משיבת נפש חלק א כא

ספק פסול. ובפני יהושע הקשה מ"ש משתי כתי עדים הנ"ל שכתבתי ודחק לומר דהתם מיחזי כחוכא ואיטלילא לפסול וכבר כתבתי בספרי לכתובות שחברתי בילדותי דאם אין חוכא ואיטלולא על דברי ר"ח שאמר בהדי סהדי שקרי ל"ל גם ר"ה יוכל לומר כן. אלא שנעלמו ממנו דברי הר"ן דהכא שיש לנו לדון על ב' הכיתות יחד אמרינן מאי חזית דציית להני ציית להני וה"ל גברא ספק פסול אבל בשתי כיתי עתים המכחישות כשבאין לפנינו אין אנו צריכין לדון רק עליה אמרינן דזו הכשירה ומפקינן כו'. וא"כ נמי בנ"ד שבאים לדון אגברא אם יצא טריפות מתחת ידו אם לא א"כ ה"ל גברא ספק פסול וחשיד לאותו דבר. אלא דמלשון הרי"ף גופיה שכתב ולא מפקינן אפומי' משמע דוקא משום דאיכא חזקת ממון כנגדו לא סמכינן אחזקת כשרות דידי' אבל בנ"ד דליכא חזקת ממון י"ל דמודה הרי"ף דמוקי אחזקתי' ואף דכאן י"ל דלא נסמוך על שחיטתו דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת א"כ איכא חזקה דבהמה כנגדו והוה כמו חזקת ממון י"ל לזה דאף אם נחשד שהוציא טריפה מתחת ידו איכא למימר דלא חשיד אבדיקת סכין דבשוחט בסכין פגום הוה נבילה ונבילה חמירא מטריפה והחשוד על הקל אינו חשוד על החמור וכ"ש שלא נחשד לפי דבריהם כי אם על סרכות וכולה סירכות ספיקות מחשבינן להו כמ"ש התוס' בחולין (דף י"א) דטריפות מחמת סירכא לספק נחשבי אם כן לא חשוד אבדיקת סכין להאכיל נבילות

מעתה לפ"ז לפ"מ שכתב ד"ז רבינו בתומים סי' ל"ד ס"ק כ"ז דכיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן אם כן בפסול דרבנן גם לשיטת הרי"ף וסייעתו יש להעמידו אחזקתו דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא א"כ בנ"ד שאינו חשוד על בדיקת סכין אף לדברי המעררין רק על בדיקת הריאה וכיון דבדיקת הרואה דרבנן דהא בנאבדה הריאה מכשירינן ובדרבנן שפיר י"ל דאוקמי' אחזקה דכשרות דמעיקרא מיהו בחיבורי שדיתי נרגא בדברי התומים דהא בשבוי' דרבנן משמע בקידושין (דף ס"ו) דבתרי ותרי מחמרינן משום דהוה ליה ספיקא דרבנן אף דהקילו בשבויה כמה קילות כמו בדרבנן

