משיבת נפש חלק א כח

ומה שדייק בספר סדרי טהרה לדייק מאגד של המכה וקשקשים שעל השבר דלא חשיב אינו מקפיד אף שכל החפצים להתרפאות חפצים בזה. נראה דלא דמי דהתם מצפה יום יום להסירו מעליו שיתרפא אבל הקאלטניס לא יהבה דעתה להסירן כלל וכלל ומקפדת שישאר עליה לעולם וכמ"ש לעיל (אות ב) לחלק בין פנוי' לנשואה שכל זמן שהיא פנויה אינה מקפדת אף שבפעם א' תנשא. ואפשר שזו כוונת טעמו של המרדכי דרביתי' ורביתי' נקרא דבר שאין דעתו להסירו לעולם דכיון שאין דעתו להסירו לעולם הוה רביתי' אף דלא דמי לרבותי' שנזכר בזבחים (יט.) בכינה חי' דמקרי רבותא משום שדרכו בכך דהא שאין דעתו להסירו כל ימי עולם חשיב טפי רבותי'

ועוד נ"ל אפילו אם נימא כמשמעות דברי הרוקח [הובא לעיל אות י"א בסופו] דשערו כולו חוצץ אפילו באינו מקפיד אין כאן חששא דאורייתא. דלא ימלט שיהיה עכ"פ שתי שערות שיוכלו לבא מים בהם א"כ ליכא כולו עכ"פ וליכא רק חששא דרבנן (שאינו) [דרובו שאין מקפיד]

יד) ועוד נ"ל לצדד דאפילו יהיה נקרא רובו שאינו מקפיד אפשר דבכה"ג דאי אפשר שתטבול אוקמה אדאוריית' וכמ"ש הרא"ש בנדה פ' התינוקת (סי' ג) שלענין לאסרה איסור עולם חששו טפי והקילו במכה וכדומה. וראיה לזה מיבמות (דף ע"ח) דקאמר וכ"ת משום דר' יצחק דאמר ד"ת רובו שאונו מקפיד אינו חוצץ ופירש"י אע"ג דחוצץ מדרבנן בכה"ג אוקמה אדאורייתא ע"כ. ואם בזה שאפשר שיוטבל שנית כשנולד אוקמא אדאורייתא א"כ כ"ש שלא לאסור אשה לבעלה לגמרי. ואין לומר דשם לא שייך להחמיר בחומרא דרבנן שלא יאמרו שאינו גר **(בזמנים הללו אין מקבלים גרים כו')** רק עד שיוטבל שנית ונפיק קילקולא אם לא טבל לענין קידושין וכמה דברים. דהא ביבמות (דף מ"ז ע"ב) מבואר דכל שחוצץ בנדה חוצץ בגר ופירשו התוס' ד"ה וכל אפילו חציצה דרבנן. אלא נראה דבלא אפשר להעביר החציצה לא גזרו כולה האי. א"כ י"ל בכה"ג לא אסרינן לה עולמית אף שיש רובו שאינו מקפיד

טו) ועוד אני מדבר ובא לידון בדבר החדש לפי מה שמבואר בת"כ שהבאתי לעיל (אות י"א) דנוגע בקלקלי שבזב אינו טמא ובשיער וציפורן טמא. א"כ מוכח דאין הקלקלי חיבור לבשר כלל, וא"כ לענין טבילה דמרבינן שיער וצפרנים אין הקלקלי בכלל וא"כ ע"כ הקלקלי נידון כדבר חיצוני שעל הבשר. ואם כן י"ל שאינו בכלל ההלכה דרוב שיער המקפיד חוצץ דההלכה לא נאמרה רק על מה שנתרבה מאת דהיינו שערו אבל קלקלי אינו אלא כדבר חיצוני המונח על הראש ואינו בכלל שערו. וא"כ כפי הבנת סברת האחרונים דההלכה נאמרה דוקא על השיער אין הקלקלי בכלל א"כ לא נחשב (רק) הראש רק מיעוט נגד כל הגוף ובאינו מקפיד אינו חוצץ

הגם שבררנו לעיל (אות ט) דעת הגאונים כפי דעת תורה נוטה שאף על מקום הראש נאמרה ההלכה שיחוץ ברובו. מ"מ ידוע שיוכלו המים לבא על הראש רק הקלקלי עצמו שיש לחוש בו שהוא מסובך ויש רוב שערות או כולן. וההלכה על רוב השיער שחוצץ ובכולו לפי דעת הרוקח חוצץ אע"פ שאינו מקפיד כמו שבררנו לעיל (עי' אות יא בסופו) מ"מ כיון שהקלקלי אין לו דין שיער אין כאן חציצה רק במיעוט הראש ומיעוטו שאינו מקפיד שרי לכ"ע. דודאי יכולין המים לבא על הראש כשנתפשטו הקאלטניס על המים ושרשי הקלקלי למטה דקין הם ואינם מכסין רוב ראשה וה"ל מיעוטו שאינו מקפיד ולכ"ע שרי

