משיבת נפש חלק א מ

אסור. אסור לעשות כן גם בבהמה אף שאינה בת מצוה. לכן ר' יהודא ס"ל [בת"כ] דאין הנקבות בסירוס והיינו משום כיון דאשה נקבה אינה בת סירוס מטעם שבידה להסתרס ממילא בבחירתה כיון שאינה מצווה על פ"ו לכן גם בבהמה אין איסור סירוס. ות"ק ס"ל דלענין בעלי חיים שאינם בחוריים ואסרה התורה הסירוס אין חילוק בין זכר לנקבה. ופלוגתא דתנאי בבהמות הוא. וכמ"ש בספר עצי ארזים. דלא כהגאון ר"א דמיירי באדם ואיכא איסורא דאורייתא דהא ליתא דא"כ אמאי מותרת לשתות כוס של עקרין. ומה שדחק מעל' בזה לחלק בין אברי הלידה לאברי הזרע לא חילק ולא בילק. וברמב"ם (פ"ה מנדה) מבואר דגם באשה יש בצים המבשלים הזרע ע"ש פ"ה דנדה ברמב"ם. ועוד מאן פליג לן לומר איסור דאורייתא בנקבות ומלקות ליכא דגילוי מילתא בעלמא דשייך סירוס גם בנקבות וא"כ אמאי לא לקי. וכ"ש לפי מה שבררנו דלכך אין איסור סירוס בנקבות מתוך שיכולה לסרס עצמו בזקנה דלאו סירוס היא. אם כן משמע דליכא איסורא כלל וכפשטא דסוגיא דשבת

ג) ובעיקר מה שנדחקו [הובא לעיל ריש אות א] ליתן טעם שהרמב"ם פסק המסרס הנקבה בין באדם בין בשאר כו' פטור משמע אבל אסור [וכ"כ בהדיא בש"ע סי' ה סי"א] נראה דלא קשיא דודאי באשה פשיטא שעכ"פ חבלה איכא וחובל בעצמו נמי איכא איסורא אם לא לרפואה. ובשאר מינים בל תשחית וצער בע"ח מיהו איכא שיעשה כן בחנם. ולצורך באמת שרי

מעתה גם בארזים נפלה שלהבת מ"ש בשם ספר עצי ארזים שהוכיח דלא שייך סירוס באשה במעשה דאל"כ קשה למה לא חשיב בקידושין (דף כ"ט) דחשיב חוץ מבל תקיף ובעל תשחית ולא חשיב סירוס. ולפ"ז לא קשיא כלל דהא בררנו (אות ב) דסירוס תלי' במצות פרי' ורבי' וכבר הקשה בש"ס (דף ל"ד) מפרי' ורבי' דלא קחשיב וסירוס תלי' בפ"ו. ובלא"ה לא ידענא מאי קשי' לי' הא מסיק בש"ס דאין למדין מן הכללות וספר עצי ארזים איננו בידי לא ידעתי אם הביא ש"ס זה. אך לפי מושכל שלי אפשר שנעלם ממנו הש"ס שאילו זכרו אין מקום להקשות מאי דאמר הש"ס בהדיא אין למידין מן הכללות. ואם יהיה הדיקדוק שהי' להש"ס לתפוס להקשות מסירוס אין זה כדאי להקשות. כ"ש לפי שנדחק מעל' בכח המדמה שאינו דומה לדומה. ואין דרכי לקבל אחריות כל הקושיות. וטוב להשאיר הדבר בקושי' מלבא בפרצה דחוקה. וכבר כתבתי (דמצות פ"ו שייכא בלאו דסירוס) דלאו דסירוס שייך במצות פ"ו]. גם לרמב"ם (ליכא) עשה דלא יטמא ליכא באשה [ומ"מ לא חשיב לה התם]

ובהכי ניחא קושית התו' בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב ד"ה והא פו"ר) שכתבו תימא מנ"ל דלא נאמרה לבני נח ואי משום דלא חשיב להו הא אמרינן קום ועשה לא קחשיב ונדחקו דכל המצווה בפ"ו אסור בהשחתת זרע. ודחוק בעיני לומר דיהיה בו איסור גמור מן התורה שלא מצאנו רק ברמז בער ואונן. ועוד לפ"ז נימא דעבד מותר בהשחתת זרע. ובאמת לא דמי השחתת זרע דאשה לעבד. ומי שירצה [לדחות] באמת יאמר אין ה"נ דגם השחתת זרע מותר בעבד. ועוד דהתו' כתובות (דף ל"ט ריש ע"א) כתבו דבאשה נמי השחתת זרע אסור [א"כ לא תליא זב"ז לשיטתם]. וא"כ נשארה תמיהת התו' מנ"ל דבן נח לא הי' מחוייב בפ"ו הא קום ועשה לא קחשיב. אכן לפמ"ש א"ש טובי דהא (בדף נ"ו ע"ב) חשיב שבע מצות שנצטוו בני נח ר' חידקא אמר אף על הסירוס וא"כ ת"ק ס"ל דאינו מצווה על הסירוס. והכי פסקינן להלכתא (ערמב"ם רפ"ט ממלכים) א"כ ע"כ לת"ק אי הוה מצווה על פו"ר הוה מצווה על הסירוס ג"כ וא"כ מוכח דאינו מצווה על פו"ר דאל"כ הוה מצווה על הסירוס ג"כ דהא בהא תליא. אף דיש לדחות דלעולם בן נח מצווה על פ"ו ומ"מ אינו מצווה על הסירוס ודוקא בישראל שמצווה על הסירוס י"ל דמי שאינו מצווה על פ"ו אינו מצווה [על סירוס] ומי שמצווה [על פו"ר] נצטווה על הסירוס. אבל בן נח אף שמצווה על פ"ו מ"מ אינו מצווה על הסירוס. הא ליתא דהא בסנהדרין (דף נז.) מפרש טעמא דר' חידקא דס"ל דנצטוו על הסירוס דכתיב שרצו בארץ ורבו בה ורבנן האי לברכה בעלמא ופירש"י לא לפרות ולרבות צוום רק לברכה בעלמא. משמע בהדיא אי נצטוו על פו"ר גם על הסירוס נצטוו וא"כ ת"ק דלא חשיב סירוס ע"כ ס"ל דלא נאמרו פרו ורבו לבני נח דאם נאמרו פרו ורבו למצוה מוכח גם סירוס כמו לרב חידקא

ד) ואחרי הודיע ה' אותנו כל זאת נתהלכה ברחבה ליישב הסוגיא דשבת (קיא.) דפריך ולר' יוחנן בן ברוקא דאמר על שניהם פרו ורבו מאי איכא למימר. ותמוה (וכמ"ש לעיל אות א') דנהי דמצווה בפ"ו מ"מ לא יחויב שיהי' בה איסור סירוס כמו לרבנן דס"ל דליכא איסור סירוס באשה ומי תלה איסור סירוס במצות פו"ר דהא ע"כ לרבנן נמי טעמא בעי למה אשה אינה בסירוס וע"כ לא שייך סירוס באשה א"כ איך תלו לסירוס במה שמצווה על פ"ו. ולפ"ז ניחא טובי דודאי אי דרשינן פרו ורבו גם באשה שייך [גם באשה] סירוס דהא מפרו ורבו באמת נאסר סירוס כמו לר' חידקא בבני נח. אלא דלאו דסירוס אתי מבארצכם לא תעשו מהא שמעינן לאו. וס"ל לרבנן דלאו דבארצכם לא תעשו לא קאי אאשה אלא אאיש שכבר איכא איסור סירוס מקרא דפרו ורבו מפרשינן נמי הלאו עליו ג"כ

