משיבת נפש חלק א לא

אר"מ לענין כתם. דהא משמע דר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה משמע דלא שני לי' בין עומדת בין יושבת דר"מ. ואם כן לעולם תהיה טמאה משום כתם. וא"כ תימא איך התיר (ר"מ) (הרמ"א ר"ס קצא] במקלחת ונמצא הדם תוך הספל וכתב בש"ך שהוא דעת ר"ח וקשה מנ"ל לר"ח לטהר בשום פעם משים כתם הא לר"ח סיפא באיש ואשה הוא דמטהר לכתחילה אם כן י"ל לר"ח לעולם טמאה משום כתם בחד ספיקא

ודוחק לומר דלר' יוסי אסיק חד דרגא כיון דמטהר בעומדת משום נדה ביושבת טהורה לגמרי. ובהכי הוה ניחא מה שהקשתי לעיל (אות ב) לפיר"ח דקאמר אורי ר' אבא לקלא כר' יוסי וקשה מאי נ"מ הא מטמא משום כתם עכ"פ. ולפמ"ש י"ל דכיון דלר"מ לא מטהרינן בעומדת כלל וטמאה משום נדה ביושבת עכ"פ טמאה משום כתם אבל לר' יוסי דמטהר בעומדת משום נדה ביושבת טהורה לגמרי. דזה דחוק דהא כיון דתמצי לומר דר"מ אמר יושבת טהורה משום נדה אבל לא משום כתם א"כ לר' יוסי דאמר בין כך ובין כך טהורה משמע דלא שני לי' וס"ל נמי דטמאה משום כתם. וגם איך לא נדכר בש"ס מזה

מיהו אין דברי הש"ך מוכרחים דאפשר דרמ"א לא חשש לדעת הר"ח כלל כיון דלר"ח גופי' אין כאן רק טומאת [כתם[ כדאי הרמב"ם ורש"י והרשב"א והר"ן וראב"ד ורז"ה לסמוך עליהם במילתא דרבנן רק רמ"א חשש לדעת המרדכי (פ"ב דשבועות סי' תשל"ה) דהך קושי' דדילמא בתר דתמו מיא אתא דמא די"ל דגם לר' יוסי איתא. דביושבת לא פליגי [ומודה ר' יוסי לר"מ דביושבת ושותת טמאה] והוא חשש דאורייתא בזו חשש (ר"מ) [רמ"א] להחמיר. אבל משום לתא דפיר"ח לא חשש כלל. וי"ל באמת לר"ח לעולם טמאה משום כתם בחד ספיקא אפי' ביושבת ומקלחת אלא דאכתי קשה הא דבעי איש ואשה עומדין מה לי אמר (ר"ה) [ר"מ] ופשיט מברייתא דר"מ ור' יוסי מטהרין. וקשה דלמא מיירי ביושבת ובתרי ספיקא מטהרין לגמרי ובחד ספיקא מטמא משום כתם וצ"ע

ז) והנה יש לעמוד על דברי רמ"א (סי' קצ"א) שהביא י"א דאין להתיר רק במקלחת ונמצא דם בתוך הספל וכתב והכי נהוג הרי דמקיל עכ"פ במקלחת תוך הספל. ובחולי (הארין ווינד) שרגילה לראות תוך מי רגלי' ומרגשת כאב מסיק שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת וע"י בדיקה. ובמקלחת משמע דס"ל דעכ"פ טהורה בנמצא תוך הספל. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. מיהו נראה דרמ"א מיירי באינה מוצאת על שפת הספל רק תוך הספל לחוד וכ"כ הש"ך סק"ה] אבל בהך חולי (הארין ווינד) יוצאת גם אחר מי רגלים דיש לחוש דלבתר דתמו מיא אתו דמא בזה הוא שמחמיר רמ"א והוא מתשובת מהרי"ל (סי' כ"ג) ושם משמע דרוב פעמים אין רואין הנשים כי אם לאחר השתן אם כן בכה"ג צריך הוכחה גמורה שהוא מכה. דבכה"ג ליכא דמקיל בש"ס. רק בנמצא תוך מי רגלי' והיכא דליכא למיחוש דבתר דתמו מיא אתא דמא (והיינו בנמצא תוך הספל לחוד וכדאיתא בגמ' שם דאם איתא וכו']. לכן הצריך מהרי"ל דוקא אשה שיש לה וסת דאיכא הוכחה דהדם מחמת מכה אתא דלא סמך בבירור על הבדיקה כמ"ש הש"ך (בסי' קצ"א סק"ז)

ובהכי ניחא (דברי מהרי"ל] דכתב דבאין לה וסת אין לסמוך דא"כ לעולם לא תהא טמאה. והוא תמוה דהא תהוי טמאה כשתראה שלא בשעת עשיית צרכי' וכמו שתמה בש"ך. ומ"ש שאינה רואה בשום פעם רק בשעת עשיית צרכי' השיג עליו בס' סדרי טהרה (סק"ה) דהא כתב [מהרי"ל דאם יש לה עונה כדרך הנשים אפי'] אם פיחתה או הותירה איזה ימים אין לחוש וקשה ממנ"פ אם ראתה שלא בשעת צרכי' א"צ עונה קבועה ואם רואה תמיד בשעת עשיית צרכי' איך התיר מהרי"ל בעונה אחת הא כיון דדרכה לראות מן המקור בשעת עשיית צרכיה דלהכי מטהר לה מהרי"ל שלא בשעת וסתה ואיך תטהר אם ראתה שלא בזמן עונתה מן המקור ע"ש שהאריך. מיהו נ"ל שאין זו השגה כלל דכוונת הש"ך שאינה רואה כלל סדר וסתה שהי' ידוע לה שהוא מן המקור רק מוצאת תמיד אחר מי רגלים ואינו ניכר לה דם וסת כלל. וא"כ צדקו דברי מהרי"ל מאחר שבדקה לראות בראיות וסתה יש לתלות דוסת נשתנה לראות אחר מי רגלים לכן אע"פ שיש לה מכה מ"מ בפעם אחת ע"כ דם וסת הוא שרואית אחר מי רנליה כיון שראינו שאין לה וסת כמקדם לראות כדרך הנשים וזה ברור בכוונת הש"ך

