משיבת נפש חלק א כט

לחומרא דנאמר בעד שאינו בדוק מטמא משום כתם ובאשה שעושה צרכי' ג"כ משום כתם נימא דמטהר באשה לגמרי ובעד שאינו בדוק נמי מטהר לגמרי וכס"ד בגמרא (דף י"ד ע"א) לומר הכי אליבא דר' חייא וכן דעת הרשב"א באמת בת"ה דגם בעד שאינו בדוק טהורה. גם קשי' טובי לר"ח הסוגיא דר"פ האשה (נדה נט:) דפריך השתא ר' יוסי בחד ספיקא מטהר בספק ספיקא מיבעי'. ומאי קושי' דילמא בחד ספיקא טמאה משום כתם ובתרי ספיקא מטהר לגמרי ולמה דחק בש"ס לשנוי' אי מרישא ה"מ דיעבד. ומהרש"א הרגיש בזה ותירץ דאתי' כהך לישנא דס"ד (בדף י"ד) דר"מ אינו מטמא אלא משום כתם א"כ ר' יוסי מטהר לגמרי וקשה למה דתק לומר ה"מ דיעבד לימא אי מרישא ה"א דמטהר משום נדה ומטמא משום כתם קמ"ל דטהורה לגמרי. ומדברי הש"ך נראה דמפרש כן באמת אי מרישא ה"א דיעבד היינו משום כתם טמא לכתחילה קמ"ל סיפא בס"ס מטהר אפילו לכתחילה ולא משמע כן לשון הש"ס דהא קאמר מהו דתימא הני מילי דיעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל אפילו לכתחילה. ולפי דברי הש"ך ה"ל לתרוצי רישא דיעבד וסיפא לכתחילה. ועוד דרש"י פי' דיעבד שנתעסקה בטהרות אבל לכתחילה אמרינן לה שלא תעסוק ולא פירש לכתחילה לבעלה. אלא נראה דלבעלה לא שייך כלל לכתחילה דכולה דיעבד הוא לאסור אשתו עליו רק לטהרות הוא דשייך לחלק בין לכתחלה לדיעבד אף שהתוס' נדחקו לפרש כן לדעת ר"ח כדברי הש"ך מ"מ רחוק היא. גם קשה מדברי התוס' על דברי מהרש"א שכתבו דקמ"ל אפילו לכתחילה אסיפא לחוד ולדברי מהרש"א שפיר יש לפרש כפירש"י. עכ"פ פיר"ח דחוק הוא. ובמילתא דרבנן ראוי לסמוך על הרמב"ם ורש"י והרשב"א והר"ן בתשובה לטהר לבעלה לגמרי וכן דעת הראב"ד ורז"ה הביאו בתה"א (דף קע"ח ע"ב)

ב) ומה שדחקו להש"ך מהא דקיי"ל (בסי' ק"ץ סל"ז) בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא דטמא משום כתם. באמת זה קשה ג"כ על הרמב"ם [והש"ע] דבאשה שעושה צרכי' מטהר לגמרי ובעד שאינו בדוק מטמא משום כתם [עי' פ"ד הי"ט מא"ב ובמ"מ שם] ובחידושי כתבתי ליישב ע"פ פלפול. אבל לפענ"ד נראה ליישב כפשוטו דודאי י"ל אי מטמאינן בעד שאינו בדוק משום כתם היינו משום דכיון דכבר גזרו חכמים על כתמים האי עד שאינו בדוק לא גרע מנמצא בחלוקה אף (דהוא) [דאין] ברור דאתי מגופה ואדרבה עד שאינו בדוק בא ע"י בדיקה. ועכ"פ הכל גזירת כתמים היא כמו שגזרו בנמצא על חלוקה. עד שאינו בדוק לא עדיף מיני'. והשתא תו לא קשי' מה שהוקשה להתוס' נדה י"ד: ד"ה ור"י דכיון דבעושה צרכי' מטהר ר' יוסי לגמרי האיך נוכל לומר דבעד שאינו בדוק מטמא משום כתם דאין לומר דעד שאינו בדוק חמיר מעושה צרכי' דהא מדפריך על רבי דבעד שא"ב טמאה נדה הא בעושה צרכי' רק טמאה כתם מוכח דלא חמיר עד שא"ב מעושה צרכי'] דשפיר יש לפרש כיון דהעושה צרכי' מטהר לגמרי עכ"פ בעד שאינו בדוק לא יטמא משום נדה אף שיטמא משום כתם. לא קשי' מה שהקשו התוס' מאי פריך בסמוך מר' יוסי בר' חנינא הא יש להחמיר בעד שאינו בדוק טפי. דלפמ"ש לק"מ דודאי לענין חששא וטומאת נדה דאורייתא אין לחלק בין אשה שעושה צרכי' לעד שאינו בדוק. אבל לענין טומאת כתם דרבנן י"ל שפיר לחלק דעד שאינו בדוק בכלל גזירת כתמים כמו נמצא על חלוקה. אבל באשה שעושה צרכי' לא שייך לכללו בגזירת כתמים דהא איכא למיתלי שאינו בא ממקום טומאה כלל שהרי לפנינו דבר שנתלה בו שהרי ממקום מי רגלים בא ושם אין מקום טומאה. אבל עד שאינו בדוק הוא בכלל נמצא על חלוקה והוא נכלל בגזירת כתמים אבל אי (מדמינן) [מטמאינן] באינו בדוק משום נדה ע"כ דאורייתא הוא ובדאורייתא אין לחלק בין עד שאינו בדוק לאמה שעושה צרכי'. כן נ"ל ברור ליישב דעת הפוסקים דמטמאין בעד שאינו בדוק משום כתם ובאשה שעושה צרכי' מטהרין לגמרי. וכן משמע בגמרא (נט:) דאמר וכן אורי ר' אבא לקלא הלכה כר' יוסי. ואם גם לר"י מטמא מאי נ"מ לי' אם טמאה משום נדה או משום כתם [ועמ"ש לקמן אות ו]

ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דגם ר"ח דס"ל דטמאה משום כתם. אפשר דהיינו דוקא לטהרות והיינו דטמא העד עצמו משום כתם והאשה טמאה רק לטהרות ולא לבעלה. דהא הראב"ד ביקש לומר דטומאת כתמים היינו לטהרות וניהו דלא קיי"ל כוותי' מ"מ בהך דעד שאינו בדוק אפשר דהיינו טומאה דלטהרות אבל לא לבעלה לשיטת ר"ת שיסבור כן

ג) ברם צריכין אנו לחוש לדעת הפוסקים דקיימו בשיטת התו' (נט: ד"ה האשה) שמפרש דכולה מתניתין איירי במזנקת ועומדת נמי אפשר לה לזנק. וכתב הרא"ש שם דלפ"ז י"ל דר' יוסי לא מטהר בעומדת ושותתת דאיכא תרתי לריעותא וביושבת ס"ל לטהר אפי' בשותתת וכן פסק הטור. ויש לדקדק כיון דס"ל להרא"ש דלא מטהר ר' יוסי רק במה דמטמא ר"מ וכיון דר"מ מיירי במזנקת א"כ מנ"ל כלל דשותתת אם יושבת טהורה דילמא דוקא במזנקת מטהר ר' יוסי אפילו עומדת אבל בשותתת לא איירי כלל וי"ל דמודה לר"מ דאפילו יושבת טמאה בשותתת. ואין לומר דהרא"ש לשיטתי' אזיל דס"ל דהקושי' דילמא בתר דתמו מיא אתא דמא קושי' זו לר"מ דוקא. דבתר דתמו מיא ר"ל שותתת [היינו דבתמו מי הזינוק ואז שותת חזרו מי רגלים למקור ואייתי דם אבל לא חיישינן דבתר דתמו מיא לגמרי אתו רק החשש על שותת] ומשמע דלר' יוסי לא חיישינן להכי וע"כ משום דר' יוסי אפילו בשותתת מטהר. דהא גופא קשי' (דמפרש) [דנפרש] בשותתת גם לר' יוסי טמאה והקושיא אפילו לר' יוסי דא"ש טפי דהקושי' להילכתא וא"צ לדחוק כמ"ש הר"ן בתשובה. וכן שיטת המרדכי באמת [דבשותת טמאה אפי' ביושבת וז"ל (בפ"ב דשבועות סימן תשל"ה) דביושבת ס"ל לר' יוסי לגמרי כר"מ וליכא פלוגתייהו ביושבת ואם כן כי היכא דלרבי מאיר לא מטהרינא ביושבת אלא במזנקת וכו']

ונראה דלפי שיטתם דעומדת נמי במזנקת א"כ לפי פירושם דבתר דתמו מיא אתא דמא היינו אחר שהניחה מלזנק אתא דמא והשתא כיון דר' יוסי מודה בעומדת ושותתת רק בעומדת ומזנקת מקיל א"כ אם הקושיא לר' יוסי איך משני ר' אבא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל והא אעומדת נמי קשי' וצריך לתרץ בעומדת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל כמעט זה אינו במציאות. אלא ודאי דאעומדת לא קשי' לי' דאינו מטהר אלא ר' יוסי ור"י מקיל ולא חייש בעומדת כיון דמזנקת. אף דבתר דתמו מיא היא שותתת. לא חיישינן לר' יוסי רק בשותתת מתחילה אבל לשותתת בסוף לא חייש אפילו בעומדת. כ"ש ביושבת ושותתת דמטהר ר"י (וכיון) [דכיון] דבריעותא דעומדת ושותתת בסוף מקיל כ"ש דמקיל ביושבת ושותתת דליכא אלא ריעותא דשותתת. וא"כ התשובה שהובאה במרדכי שכתב דר' יוסי לא פליג עם ר"מ רק בעומדת ומזנקת ולא בשותתת [אפי' יושבת] וא"כ צריך לדחוק ולומר דגם לר' יוסי דמטהר בעומדת היינו נמי בעומדת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל דלהכי לא חיישינן דבתר דתמו מיא אתא דמא. דהא לא סכר בש"ס רק ביושבת על שפת הספל

ד) ועוד ראיה לדברי התוס' והרא"ש [דלר' יוסי לא חיישינן כלל להך דבתר דתמו מיא] דהא קשה לפירוש התו' דר"י מודה בעומדת ושותתת דאיכא תרי ריעותא והב"ח הובא בספר סדרי טהרה (סי' קצ"א סי"ג) הק' ע"ז דא"כ מאי פריך אהך דאיש ואשה שעשו צרכיהן לתוך המי' השתא בחד ספיקא מטהר בתרי ספיקא מיבעי'. והקשה הב"ח דילמא להכי בעי ס"ס משום דאיירי בעומדת ושותתת והניח בצ"ע ותירץ [הס"ט] דנמצא דם על המים אתי להורות דאיירי במקלחת ונמצא על המים. ואכתי קשה נימא דאיירי באינה יושבת על שפת הספל וקמ"ל בהא דנמצא דם על המים ולא על שפת הספל דבחד ספיקא חיישינן דילמא בתר דתמו מיא אתא דמא. ולהכי צריך תרי ספיקא. אלא ודאי לר' יוסי לא חיישינן כלל להך דבתר דתמו מיא א"כ י"ל דמשמע לי' הך דנמצא דם על המים היינו במקלחת ובמקלחת לר' יוסי בכל ענין טהורה: