משיבת נפש חלק א לט

סימן יח בדיני איסור סירוס

שאלה

האשה שהעיבור והלידה סכנה לה. והבעל אין לו רק בן אחד ולא קיים עוד מצות פו"ר. אם יש להתירה לשתות כוס של עיקרין. או לשמש במוך. או להפרישן זה מזו

תשובה

א) כבר הביא מעל' ידידי שי' דברי הש"ע אהע"ז (סימן ה' סי"ב) דאשה מותרת לשתות כוס של עיקרין **(ופנים הללו ובמדינות אייראפא אסור להשקות כיס של עקרין גלי פקודת בעלי הרופאים הממונים לרפאות בידיעת וברשיון הממשלה ודינא דמלכותא דינא.)** כדי לסרסה והוא מרמב"ם וטור וסמ"ג אלא שהב"ח כתב דוקא משום צער לידה שרי כההיא דדביתהו דר"ח (יבמות סה:) דה"ל צער לידה אבל בלית לה צער לידה [יותר משאר נשים] לא (וכ"כ) [מדכתב] הרמב"ם (שם הי"א) דמסרס הנקבה פטור משמע אבל אסור. ואמת שכ"כ הב"ח אלא שדבריו מגומגמין במ"ש ואין לחלק דמשקה לנקבה מותר אבל לסרס בידים אסור דפפ' שמונה שרצים איתא בהדיא דלא שייך סירוס בנקבה [רק ע"י השקאת סם]. נראה שמפרש מ"ש הרמב"ם המסרס הנקבה פטור אבל אסור היינו ששותה כוס של עיקרין דסירוס אחר ליכא בנקובה. וקשה איך יסתור הרמב"ם דבריו דאשה מותרת לשתות כוס עיקרין לכתחלה. ולפרש דהיינו במקום סכנה וצער לידה אינו במשמעות דברי הרמב"ם כלל. גם בשם ספר עצי ארזים הביא [מעכ"ת] דלא שייך סירוס באשה כלל

ולא ידעתי כוונתם אי כוונתם דאי אפשר לקלקל אברי הלידה באשה הרי משנה שלימה שנינו אין לך פרה וחזירה יוצאה ממצרים שאין חותכין האם שלה שלא תלד והוא במס' בכורות (פ"ד מ"ד) והובא בסנהדרין (דף ל"ג.) וא"כ טעו בדבר משנה ובודאי אין לך סירוס גדול מזה. ומה שיצא להם כן מדברי התוס' פ"ח שרצים (דף קיא. ד"ה בזקנה) שכתבו התוס' דאין שייך סירוס באשה. והנה לכאורה לפום פשטא דש"ס דסירוס תליא במי שמצוה על פרי' ורבי' דהא מעיקרא דייק אכוס של עיקרין הא סירוס אסור ומסיק אלא באשה ופריך לר"י בן ברוקא דס"ל על שניהם הוא אומר פרו ורבו מאי איכא למימר משמע דלר' יוחנן ב"ב שייך נמי סירוס באשה ואסורה לשתות כוס של עיקרין. אלא דאי אפשר לומר כן דא"כ מאי משני בזקנה ועקרה הא מ"מ אסור ולזה הוכרחו התוס' לומר דלא שייך סירוס באשה. אלא דלכאורה אינו מוכרח דהא כי משני הש"ס בזקן ופריך הא א"ר יוחנן שמן וחמין החזירני לנערותי משמע אי לאו הכי לא שייך סירוס בזקן כמ"ש התו' שם (ד"ה אלא) דזקנה לאו סירוס הוא. וא"כ שפיר י"ל כפשטא דש"ס דסירוס תליא בפרי' ורבי' ואשה שאינה מצווה על פו"ר לא שייך בה לאו דסירוס ואשה זקנה לא שייך בה החזירני לנערותי לכן בזקנה מותר אף לריב"ב דשייך בזה סירוס. אלא דמ"מ דברי התו' מוכרחים דקשה אמאי לא משני בעקר שאינו מועיל לו החזרת חמין אלא ע"כ לומר עקר היינו סירוס וא"כ היה מסרס אחר מסרס וא"כ קשה איך משני בעקרה הא כיון דשייך בה סירוס הוה מסרס אחר מסרס [ועמ"ש לקמן אות ה]. אלא ע"כ גם לר' יוחנן בן ברוקה לא לא שייך סירוס באשה. ואמת שהסוגיא קשה להולמה שהרי הש"ס לא קפיד להקשות רק על מסרס אבל לא משום מצות פרי' ורבי' [עי' תוס' שם קי: ד"ה והתניא]. וא"כ כיון דמשני באשה מאי קשי' ליה מריב"ב דמ"מ אין איסור סירוס באשה אע"ג דמצוה על פו"ר [כיון דאין שייך בה סירוס]. ואי קשיא לי' איך תמנע ממצות פ"ו עכ"פ על מה שטענו לא הודה לו שעיקר הקושי' שהחל בש"ס להקשות לא שייכא ואם מקשה בפנים חדשות שיש להקפיד בשביל פריה ורביה ה"ל לפרש בהדיא. ועוד ה"ל לשנוי' שכבר קיימה פ"ו [ועמ"ש לקמן אות ד]

