון דחזינן דבגמרא פריך אהא דא"ר יהודה זו דברי ר"מ ופריך והאמר ר' חמא משנתינו שקרא עלי' ערעור א"כ אמאי פליגי רבנן. ואי כפירש"י דקלא בעלמא מאי קושיא הא קיי"ל בגיטין (דף פח סע"ב) דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן אפילו נפיק קלא על גוף האשה שהיא מקודשת וכ"ש מתערובות. ואין לומר דלגבי דהאי נושא ה"ל קלא דמקמי נשואין. דהא ליתא דהא איתא בגיטין (דף פ"א.) ילמדנו רבינו יצא עליה קול פלוני כהן גירש את אשתו והיא יושבת תחתיו ומשמשתו שלח להו תצא כו' ופריך הא קלא דבתר נשואין לא חיישינן ומשני מאי תצא מן השני ופריך אם כן אתה מוצא לעז על בניו של ראשון ומשני אתו למימר סמוך למיתה גירשה. א"כ נראה ודאי דהבנים שנולדו כשרים הם וא"כ למה יבדוק בשביל הקול הא ה"ל קלא דבתר נשואין ולא חיישינן לי' לכן מוקי לה הרמב"ם בנתערב ודאי חלל או המזר ודאי

והב"ש (בסי' ב' ס"ק ט) הקשה על הרמב"ם שמפרש בודאי ממזר א"כ למה אשה א"צ לבדוק כיון דלא הוזהרו להנשא לפסולין [כדאמרינן בגמ' קידושין עו. וברמב"ם פי"ט הכ"א מא"ב ובש"ע סי' ב' ס"ג]. הא אממזר גם הוא מוזהרת. וכתב ואפשר כיון דכ"ה ממשפחה ספק ממזר שכשר מן התורה לכן לא החמירו עליה לבדוק. וקשה לי על זה דהא קיי"ל אפילו ספיקן בספיקן אסור כדאיתא (בסי' ד' סעיף כ"ד) וא"כ איך נתיר לה ספק ממזר דהא אפילו ספיקן בספיקן אסור. וכן כל ספק ממזר ושתוקי אסור בבת ישראל אע"ג דספק ממזר מותר מן התורה וכדאיתא בקידושין (דף ע"נ) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר אלא מעלה עשו ביוחסין א"כ חזינן דאף דספק ממזר מותר מן התורה מ"מ מדרבנן אסור

ותו קשיא לי ממ"ש (בסי' ב' ס"ה) שם ג"כ לשון הרמב"ם (פי"ט פכ"ג מא"ב) משפחה שנתערב בה ספק חלל כו' אבל אם נתערב בה חלל ודאי כל אשה מהם אסורה עד שיבדוק ואם נשאת תצא והה"ד אם נתערב בה ספק ממזר או ודאי ממזר ופי' המ"מ דבנתערב ספק ממזר או ודאי ממזר כן הדין בישראל. הרי שפסק דבנשאת תצא. ואי ס"ל דמשום ספיקא אמרינן דהיא א"צ לבדוק לא מסתבר דתצא. ועוד דא"ד היה לו לבאר דאשה מותרת לישא מאותה משפחה

ב) והנלענ"ד בישוב דברי הרמב"ם שכל הבדיקה אינה אלא להכשיר לכהונה. והוא דס"ל להרמב"ם דמדינא אע"פ שנתערב בה פסול י"ל כל דפריש מרובא פריש ואין לומר שמא יקח מן הקבוע. דדוקא באזלא איהי לפסולין דאיכא קבוע דאורייתא כיון שהאיסור [ניכר] במקומו הוא דחיישינן שמא יקח מן הקבוע אבל בנתערב ואין הפסול ניכר שפיר י"ל כל דפריש מרובא פריש. לכן אין איסור לישא מהם רק מי שרוצה להכשיר [בתו] לכהונה או בכהן עצמו. והרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל בחד רובא ואינה טוענת ברי אפילו דיעבד תצא וכמ"ש (בפי"ח מאיסורי ביאה דין ט"ז) והועתק בש"ע (ס"ס ו') דמעלה עשו ביוחסין. לכן אפילו אין הפסול ניכר ס"ל דצריך לבדוק שישיא בתו לכהן. אבל לאיסור לבא בקהל באינו ניכר לא חיישינן לכך אפילו נתערב ממזר ודאי לא חיישינן רק לכהונה אבל לישראל אמרינן כל דפריש מרובא פריש. ומ"ש (בפט"ו מאיסורי ביאה דין י"א י"ב) בפנויה שנתעברה מזנות דבלא נבדקה הוה הולד ספק ממזר. אפשר דלא קאי רק ארוב פסולים [דמיירי מזה בדין י"א] א"נ אפילו ארוב כשרים כדמשמע בגמרא דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר כו' כל דפריש מרובא פריש מאי אמרת דלמא אזלא איהי לגבייהו וה"ל קבוע הוה ספק ממזר רק מעלה עשו ביוחסין. א"כ י"ל דזה דוקא היכא דאיכא ספיקא דאזלא לגבייהו וה"ל קבוע והיינו שהפסול ניכר. משא"כ בנתערב פסול במשפחה שפיר י"ל כל דפריש מרובא פריש. רק לכהן בעינן תרי רובי משום מעלת יוחסין. וא"כ תו לא קשיא להרמב"ם. דהרמב"ם מפרש הך דהנושא את האשה צריך לבדוק היינו להכשיר הבת לכהונה אבל לקהל לא נפסל אפילו נתערב ממזר ודאי במשפחה דלקהל סגי בחד רובא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש כיון דליכא קבוע שאין הממזר ידוע במקומו. לכן לא הביא הרמב"ם דין הבדיקה רק (בפי"ט) שכל הפרק מדבר באיסור כהונה לכן אפילו נתערב בה ממזר אין איסור רק לכהונה שעשו בה מעלה שצריך תרי רובי. וניחא בזה שהיא א"צ לבדוק שהרי האשה אינה מוזהרת להנשא לפסול ואע"פ שכאן נתערב בה ממזר מ"מ אין איסור רק לענין כהונה שעשו בה מעלה יתירה והיא אינה מוזהרת. ולא עדיפא מישראל שאם אינו חושש שבתו תנשא לכהונה מותר לישא ממשפחה זו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש כיון שאין הפסול ידוע וכמו כן מש"כ (שם דין כא) והה"ד אם נתערב ספק ממזר או ודאו ממזר. איירי נמי לכהונה דוקא

וזהו שסיים הרמב"ם שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה איסור אחד הוא. והמ"מ כתב על לשון זה פשוט הוא שאיסור ממזר לבא בקהל ואיסור חלל לכהונה כולם חייבי לאוין ושוין הן. נראה שהבין שהרמב"ם ר"ל דבנתערב ממזר אסור לישראל לישא מאותה משפחה וכן הבין הב"י (ס"ס ז'). ותמוה לפע"ד שהרי סיים הרמב"ם שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה [איסור אחד.] הוא ואשת ממזר אינה אסורה לישראל. ועוד קשה דשפת יתר הוא דפשיטא דאשת ממזר לא עדיפא מאשת חלל לכהונה: