משיבת נפש חלק א כה

לא דרשי אבל כאן בשרו גם כן מיותר דנפקא לי' מהילכתא. וע"כ לא כתב רחמנא בשרו רק בשביל את לרבות (העור) [שערו] וא"ש. מיהו אין זה מספיק דהתי' קושטא קאמרי דבשרו איצטריך לבית הסתרים וא"כ אכתי תקשי לפי האמת אי לא דריש אתין שערו מנ"ל וצ"ע [ועמ"ש בזה באות ו' ז']

ד) מה שהוקשה לו [למעכ"ת] על הרא"ם שכתב דהלמ"מ דשתי שערות פוסלות בפרה. ל"ל קרא דתמימה. לאו קושי' היא דאי ההלכה לא נאמרה רק ששתי שערות שחורות פוסלות בפרה אדומה ואי לא דכתיב תמימה ה"א דרובה אדומה נמי כשירה וההלכה אתי' שאם יש באותו רוב אדום שתי שערות שחורות פסולה אבל בפחות משתי שערות אינו כלום אבל מיעוטה שחורה לא איכפת לן ולק"מ

ומה שהוקשה לו דלמה ב' שערות דוקא. בלא"ה ל"ק דקים להו לחז"ל דב' שערות הם דבר חשוב דהא לענין גיזה חייב בב' שערות ואי אפשר ליטלן אע"ג דאמרינן בבכורות (דף כ"ה) דבפרה ליכא איסור גיזה אי משום דבר שאין מתכוין או דקדשי ב"ה הוא מ"מ קים להו לחז"ל דשער א' אינו כלום. ואין דרכי להאריך בענינים ובדרשות הפסוקים לפי דעתינו כי נעלה מאתנו דרך זה מיום שנסתם התלמוד. והרמב"ם (בפ"א מפרה) כתב הטעם דדבר שאין מתכוין הוא. וצ"ע דהא הוה פסיק רישא כדאיתא בשבת (דף קל"ג) לענין בהרת ועיין בתוס' בכורות (דף כ"ה בד"ה גוזז) ואין להאריך כאן בזה

גם במה שהעיר כ"ת דלענין בגדי כהונה שחוצץ אפילו מיעוטו שאינו מקפיד. כבר עמדתי ע"ז בקונטרס טיב חליצה אשר עודנו עומד בכת"י ת"י. וכתבתי דאפשר דהילכתא היא. מיהו נ"ל עכשיו ליתן טעם דודאי במצוה שהוא לתקון גופו י"ל דתליא בדעתו וקפדתו ועל מה שאינו מקפיד בטל לגבי גופו אבל בגדי כהונה שהם מגזירתו ית' שלא יהיה דבר חוצץ מאן לימא לן דהוא ית' לא קפיד שלא יהיה שום חציצה דלאו בדעת הכהן תליא מילתא ולפ"ז אפשר דלהכי אפי' מיעוט שאינו מקפיד חוצץ בבגדי כהונה דלא שייך בי' הילכתא די"ל מיעוט מקפיד לא עדיף מרובו שאינו מקפיד ובבגדי כהונה לה אהני זה

גם במה שנסתבך בענין מין במינו. נראה דלענין מקוה לא שייך מין במינו לא חייץ. כיון דכתיב על בשרו מה בכך שהוא מין במינו הא מ"מ אין המים נוגעין בבשרו. ולא מצינו רק בלולב והקטרה ובכלי שרת דשפיר י"ל כיון דלא חייץ הוה כאילו תופס הכלי שרת בידו דעכ"פ תופסו על ידי כלי אחר וכן בלולב

ועיין בתוס' זבחים (דף כד ד"ה הואיל) דמשמע דמדמי בגדי כהונה לריצפה וצ"ע. ועמדתי ע"ז בקונטרס טוב חליצה ואין להאריך עוד כאן