אלא הא דליכא סירוס באשה נ"ל הטעם דבבכורות (דף ל"ט ע"ב) דפליגי במומין שבגלוי ראב"י סבר מעוך וכתות הוה מומין שבגלוי וכו' וכתבו התו' (ד"ה כולן) דסיפא דקרא דבארצכם לא תעשו איירי אפי' בביצים דאפילו ע"י שתי' אסרינן כו' עי"ש. ונראה דבארצכם לא תעשו קאי נמי אביצים מיהו נראה דלא מחויבין אסירוס רק אאברים שבגלוי דומיא דמעוך וכתות אבל אאברים פנימים שמסתרסין בהם ליכא לאו. וא"כ באשה דליכא רק סירוס בפנימית הגוף שהבצים ורחם של אשה בפנים הוא לא שייך סירוס דלא הוה דומיא דקרא. והא דאסור לאיש לשתות כוס של עקרין היינו דמ"מ החסרון ניכר באברים החיצונים שהזרע יוצא על ידי אברים חיצונים. אבל באשה שהכל הוא בבית הסתרים באברים פנימיים לא שייך בה סירוס. מיהו אי דרשינן פרו ורבו על שניהם א"כ ודאי איכא איסור סירוס אף דליכא הלאו דבארצכם לא תעשו מ"מ מפרו ורבו עצמה נתמעט סירוס. כמו לר' חידקא אי דריש ושרצו בה לפריה ורביה א"כ כ"ש אשה שאסורה בסירוס מקרא דפרו ורבו

ה) וארוח לן בזה מה שהקשתי (באות א) כיון דמוקמינן בזקנה ועקרה וקשה כיון דלר' יוחנן בן ברוקה ס"ל דגם אשה בסירוס א"כ מ"ש בעקר דחשיב מסרס אחר מסרס ולר' יוחנן באשה לא חייב מסרס אחר מסרס בעקרה וכבר צדדנו לעיל בזה בדברים נכונים. אמנם אחרי אשר ה' העיר לי אוזן בלימודים שכתבתי ניחא בפשיטות דלאו דבארצכם לא שייך באשה רק דאיכא איסור סירוס מקרא דפרו ורבו. אם כן ממילא איתתא דליתא בפרי' ורבי' כגון עקרה וזקינה ליכא איסורא כלל. אבל כשראוי' לפריה ורביה אפילו כבר קיימה פ"ו כיון דהביאה ראויה לפו"ר אסורה בסירוס כמו בן נח לר' חידקא והכל נכון וברור. אולי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו בדבר שלא עמדו בו הראשונים לשום העקוב למישור בתום וביושר

ובזה א"צ לדחוק במה שנדחקו התו' שבת (דף ק"י ע"ב ד"ה והתניא) דשפיר מצי לאוקמא בקיים פ"ו ומ"מ סירוס אסור ואי מפקדה אסורה בסירוס

ומ"מ היטב אשר דיבר להשיג על ספר עצי ארזים. דפשיטא דנקטינן כמפורש בתוספתא ורמב"ם וטור ומחבר דאשה מותרת לשתות כוס עיקרין. ומסתימת הפוסקים אפילו בלא חולי מותרת. ונראה דכן משמע בש"ס גם כן בשבת (דף ק"י ע"ב) דקאמר לירקונא תרין בשיכרא ומעקר' כו' ואי לאו כו' ופירש"י דלית לי' או לא אהני עכ"ל. וכיון דמצינו כמה רפואות שלא מעקר א"כ איך נתיר לאשה לשתות הרפואה דמעקרא כיון דאפשר ברפואות אחרות. ואי [מיירי] עבדי השאר ולא אהני ה"ל למיחשב מעיקרא רפואות שאין גורמין עקר. אלא ודאי אפי' לכתחלה שרי

ולפ"ז נראה דמ"ש ה"ה (פט"ז הי"א מאיסורי ביאה) מוצא לדברי הרמב"ם מת"כ דאין הנקבות בסירוס ופסק לפ"ז