משיבת נפש חלק א לב

הוא דודאי ביושבת על [שפת] הספל ונמצא על שפת הספל י"ל דלא (נמצא) [יצא] הדם כלל במי רגלים ולא נתלה במכה כלל [והא דנמצא גם בתוך הספל יכול להיות דמעצמו נפל משפתו אל תוכו] והיינו קושית הש"ס דילמא בתר דתמו מיא אתא דמא. אם כן אין זה דם מכה כלל רק דם נדה. ומשני ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל דאי בתר דתמו מיא על שפת הספל ה"ל לאשתכוחי. והיינו משום שדם הנדה שותת ואינו יורד עם קילוח מי רגלים. אבל בלא נמצא על שפת הספל שכבר מוכח שהדם ממקום מי רגלים. ודאי י"ל אפילו מה שנמצא על העד הם תמצית מי רגלים שכבר הוחזקו בדם שנמצא ביניהם. דמשום הכי כתבו מהרי"ל ורמ"א לקנח מקום השתן. אלמא שיש חשש שנשאר אדמומית מתמצית מי רגלים. ואם כן איך נטמא משום הנמצא על העד דפשיטא דאיכא למיתלי בתמצית הנשאר וצ"ע [להבין דינא דמרדכי ורמ"א דנמצא תוך הספל ועל העד ולא אשפת הספל דטמאה וק' כהנ"ל]

ט) מעתה נבא לבאר דינא דידן באשה הנעצבת הלזו. הנה לפי המבואר ביושבת ומזנקת לכ"ע ליכא למיחש אם כן אם תבחון שחשב על ספל ותהיה מזנקת ואשה אחרת תראה איך שתחלת קילוח המי רגלים הם אדומים אם כן ע"כ הדם במי רגלים הם. וליכא למיחש לבתר דתמו מיא אתא דמא כיון דבתחלת קילוח נראה הדם. ולהדר מי רגלים למקור ליכא למיחש כיון דיושבת ומזנקת. גם אם לא נראית דם על שפת הספל רק תוך הקילוח של מי רגלים היינו דינא דגמרא ביושבת על הספל

ומצאתי בספר סדרי טהרה (סימן ק"ץ ס"ק צ"ה) שהביא בשם חכם אחד שכתב תיקון שתקח אשה חכמה הספל בעודה מזנקת. וכוונתו שבזה נודע שהדם תוך מי רגליה ולא בתר דתמו מיא. ובעל סדרי טהרה השיג עליו שאין אנו בקיאין בין שותתת למזנקת. ולפע"ד אין להחמיר כ"כ מאחר שרובא דרובא מהפוסקים ס"ל לטהר בכל גווני בנמצא בתוך מי רגלים. וגם פי' התו' דעומדת נמי אפשר לה לזנק מ"מ אינו מוכרח דר' יוסי אינו חולק ומטהר בכל ענין אפילו עומדת ושותתת כיון דבסתמא מטהר. דבשלמא לר"מ לא קשי' איך מטהר יושבת ולא חילק בין שותתת למזנקת (לא קשי') די"ל כיון די"ל הדר מי רגלי' למקור ביושבת כמו בעומדת ממילא משמע דאיירי בענין שיש חילוק בין יושבת לעומדת דהיינו ביושבת ומזנקת. אבל ר' יוסי דאמר בין כך ובין כך טהורה ולא חילק כלל י"ל דמטהר בכל גווני. והרא"ש לא כתב אלא לא אשכחן דמטהר ר' יוסי בעומדת ושותתת הרי שלא החליט הדברים גם לפי' התוס'. גם קשה לכאורה בעומדת מנ"ל דטעמא משום דדחוק לה עלמא הדור מי רגלי' למקור הא בגמרא פריך ניחוש דבתר דתמו מיא אתא דמא ומשני ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ואם כן קשה נימא בעומדת להכי טמאה משום דחיישינן דבתר דתמו מיא אתא דמא. וע"כ לומר דגם בעומדת משכחת לה בעומדת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ודלא כמ"ש לעיל (אות ג). ואם כן קשה אמאי נקט ר' אבא יושבת דאינו רק לר"מ לנקט עומדת ויושבת דשייך נמי לר' יוסי. ומ"ש התוס' דלר' יוסי לא חיישינן להך דבתר דתמו מיא קשה גם כן מנ"ל דפליג אר"מ בהא דילמא לא פליג רק אעומדת ומזנקת. א"ו פשיטא לר' יוסי אין שום חילוק ומטהר בכל גווני כדאמר בין כך ובין טהורה. וכ"ש דקשה על תשובת מהר"ם במרדכי דס"ל דהקושי' נמי לר' יוסי דהל"ל בעומדת ויושבת על שפת הספל. וכיון דפשטא דש"ס הוא כדברי הרמב"ם והרשב"א והר"ן והרמב"ן וראב"ד והרז"ה. עכ"פ יש לסמוך אם תבדוק פעם אחת בדיקה שכתב מהרי"ו ומהרי"ל. אף שרמ"א כתב ג' פעמים כבר מבואר בהגהות הגאון בעל נודע ביהודה [בס' דגול מרבבה וכ"כ בנו"ב קמא חי"ד סי' מח] שהשיג על רמ"א ומסיק דסגי בפעם א'. ויש לסמוך ע"ז. וכן הוא בהדיא בתשובות מהרי"ו (סימן כ"ה) דסגי בבדיקה פ"א. ותימא על רמ"א שכתב ג"פ. וא"כ אין לפקפק יותר