גם מעובדא דיהודית דביתהו דר"ח (יבמות סה:) ששאלה אשה מהו בפ"ו אמר לה לא אזלא שתי' סמא דעקרתא משמע אילו היתה מצווה על פ"ו לא היתה רשאי לשתות עיקרין דאל"כ למה תלתה שאלתה בפ"ו. ועוד הא כבר קיימה פרי' ורבי' דהא יהודא וחזקי' אחי פזי וטוא אחוותא. וע"כ לומר דסירוס תולה בפ"ו. וא"כ קשה לר"י ב"ב דאיכא סירוס באשה וא"כ למה עקרה מותרת לשתות כוס עקרין ובעקר אסור. ואפשר דעקרות האשה אינה מצד סירוס רק מצד כוויצת האם ושהתה עשר שנים ולא ילדה שוב אינה יולדת וזה אינו מצד סירוס. לכן באשה עקרה לא הוה עקרותה סירוס אבל בעקר הוה מצד סירוס

ועפ"ז יש לפרש מ"ש התו' (ד"ה בזקנה) דלא שייך בה סירוס קאי על עקרה דמייתי התם דאשה עקרה לאו סירוס הוא כמ"ש התוס' (ד"ה אלא) בזקן דלאו סירוס הוא ואינו בכלל מסרס אחר מסרס כיון דלאו בר אלודי הוא ודחי הש"ס דזקן מוליד ג"כ ומסיק באשה ואשה עקרה לאו סירוס מקרי ואם כן לא שייך בה סירוס

ב) אלא שצריך למודעי דאיך תליא לאו דסירוס בציוו על פ"ו דודאי פשט הש"ס דלר' יוחנן דס"ל אשה מצווה על פ"ו אשה במצות סירוס. ודבר זה הפלא ופלא מי תלה מצות סירוס במצות פרי' ורבי'. הרי בעל חיים שאינם בני מצוה כלל ומוזהרין שלא לסרסן. א"כ יפלא משום דלא חייבת במצות פ"ו לא יהיה שייך בה איסור סירוס ולא יתחייב אם אשה מסרסת עצמה או שותה כוס של עקרין או מסרס האשה ליכא לאו ומסרס ברי' אחרת איכא לאו מפורש בתורה ובארציכם לא תעשו. ואיך נימא דמסרס אשה פטור משום דלא מיפקדא אפרי' ורבי'. זהו מן התימא וכמעט עמדתי משתומם על המראה וחשבתי לית נגר דיפרקני'

אמנם משמיא אנהירינהו לעיינין לפי עומקא של הסוגיא שם בפ' שמונה שרצים (דף קיא.) דמשני בזקן ופירש"י דלאו בר אלודי הוא וכתבו התוס' דלא היה מסרס אחר מסרס דזקן לאו בר סירוס הוא. נמצא לפ"ז יש חילוק דסריס אף שאינו מוליד חייבין על סירוסו דהוה מסרס אחר מסרס משום דמניעת הלידה מכח סירוס אבל כשמניעת הלידה לאו מצד סירוס אין איסור בסירוס כיון דבלא"ה אינו ראוי להוליד ולא הוה בכלל מסרס אחר מסרס. ועיין בחידושי רשב"א שם הסברא דקפדא תורה בסירוס אחר סירוס כיון דנראה כמסרס כיון שבטבע ראוי להוליד מבלעדי סיבת הסירוס. מעתה נראה דלא קפדא תורה אסירוס כי אם בזכר דלולי פעולת הסירוס ראוי הוא להוליד והוא מחבל כלי הלידה זהו סירוס שהקפידה עליו התורה שלולי פעולת הסירוס הי' ראוי לפ"ו. אבל באשה שממילא כשנעשית זקנה לא שייך בה מסרס ואילו היתה ממתנת עד שתזקין שוב לא יהי' בה איסור דהא זקנה לאו סירוס הוא ומתוך שיכולה לבטל כחות הלידה ממילא גם במסרס בידים ליכא איסור סירוס. אלא דאי אשה חייבת בפרי' ורביה א"כ שייך בה איסור סירוס א"כ [אף] שאם תזקין לא יהי' בה איסור סירוס מ"מ הא השתא צריכה לקיים פ"ו ולא תמתין עד שתזקין וא"כ שייך בה איסור סירוס שלא להפסיד אברי ההולדה ואין בידה לבטל איסור הסירוס כיון שמצווה עליה בפרי' ורבי' אינה רשאי לישב עד שתלבין ראשה. אבל אם אשה אינה מצווה על פו"ר לא שייך איסור סירוס דיכולה לישב עד שתלבין ראשה לכתחילה ואז אין איסור סירוס עליה. א"כ מסתמא לא שייך בה עבירת הסירוס כיון דביושבת עד שתזקין לא שייך איסור סירוס ויכולה לישב לכתחילה עד שתלבין ראשה ואין מצות פרי' ורביה מעכבת עלי'. זה דוקא לרבנן דס"ל אשה אינה מצווה על פו"ר. אבל לריב"ב דצריכה לקיים פ"ו ואינה רשאה לישב מבלי קיום פ"ו א"כ גם סירוס שייך בה

מעתה לא יקשה עלינו למה סירוס בעל חיים אסור אף דלאו בני מצוה. דהתורה קפדא עלן שלא לבטל משום בעלי חיים כלי ההולדה אף דלא שייך אזהרה על הבעלי חי קפדא תורה על דידן דלא נעביד מעשה הסירוס כל שבאדם כיוצא בו