טז) ובינותי בספרים בפירוש הקלקלי ומצאתי ראיתי דרש"י פ' העור ורוטב (דף קכ"ו ע"ב ד"ה כחוט) כתב קלקלי הוא עירבוב שער תלוש המתקשה בשערות שעל החזה ועל השחי ואינן מחוברין לבשר להכי קרי ליה קלקלי מה קלקלין זה מקושר כנגד החוץ אף הני שערות קשורים ומכוסים שם כ"מ מדברי רב האי עכ"ל. הרי דמפרש הקלקלי על שיער תלוש. אלא דצריך פירוש לפירושו דאם הוא שיער תלוש במה יתחבר על הגוף עד שנדון בו דין חציצה. ונראה פירושו דדרך הקלקלי שהשיער מסתלסל ומסתבך וכשהוא מתקשה נעקר משרשי השיער ואין לו התחברות השיער רק ע"י הסתבכות (שיכרך) [שנכרך] ונסבך. ומ"מ מקצת שרשי השיער למטה (שמחוברין) [מחוברין] בראש. והשיער המתפשט ומסתבך עד שנקרע משרשיו ומ"מ יש לו התחברות ע"י הדיבוק והסלסול ע"י קצתו שמחובר. והקלקלי נאחז ומסתלסל סביביו. נמצא שהשער שכבר נסתבך ונתקשה הוא תלוש מן הגוף רק מחובר לשיער. לכן אינו מטמא. וזה כוונתו ג"כ במ"ש מה קלקלין מקושר כנגד החוץ ר"ל קלקלי שנזכר בש"ס פ' במה אשה (דף ס"ד) שקשור על החמור אף הני שערות שבגוף קשורים ומכוסים שם. והיינו ששרשי השיער מחוברין בגוף ומכוסים במה שבחלק העליון מופסק השיער ואינו רק כיסוי בעלמא לגוף השיער. ולפ"ז אפשר שהשערות אחר שנפסקו ע"י הקלקלי בטרם תצמחנה ויארכו פארותיהם אפשר שמקצתן פרודות או רובן. נמצא לפ"ז אין הקלקלי גורם דביקות כל השיער עד שנחוש לשל תורה. די"ל דיש שערות שעדיין לא נתחברו עם הקלקלי וראויים המים לבא בהם. וגם אפשר שהתחברות השערות עם הקלקלי לא הוי טפי מג' שערות וצ"ע כי קשה לעמוד על הבירור. עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא

יז) גם מתוך הסברא נראה דדבר שמבטלו לעולם הוה רבותי' ולא חייץ. דבכל דוכתי הביטול מחשבו כגוף הדבר כדאיתא בסוכה (דף ד) לענין סוכה וכן בית שמלאוהו תבן וצרירות וביטלו דחשיב כגוף הבית

עוד נ"ל דאף אם נאמר כדעת [הרוקח הובא באות יא] דבראש נמי כולה אפילו אינו מקפיד חוצץ י"ל דלא מקרי כולו רק כשכל השיער מכוסה ואין המים באים בשיער כלל. אבל כשהשיער מגולה רק שיש בו קשרים ואין המים באים בו במקום הקשרים. אף שנאמר שגם בזה תהיה ההלכה דמקפדת חוצץ מן התורה. מ"מ לא שייך בו כולו כיון דברוב שיער באים המים נוכל לומר דלא שייך כולו רק כשכל השיער מכוסה ואין המים באים על השיער כלל דאז אין הדבר הנטבל נראה כלל. אבל בהא שכל השיער חציץ ואינו המים ראוים לבא בכל חלקי השיער י"ל דלא מקרי כולו. וא"כ לכ"ע ליכא רק חציצה דרבנן דעכ"פ באים המים על קצות השיער

מכל הלין טעמי נלענ"ד בפשיטות להתיר האשה לטבול כמו שכתב מעכ"ת ואין לחלק כלל בין אלו לאותן שבש"ע ורמ"א [ועמ"ש בענין זה בתשו' פמ"א ח"ב סי' קמ"ו ובס"ט סי' קצ"ח ס"ק י"ט ובז"ר ח"א חי"ד הי"ב ס"ג ובחת"ס ח"ו סי' פב]

סימן יג בדיני נדה

שאלה

אשה מעוברת שקרה לה מקרה שכל מי רגלי' נהפכו לדם ושאל השואל אם יש לטהרה ע"פ בדיקה פעם א' כי אינו כן בתמידות

תשובה

א) הנה היתד שהכל תלוי בו לבאר צדדין להתיר יראה בודאי אם היינו יכולין להחליט שאין זה חששא מן התורה רק מדרבנן אזי בנקל לבקש צדדין להיתרא במילתא דרבנן דהא רש"י והרמב"ם (פ"ה הי"ז מאיסורי ביאה) מקיל בכל גווני וכן פסק בש"ע (סי' קצא) דלא חישינן לשום דבר בנמצא דם במימי רגלי' וכן נראה מסתימת דברי הרמב"ן בחידושיו שלא הביא פי' התוס' כלל. ומה שהכריע בש"ך (שם סק"ג) כפיר"ח בתוס' נדה (י"ד: ד"ה ור"י) דטמאה משום כתם עכ"פ והוא ממה דמדמי עד שאינו בדוק להך דר"י באשה שעושה צרי' דר' יוסי מטהר לעצמו ובעד שאינו בדוק מטמא משום כתם א"כ בהך דאשה שעושה צרכי' נמי טמאה משום כתם. ובאמת כבר נזכר זה בב"י שאמר שראוי היה להכריע כדברי ר"ח. אבל לפענ"ד אינו מוכרח דעד שהכריע