עוד יש לצרף שאפשר לתלות בדם המורידין דשכיח כעת בנשים. וכן שמעתי שאיש זכר קרה לו כזאת להשתין דם ותלו הרופאים שבא מן דם מורידין. ויש למצא רגלים לדבר כשתראה קודם השתנה באחורי' הפוקלין אשר בכרכשחא מלאים וכשתשתין דם יתרוקנו הפוקלין אזי ידים מוכיחות שבא מן המורידין. ואין להאריך בזה כי עכ"פ יש להתירה בבדיקה פעם א' כמ"ש מע"ל ותו לא מידי

י) ובאמת בשביל לחוש לדעת ר"ח שסובר דטמאה משום כתם היה אפשר לתקן שתשתין על הקרקע. דדבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים כדאיתא בנדה פ' האשה (נט:). וכן אם תשתין בכלי תוכל לעשות לה כלי אדמה שלא נצרף בכבשן דהא אינו מקבל טומאה כמ"ש הרמב"ם (בפ' ראשון מכלים) ואם כן אע"פ שתמצא דם לא תחוש לדעת ר"ח. ולפ"ז גם בהך דבדקה עצמה בעד שאינו בדוק (בדף י"ד) ובש"ע (סי' ק"ץ סעיף ל"ז) דבדקה עצמה בעד שאינו בדוק אינה טמאה אא"כ יש בו כגריס ועוד. ובגמרא משמע דאינה טמאה אלא משום כתם. וא"כ אם בדקה עצמה בעד שהוא פחות משלש על שלש שאינו מקבל טומאת כתמים אפשר דטהור לגמרי וצ"ע שלא חילקו הפוסקים בכך. ואפשר דאין קולא זו רק בכתם הנמצא אבל לא על ידי בדיקה. מיהו לפמ"ש לעיל (אות ב) ליישב שיטת הפוסקים משמע דהיינו רק כתם. וכן לפיר"ח דבאשה שעושה צרכיה נמי טמאה משום כתם

סימן יד בדיני נדה

שאלה

אשה א' קבעה וסתה תמיד ליל טבילתה קודם אור היום וצריך עיון אם מותר לבא עליה בליל טבילתה בתחילת הלילה כיון שצריך עונה סמוך לוסתה או דילמא כיון דיש בה עיגון יש להקל

תשובה

א) הנה מ"ש להקל במקום עיגון מדפסקו כמה פוסקים להתיר אפילו ביוצא לדרך ואפילו סמוך לוסתה וכמ"ש בגמ' וש"ע (סי' קפ"ד ס"י) כ"ש במקום עיגון הנה ודאי יש סברא לומר כן לפי דבריו שהוא במקום עיגון שהרי לא תשמש לעולם. אפילו בליל טבילה לחוד אפילו יהיה שלא במקום עיגון כגון שנמשכה זמן הטבילה מחמת אונס. היה אפשר לדון ולהתיר. ויש להביא ראיה מדברי רבינו המחבר בש"ע או"ח (ס"ס תקע"ד) שכתב שאסור לשמש מטתו בשני רעבון חוץ מליל טבילה והוא ע"פ מה שמפרש הב"י בירושלמי ע"ש במג"א. והנה מדאסר חוץ מליל טבילה משמע דאפילו ביוצא לדרך אסור. וכן משמע ממה שהקשו התו' בתענית (יא. ד"ה אסור) איך נולדה יוכבד בין החומות ודחקו לתרץ. ומאי קושיא נימא שפקדה בצאתו לדרך שאז אפילו סמוך לוסתה מותר. אם כן י"ל דגם בשני רעבון מותר. אלא ודאי כיון דאסרו לשמש בשני רעבון [כל אותם השנים] וטעמא דיוצא לדרך מותר משום שמתאוה לו ביותר אם כן כיון (דאסור) [דאסרו] שמש לגמרי ע"כ לא חששו לתאוה. דבודאי באיסור לגמרי איכא תאוה טפי [ומ"מ אסרו ולא חששו לתאוה]. לכן פשיטא להתו' דלשני רעבון לא מהני יוצא לדרך וחמיר טפי מסמוך לוסתה. ואם כן לדעת המחבר שבליל טבילה מותר בשני רעבון א"כ כ"ש סמוך לוסתה דבכה"ג מותר אפילו יוצא לדרך א"כ כ"ש בליל טבילה

מיהו המג"א השיג שם על הב"י שאינו מותר רק לחשוכי בנים

ב) ולכאורה ננקוט מיהא פלגא בידן להתיר בכי האי עובדא לחשוכי בנים שיהיה תותר לשמש אם אינה טהורה רק סמוך לוסתה. דבכה"ג שפיר נלמוד דביוצא לדרך אין מותר אלמא חשוכי בנים איכא התירא טפי. וחשוכי בנים לפי פי' הרא"ם שהביא בט"ז שם היינו שלא קיים פ"ו. [הגם שיש לו בן או בת]. ובזה תירץ הרא"ם לקושית התו' איך נולדה יוכבד