ה) ומה שהוקשה לו על הרשב"א שמביא ראיה מפרוכת שאין צביעה חוצצת שפרוכת הי' צבוע. והקשה דילמא משום דרובו שאינו מקפיד הוא ויש בתוכו לבן. ומה שהביא בשם הגאון מוה' משה זאב דהרשב"א ס"ל דמקרי רובו שאינו מקפיד דמקרי לנאותו אינו חוצץ לכן אפילו בכל שערות ראשה צבועין דהוה כולו לא חיישינן דס"ל דשיער כל המקומות שבגוף הוא כולו אבל כל שער הראש לא הוה רק רובו וא"כ הוא דרבנן ומדרבנן מהני לנאותו. הנה מלבד שלא עלה עדיין תי' על קושיתו על הרשב"א דמ"מ מאי ראיה מפרוכת דלא סגי בלא"ה לא גזרו בו. וגם לא ראיתי שום משמעות בדין דלסברא דלנאותו לא מהני בדאורייתא דודאי גם בלולב הוא מדאורייתא ולאו משום חציצה רק דלא הוה לקיחה תמה הוה ג"כ מן התורה. וגם לדבריו טפי ה"ל לרשב"א לאתוי' לנאותו דפרק לולב הגזול דדמי טפי לנדון דידי' ועוד אכתוב לקמן (אות ט ואות י) סתירת סברא זו. ועיקר קושי' על הרשב"א אינה. שהרי גם הלבן אינה כתולדתו שהרי נתלבן וצריך ליבון ועיין ב"ק (דף צג ע"ב) דאיכא מ"ד דליבון הוה שינוי א"כ דברי הרשב"א גם מן הלבן לראי'. מיהו לקמן (אות ט) נכתוב ישוב אחר בדברי הרשב"א דמ"מ לא נזכר ברשב"א הלבן

ומ"מ אפריין נמטי' בזה דדלה חספא לאשכוחי מרגניתא. כי מה שיצא למעלתו מן פלפולו ובקיאותו דמרבינן צפרנים ג"כ מאת. אנחית לן קושית תוס' (עירובין ד:) וגם על הגאונים [עי' לעיל ריש אות א] אם נאמרה לשיער (וי"ל) [ל"ל] את הטפל לבשרו. ולפ"ז לק"מ דלפי האמת ההלכה באה על השיער ואם כן את אתי לריבוי צפרנים דלא נפקא משיער. וא"צ לדחוק בדברי המהרש"א דמוקמינן ההלכה על הריבוי. וכמעט נסתרה סברת המהרש"א עם זה דאם ההלכה על הריבוי שהוא מאת תקשי מ"ש כת"ר דנימא דבעינן צפרנים לצרף

איברא דא"נ גם לזאת די"ל דההלכה לא נאמרה רק על שיער שבראשו דרובו ומקפיד חוצץ. ואי לאו קרא על שערו ה"א דוקא בשיער הראש חוצץ דחשוב טפי דשוה בגדולים וקטנים ולא שאר שיער. לכן צריך לריבוי שערו שבכל גופו. וגם לקמן (באות ז' בסופו ובאות ט) אכתוב על שיער הראש דחשיב טפי. וא"כ אין מקום למיזל בתר סברא דמי עמד בסוד ה' באיזה ענין נמסרה הלמ"מ

