משיבת נפש חלק א כב

לעדות עכ"פ ועיין ברמב"ם ספי"ב מעדות ובכ"מ שם דדוקא בשוחט לעצמו דהוא בחזקת שאוכל (טריפות) לכן החמירו בתשובתו אבל בשוחט לאחרים סגי בתשובה ובטור כתב דמשמע מדברי הרמב"ם דלא מיפסל כלל א"כ בשו"ב עכ"פ סגי בתשובה א"כ אף לפי דבריהם הוה סגי בקבלת דברי חבירות שהרי עדיין לא נעשה שום איסור וסגי בתשובה ואפי' נאמר דמאחר שנוטל הכשרות דומה לשוחט לעצמו מ"מ הרי עדיין לא נעשה מכשול וגם אחר שנשאר על משמרתו וכבר הוציא אח"כ כמה טריפות מתחת ידו סגי בזה שאם נחשוד אותו למאכיל טריפות בשאט נפש א"כ איך הוציא אח"כ טריפות מתחת ידו הרי כבר נחשד על זה ואין לך לומר או ששגג מעיקרא או שחזר בו בין כך ובין כך לא נפסל וכ"ז אילו היה עדות המעררין לבד משא"כ בנ"ד ששנים מכחישין אותן גם נכרין דברי אמת של השו"ב ועדות ר' אלי' תפל מבלי מלח כאשר עמד ולא ענה על מה ששאלוהו הגם שעפ"י הדין לא היה העדות מתבטל בשביל זה אף שנראה מבודה מ"מ פשיטא דמכל הלין טעמי אין להוציא השו"ב מחזקתו דמעיקרא

סימן י

תשובה

אם אמנם אין להאשים למעל' אם הטריף בהך עובדא שמובא בט"ז סי' מ"ח ס"ק ט"ו במחט שנמצא תחוב בבית הכוסות לארכו שכתב בשם הגש"ד דטריפה כיון דחללו רחב אם איתא דדרך הושט על הפרש איבעי לאשתכוחי והטריף גם בשר שנמלח עמו ואין לתפוס על מורה ממה שימצא באיזו אחרון כי אין חיוב על המורה לחפש בכל הספרים מ"מ אחר עיקר הדבר אני דן ומעיקרא דדינא אם יש להטריף בזה הנה הפר"ח מקיל

ובחידושי ליו"ד שכתבתי כד הוינא טליא כבר שיתסר ושיבסר כתבתי די"ל דהאו"ה והגש"ד לשיטתי' אזיל דס"ל בהך דינא שמביא רמ"א שם סי' י"א במחט שנמצא בקורקבן ואינו ניכר מאיזו צד בא דמחמיר דאיכא למתלי דמחוץ אתי אם כן י"ל דלהכי החמיר גם בזה אבל למאי דקיי"ל להקל דתלינן טפי בושט גם בזה יש להקל

והנה אז לא הי' בידי ס' או"ה ועכשיו עיינתי בספר או"ה שער נ"א אות כ"ב שכתב אחר מעשה זו אמנם בתשובת מהר"ם איתא שמעשה בא לפניו בקורקבן כו' הך מעשה דש"ע סעיף י"א ואסר אפילו מה שנמלח עמו וכו' כתב ומסתמא היינו טעמא מאחר דאינו ניכר מבפנים כמו בחוץ איכא למיתלי לומר שבאתה מבחוץ וניקבה ושט או דקרן וכל כיוצא בזה והנה לשון אמנם אינו מובן וצריך ביאור ונ"ל לפרשו דבתחילה כתב בבית הכוסות ג"כ הוה עובדא שנמצא בעובי' ולא היה ניכר שום רושם לא בפנים ולא בחוץ כעובדא דקורקבן אלא לפום סברתו ס"ל דודאי רוב הנבלעין דרך ושט נבלעין ואם כן בקורקבן כשהוא תחוב לאורך כמו לרוחב אף שאינו ניכר בפנים תלינן דבא בדרך בליעתו ונתחב בפנים ואח"כ נבלע ואין מקומו ניכר דרוב נבלעין בדרך ושט נבלעין אבל בנמצא לארכו בבית הכוסות דרך בליעה אין דרכו להתחב באורך שלא יהיה ניכר איך הקופה פונה בדרך תחיבה וכמ"ש באו"ה שאין להבין איך הקופה פונה. לזה הביא אמנם בתשובת מהר"ם מחמיר אפילו בלא סברא דחללו רחב ואפילו ברוחב מחמיר אף דבזה יש לתלות יותר שבא מבפנים כדרך רוב נבלעין מיהו ודאי גם בעובי אין לדון מכח הוכחה שעל הפרש בעי לאשתכוחי שבודאי בא מבחוץ דמ"מ גם אי תימא דמבחוץ באה אם כן איך נתחב לפנים לאורך בית הכוסות ואין רושם כניסתה ניכר וע"כ שקרה לו איזה סיבה שנתחב לאורך א"כ כה"ג י"ל גם בפנים ותדע לך דהא קיי"ל בנמצא בעובי בית הכוסות לרוחב אפילו קופה לבר כשירה דאמרינן אוכלין ומשקין דחקוה אע"ג דהקופה עבה ואין כח בידה לנקוב ובכה"ג בכבד טריפה אמרינן אוכלין ומשקין דחקי הקופה עד שנכנסת לפנים אף שמסתמא נבלעת המחט לאורך הושט דאילו היה לרוחב הושט מסתמא הי' נתחב בושט ואין שיעור למחט אפילו תהיה רחבה יותר מרוחב הושט אמרינן דלאורך הושט נכנס ונתהפך בחלל בית הכוסות ונתחב הקופה העבה על ידי דחיקת אוכלין ומשקין דהא אין חילוק באיזו צד בית הכוסות שנמצא אפילו אינו לאורך הושט אם כן כ"ש שיש לומר כשנבלע לאורך שע"י דחיקת אוכלין נתחב לאורך ונבלע בעובי וזה שכיח יותר משנאמר שבא מחוץ שהרי באורך אין יכול לנקוב וליכנס במישור לפנים ומסתמא בא בראש חוד המחט ואח"כ נבלע בפנים אבל לומר שהמחט נדחק לחלל הגוף במשך אורך המחט לא בחודה אינו עולה על הדעת כלל ואם כן ודאי טפי מספיקא לא הוה דמ"מ רחוק יותר שבא מחוץ כפי המציאות וזה נ"ל ברור דעת רמ"א שהשמיטו והיינו משום דמ"מ לפי סברת רשב"א שמקיל בקורקבן גם בזה יש להקל דסוף סוף איכא למתלי טפי מבפנים שדרך שיובלע שם מחט משנתלה בחוץ והא דעל הפרש איבעי לאשתכוחי לאו הוכחה הוא שאינו בא בפנים דמ"מ מבפנים עשוי' לבא יותר מבחוץ וכמה פעמים שנמצא באורך החדרים הקטנים וניכר שנתחב בפנים אם כן בנקל נתחב על ידי דחיקת אוכלין ומשקין ואם כן אין להחמיר בו יותר מהך דסי"א לכן סמך רמ"א ע"ז דגם בבית הכוסות טריפה בהפסד מועט וכשר בהפסד מרובה דמ"מ מבפנים מצוי טפי שיובלע בדרך בליעה משתבא מחט מחוץ