אמנם כל זה אם היה עדות גמורה שהוציא טריפה מתחת ידו היינו צריכין לדין בדין ההכחשה אלא דיש לדון בעיקר הדבר לפי עדותן של המעררין שראו סרכא גם לפי דבריהם י"ל שאין לפסלו דהא הוא מכחישן ואף שמוכחש משנים מ"מ הרי אין עדותן מבורר שהרי ר' אלי' לא ידע אם שחט את הכבש רק שאמר. קים איך וועל דיר עפיס ווייזין ואילו רצה השו"ב היה מכחישו שלא שחט כבש זה מעולם או שהטרפהו ואף שר' חיים בער ידע ששחט הכבש ואמר שהוא כשר אין כאן אלא עד אחד אשר לפי דבריו הוציא טריפות מתחת ידו ואילו רצה היה יכול להכחישו ואף שהודה ששחט הכבש רק שטוען שהיה דבוקה באמת וכשרה מ"מ אם נחשוד אותו שביקש להאכיל טריפות והיה סירכא. א"כ מה לו לשקר אם באמת הוא טריפה היה יכול לומר שלא שחט כבש זה מעולם או שהטריפה ואף שאפשר שר' חיים בער היה מכחישו מ"מ אמרינן מיגו לאכחושי סהדי רק בנסכא דרבי אבא דהוה מחויב שבועה ואין יכול לישבע וא"כ אלו לא הודה על שחיטת הכבש לא היה נפסל ע"פ ע"א גם אפשר שר' חיים בער ג"כ לא ידע אם שחט הכבש שלא היה אצל השחיטה והיה אפשר לו לומר שזה הכבש לא הכשיר מעולם ומי יודע מי החליפו ואילו הי' טוען כן לא היה יכולין להכחישו ואף שלפי דבריו שהודה ששחט הכבש רק שהיה דבוקה והוכחש בזה בעדים הרי זה אינו נפסל ע"פ העדים לולי הודאת עצמו ואין אדם נפסל ע"פ עצמו וכאן נמי אין פיסולו בא רק בשביל שהודה לדברי העד ששחט הכבש ואין אדם נפסל ע"פ עצמו ועוד שאפילו אם בשעה שבא לב"ד אילו הודה ואמר אמת שהיה סירכא ובא לידו ע"פ שגיאה מאחר שמוחזק מימי קדם לירא שמים ומומחה לא היה נפסל וכמ"ש הש"ך בסימן קי"ט ס"ק ל"ג בשם מהר"י נמצא גם כשבא לב"ד היה בידו לטעון אמת שהיה סרכא ולא דקדקתי היטב ע"פ שגיאה ובטעות נעשה לו והוה סגי לו בקבלת דברי חבירות כמ"ש רמ"א בסי' קי"ט סעיף י"ח נמצא שלעולם היה בידו להתנצל לומר כי שגגה היתה בידו או שהיה חוזר וטוען שלא שחט כבש זה מעולם ואף שהודה ששחטו כיון שלא היה בב"ד יכול לחזור בו וכמ"ש בתוספתא שהביא הר"ן בתשובה סימן ל"ג דיני הטמאות וטהרות עד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מבודין היינו ע"כ א"כ היה יכול לומר דבאמת סרכא היתה ושקר ענה חוץ לב"ד מה שאמר שהיתה דבוקה ואף שאמר בתחלה שהכבש היה כשר היה יכול לומר שכבש אחר היה ואף שחוץ לב"ד אמר שהי' כבש זה יכול לומר מבודה הייתי ואם יאמר ר' אלי' שבשעה שבדק הכבש היה כבר סכסוך בזה שהשו"ב אמר שהוא דבוקה (צ"ל של כבש ניכרת) ורבי אלי' אמר שהיא סירכא פשיטא שאין לדונו כמאכיל טריפות במזיד שהרי בשעה שהיה הריעותא בכבש נחלקו בו ע"כ אין זו אלא טעות באומדנא שאין לדונו בטבח שיצא טריפה מתחת ידו ותלינן בחסרון בקיאות א"כ יותר יש לתלות החסרון בר' אלי' שלא ניסה באלה משנתלה הטעות בשו"ב מוחזק בשנים רבות ואפילו נתלה הטעות בשו"ב אין לו דין מוציא טריפות מתחת ידו כי משגה הוא וכמעט הדא מילתא לית לי' פתר לעדות ר' אלי' באיזה אופן שיצוייר שיעיד עליו שהוציא טריפות מתחת ידו שאם בשעה שהראה לו הריאה נתווכח אם השו"ב לא שייך פסול במה שנחלקו במציאות בעודו בעין דאיכא למימר שלח ואיחוי ואם הודה לו השו"ב שהיה סירכא א"כ אמר שהוא טריפה וע"כ לא ידון בו רק שראה שהיה סירכא ואינו בא לערער רק על מה שהכשיר בתחלה וזה לא נודע לו לר' אלי' רק לחיים בער שהכשירו השו"ב א"כ אין כאן אלא עדות ר' חיים בער וגם בו יש לדון שאפילו היה סירכא כפי דברי ר' חיים בער מאחד ששו"ב זה מוחזק בכשרות יש לתלות בשגיאה וכדומה ואף שעכשיו מכחיש לשניהם ואומר שבאמת היה דבוקה וכשירה והם מכחישין אותו שהיה טריפה מ"מ אחר שבתחלה שהכשיר הכבש היה אפשר לדונו כשוגג מחמת מיעוט השגה וכדומה א"כ בזו שמכחיש לעדים ואומר שדבוקה היתה אין כאן מכשול אף אם משקר עכשיו מחמת כסופא לא נדון השו"ב כמאכיל טריפות במזיד שהרי גם עכשיו היה יכול להתנצל כי שגגה היתה בידו ולא היה נפסל ומתוך שיכול לומר שוגג הייתי נוכל לומר שנאמן להכחיש לעדים ג"כ ואין לומר דהוה מיגו במקום עדים דהא קיי"ל כרבנן פ' אמרו לו באמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין אמר ר' מאיר אם הביאהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לקרבן הקל א"ל מה אם ירצה לומר מזיד הייתי והתו' הקשו שם דהוה מיגו במקום עדים ותירצו בתוספות ישינים שלא גמרו עדותן ובחידושי לכריתות כתבתי דתירץ זה נראה נכון דאיך נחייבו ע"פ העד שאין יודעין באמת אם חייב קרבן דשמא מזיד היה וכ"ש כאן שלא גמרו עדותן שאפי' ע"פ עדות ר' חיים בער אין לדון עליו פסול כיון שלא הוחזק בכך ויש לתלות בטעות כמ"ש רמ"א בסי' קי"ט סי"ח ומשום שמכחיש עכשיו ואומר שלא היה סירכא אף שיש עדים אפשר להאמינו מתוך שיכול (לומר) שגגה היתה ואפי' נאמר שמשקר מ"מ לא נפסל מי שהוחזק בכשרות ע"פ אקראי בעלמא ומה שמשקר עכשיו הוא מחמת כיסופא