ועוד נראה ליישב קושית התוס' שהקשו ל"ל קרא לשיער כיון דהלכה הוא. ונראה ליישב עוד ויתיישב מה שהקשתי לעיל (אות ג') למאן דלא דריש אתין שערו מנ"ל. לכן נראה דחד בחברי' מתרצא. ונביא מה שהקשה כ"ת על המרדכי (בפ"ב דשבועות) שכתב ובהא פליגי דר"י סובר כל העומד לחתוך כחתוך דמי כמו שסובר בשערו כל העומד לגזוז כגזוז דמי. והקשה מע"ל הא בסנהדרין (טו) ובגיטין (לט) מחלק דשערו העומד לגזוז דקמשבח לאו כגזוז דמי אפילו לר"י. ואין זו קושי' דנהי דדחי הש"ס בכך מ"מ לפי האמת אין סברא לעשות ג' פלוגתות רק דהש"ס מהדר אי הני תנאי כהני תנאי לכן מסיק סברות לחלק אבל לפי האמת י"ל דלא פליגי בסברות שונות. והשתא לפ"ז נראה דצריך קרא לשערו דניהו דהלמ"מ הי' בשערו רובו ומקפיד חוצץ דנשמע מכלל דשערו נמי צריך טבילה. מ"מ יש לומר דשערו העומד לגזוז כגזוז דמי ואם שערו עומד לגזוז י"ל כגזוז דמי ולא אתי הלמ"מ דמיירי שיש דבר חוצץ על שערו שאינו עומד לגזוז. ואי קשי' אמאי באמת צריך שערי טבילה כיון דעומד לגזוז. דהא בלא"ה הקשה הר"ש במשנה (פ"י מ"ה דמקואות) אמאי יטביל עד מקום המדה הא הוי חציצה ותירץ דבית הסתרים הוא ובכלים לא בעינן ראוי לביאת מים. ואם כן י"ל דאתי לשערו העומד לגזוז ומ"מ צריך לבא במים דליכא למימר דעומד ליגזז דא"כ הוה חציצה ואף דבית הסתרים הוא קמ"ל דבשיער נמי בית הסתרים חייץ ולא דמי לכלים וזה לא נשמע מן ההלכה למשה מסיני דהא גופי' חידושא הוא שהתורה הקפיד' על השיער שאינו מבשרו ולא נשמע בשיער העומד ליגזז לכן צריך קרא דאת לריבוי שיער העומד ליגזז ולק"מ ומ"ש הר"ב במשנה הטעם על בה"ס דכלים שאין אדם מקפיד שם אין מובן לי. והשתא לא קשי' תו למ"ד דלא דריש אתין מנ"ל שיער די"ל דס"ל השיער לאו כגזוז דמי ונשמע שפיר מהלכה למשה מסיני כקושית התו' והכל נכון וברור

ז) עתה נבא לבאר דברי הגאונים על מתכונתן ויתיישבו גם כן דברי רש"י שיהיה כשיטת הגאונים. ונבאר במה שהקשו התוס' אי שער הלכה למשה מסיני ל"ל קרא מלבד מה שכתבנו לעיל (אות ו) שהם דברים נכונים מ"מ העיקר י"ל בדעת הגאונים ופירש"י דודאי ההלכה נאמרה על שערו והיינו שיער הראש כדפרישית לעיל (אות ה) ולא קשי' קושית התוס' ל"ל קרא על שערו וגם יקשה לפ"ז נימא גם בגוף מיעוט נמי חוצץ כמו שהבינו מפירש"י. ולזה אני אומר דודאי בשיער שמתפשט מראשה ושרשי השיער בעור הראש ומתפשט להלאה. והנה יש בו שני מיני חציצות אם ראשי השערות מסובכין ומדובקין הגוף ראוי לביאת מים שאפשר שיכנסו המים על עור ראשה רק השערות בראשיתן לא יבאו המים בהן. ואולם אם החציצה בשרשי השיער הרי מלבד חציצת השיער יש חציצה בבשר הראש דלא נפיק מכלל שאר הגוף והשתא לפ"ז אם נאמרה ההלכה בשיער בעינן רובו המקפיד ובאינו מקפיד אינו חוצץ וכן במיעוטו המקפי' אינו חוצץ הרי יש בכלל הלזה (ג"כ) מיעוט גופו ג"כ. שבהלכה לא חילק אף שתהיה החציצה בשרשי השיער הרי נכלל בזה מיעוט מן הגוף אם כן ממילא מוכח דמיעוט המקפיד לא איכפת לן גם בגופו. מיהו אי לאו ריבוי'