והנה ודאי הט"ז כוונתו לאסור אפילו מה שנמלח עמו שהרי יסודתו על האו"ה ובהדיא מבואר שם שמהר"ם אסר אפילו בקורקבן מה שנמלח עמו כ"ש בבית הכוסות

ומ"מ לא כן אנכי עמדי דלענ"ד יש להקל גם בזה בהפסד מרובה כמו שהוכחנו דעת רמ"א וכ"ש במה שהחמיר התב"ש במונח ואינו תחוב זה ודאי תימא דבשביל שמונח לארכו נדון שבא מבחוץ וניקב כל בית הכוסות ואינו ניכר זה דבר שאינו עולה על הדעת כלל ובהדיא מבואר באו"ה דמיירי בדקין שתחוב המחט והעתיק לשונו בט"ז סי' מ"ו ס"ק ד' וע"ז כתב אבל אם מצא כעין זה בדופני בית הכוסות משמע דדוקא בכה"ג מיירי וגדולה מזה נ"ל לפמ"ש אפילו תחוב וניכר שבא בפנים דהיינו שנראית המחט בפנים דאין להחמיר כלל כיון שמפנים ניכר נקיבה ומחוץ לא ניכר אין תולין בקרום מחמת מכה ובודאי מבפנים באה ובדקין נמי בכה"ג מיירי שנמצא מחט בדופני הדקין ואינו ניכר מאיזו צד בא ואפ"ה מכשיר כיון דדרך המחט ליכנס לאורך י"ל שנבלע בדקין לארכו כיון דאין חללן רחב

ומי שלבו נוקפו להחמיר אומר לך כי כבר שדיתי נרגא בהך דינא שמביא רמ"א בקורקבן באינו ניכר לא בפנים ולא בחוץ וכ' באו"ה הטעם דאיכא למיתלי שבא מחוץ וקשה הא אפי' בא מחוץ אין כאן רק לחוש למחט בחלל הגוף אם כן לפי מה שמבואר (בסי' מ"ט) ספק ע"י חולי ס' ע"י קוץ ה"ל ס"ס שמא על ידי חולי ואת"ל על ידי קוץ שמא לא ניקב באיברים פנימיים אם כן גם כאן איכא ס"ס שמא בא מבפנים ואת"ל שבא מבחוץ שמא לא ניקב איברים פנימיים וא"כ יש להקל גם בדין זה

סימן יא

תשובה

ב"ה יום א' כ"א שבט תקפ"ו. רב שלום לידידי הרב המופלג בתורה וביראה מ"ץ לעדתו מוהר"י מאיר נ"י

דברת מכתבו על דבר המנקר הגיעני ואם אמנם דרכי להפך בזכותא דצורבא מרבנן עם כל זה אין משוא פנים בדברי תורה דכתיב בה אמת ובאמת הגם שמשמעות הכתב לאסור הבשר לגמרי עם כל זה הפרזתם על המדה בפרט בדור הלזה אשר תורת כל אחד בידו ואף שאינו מזה ולא בן מזה יאמר ניתי ספר ונחזה אשר יאמר כי הוא זה. וקשה לעשות משמרת למשמרת והלואי שהיינו יכולין לעמוד בגדרי הראשונים וחשבתי ללמד איסור על הבשר והוא ע"פ מאי דאיתא בחולין (דף י"ח) האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתינן ליה רבא אמר