ועוד שכבר הגיד ר' אלי' לפני שלשה אנשים שהודה שהיתה דבוקה ואילו היה השלשה אנשים בתורת ב"ד לא הי' יכול ר' אלי' לחזור להגיד כיון שהגיד אלא דאפשר שלא היה מושב ב"ד ובזו אפשר שדינו כחוץ (לב"ד) כיון שלא היה כדרך ישיבת ב"ד לא מקרי הגדה בב"ד ותדע לך דהא איכא מ"ד בגמרא דתרי נמי ב"ד קרי להו כדאיתא בגיטין (דף ל"ב ע"ב) ור"נ ס"ל שנים שדנו דיניהם דין וא"כ תיקשי אמאי בעינן אתם עדי בשנים כדאיתא בסנהדרין (דף ה') כיון דאיכא תרי הוה ב"ד ובהודאה בב"ד אין יכול לומר משטה ולא שלא להשביע כדאיתא בח"מ סי' פ"א סעיף כ"ב אלא דוקא כשהיה דרך ב"ד דוקא מקרי ב"ד ואין להאריך בזה

ועוד נ"ל כיון דהכא לא יצא טריפה מתחת ידו שנכשל בה שום אדם שהרי לא נמכר הבשר לישראל א"כ י"ל דדוקא בטבח ששוחט לעצמו שחשוד על חמדת ממון והכשיל רבים החמירו עליו שילך למקום (שאין) מכירין ויוציא טריפות מתחת ידו ובזאת יבחן ששב [מחמדת] ממון או דבמקום שמכירין אין מניחין אותו לשחוט כי אין לו נאמנות א"כ אם החמירו בטבח שכבר הכשיל רבים ונפסל