ומ"מ דברי הש"ך דחוקים בדברי מהרי"ל שאינו מבואר בדברי מהרי"ל. לכן נלענ"ד דס"ל למהרי"ל דודאי כשנתברר שיש לה מכה מוציאה דם. ע"י הבדיקה שכתב מהרי"ל. וממילא אף אם תמצא שלא בשעת הטלת מי רגליה מ"מ יש לתלות שממכה הוא כיון שהמכה מוציאה אין ליתן גבול דוקא שהמכה לא תוציא דם רק בשעת מי רגלי'. דהא סתמא קתני אם יש לה מכה תולה במכתה רק אם דם ראייתה משונה מדם מכתה אינו תולה כדאיתא בנדה (דף ס"ו) ובי"ד סי' קפ"ז) וא"כ שפיר שייך וכי לעולם לא תהיה טמאה שהרי תוכל לתלות במכה כיון שנתברר עכ"פ שיש לה מכה במקום מי רגלים כבר אפשר לתלות הדם שתראה במכה זו וא"כ לעולם לא תהיה טמאה

וכיון שזכינו לזה ממילא לא קשיא מה שהקשה [הש"ך שם] דהא תהא טמאה כשתמצא שלא על המוך. דודאי לעולם לא נעמיד עליה שתבדוק בכל פעם בהך בדיקה שכתב מהרי"ל. דלא העמידו דבריהם על זה שתבדוק תמיד מה שאין כן בכל אשה רק שבודקת כדי לברור שדם בא ממקור מי רגלים. אבל לא נסמוך למסור ביד אשה שתבדוק תמיד בהך בדיקה כדי שתהא טמאה כשתמצא על המוך. דבכה"ג ודאי יש לחוש שלא תזהר ותתלה במקום רי רגלים. לכן דעת מהרי"ל שאין להתיר בזה יותר מבמכה גמורה כן נ"ל בדעת מהרי"ל

ח) איברא לפ"ז יש לעיין בדברי המרדכי גופיה בהלכות נדה (סי' תשל"ה) שכתב בשם מהר"ם על האשה שבשעה שעושה צרכיה רואה דם על המים כמין קרטין קרטין כמין חול ואינו אלא דיהה. חזרנו על כל צדדין ולא מצינו לה היתר אי בכל פעם שעושה צרכיה בודקת עצמה ורואה דם בעד שמקנחת בו. אע"ג דקיי"ל כר' יוסי דמטהר בין עומדת בין יושבת. ה"מ כי נמצא דם בספל שאין דרך דם לבא עם מי רגלים אלא ודאי דם מכה הוא אבל אם בדקה אח"כ ומצאה דם האי דם אין ודאי אלא מן המקור כיון דלא אתא ממש עם מי רגליה כדפרכינן יושבת ומזנקת דילמא בתר דתמו מיא אתא דמא ע"ש. וקשה הא מן הש"ס אין ראיה רק [כדפרכינן[ לחוש דילמא (כדפרכינן) בתר דתמו מיא אתא דמא (ולא נמצא) [ולא יצא ביחד] דם במי רגלים כלל אבל היכא דיש ודאי [דיצא ביחד] דם במי רגלים אם כן כבר הוחזקה במכה במקום מי רגלים. אם כן י"ל דגם מה שמוצאת על העד שבדקה אח"כ נמי נתלה במכה שבמקום מי רגלים ונשאר עוד מתמצית מי רגלים על העד. דהא להכי כתב מהרי"ל ורמ"א שתקנח יפה ממי רגלים כדי שלא יצבע המוך מתמצית מי רגלי' ובאמת בדברי מהר"ם אפשר לפרש דכוונתו שם דיש לחוש דבתר דתמו מיא הוא דאתא דם ולא היה במי רגלים כלל רק בתר דתמו מיא וליכא הוכחה למכה כלל [דהא יש לחוש דמה שנמצא במים לא יצאו ביחד עם המ"ר רק אחר הטלת מ"ר יצאו ממנה ונפלו לתוך הספל. דהא לא נזכר שם דישבה על שפת הספל] גם יש לפרש כיון שלא מצאה בתוך מי רגלים רק חול וקרטין אין ראיה שיש לה מכה מוציאה דם דשמא אין המכה מוציאה רק קרטין וחול לכן כשבדקה בעד ומצאה דם טמאה. אבל אם מוצאת דם ממש במי רגלים י"ל שפיר שיש לתלות גם מה שנמצא על העד מתמצית מי רגלי' שהרי כבר נתברר שיש לה מכה. ואפילו נוכל לומר שאין לתלות דם דעלמא בהך שנמצא במי רגליה. דאולי י"ל דדם זה אין דרכו לצאת רק עם מי רגליה שחריפות של מי רגלים מוציא דם ולא נוכל להמציא קולא בזה. מ"מ בזה גופי' כל זמן שלא ניקתה וקינחה עצמה ממי רגליה ודאי מסתבר שימצא על העד

מעתה נראה שגם מה שהקשה בש"ך (סק"ח) דלאיזו צורך כתב רמ"א דין זה הא אפילו ביושבת ומקלחת ונמצא על שפת הספל טמא כ"ש על העד. ולפמ"ש לק"מ דק"ו פריכא