משיבת נפש חלק א יט

אין המחיצות מגיעות לארץ מ"מ מקרי אוהל קבוע וחייב חטאת וכמה רחוקים דברים אלו שיתן מדה למחצלת אם ארוכה היא יהיה חיוב חטאת ואם היא קצרה יהיה מותר לכתחלה וכי שרי רבנן כה"ג למיגע בחיוב חטאת אלא הדבר ברור כמ"ש דכיון דאינו עשוי לקיום כלל דהא בלילא בעי אוירא וא"כ עשוי הוא לפרקה בלילה לא מקרי אוהל קבוע כלל ומ"ש ששם כבר היו להם ד' מחיצות תמוה דאיך שתיק הרי"ף מזה ומי לא עסקינן בליכא מחיצות ולא חילק שום פוסק בכך

ב) ועפ"ז מיושב תמיהת הרא"ש שתמה על הרי"ף למה כילה מותר לנטותה ולפרקה וטלית כפולה לא יעשה ולפי זה ניחא דכילה עשויה לפרקה ולנטותה א"כ ידועה שאינו לקיום לכן אקילו בה טפי משא"כ טלית כפולה אחר שמתקנה יש לחוש שיתקנה לימים רבים ואי הוה קבוע הוה חייב חטאת ובאינו קבוע פטור אבל אסור דניהו דלא הוה טפח מ"מ כשקושרה בשבת בלא חוטין מתוקנין לכך יש לחוש שתהא הקשירה לקיום אבל כרך עליה חוט לתלותה ע"י חוט ותולה בחוטין לאו לקיום הוא. ואין לומר אם כן איך קושרה בשבת שמא יקשרנה לקיום ואיכא איסור בלא"ה בשביל הקשירה. י"ל דודאי איירי בקשר שאינו של קיימא וכמ"ש הרי"ף ר"פ אלו קשרים ובשביל הקשירה אין לגזור שמא יעשנה לקיום דאפילו בקשר של קיימא אם [אינו] מעשה אומן אינו חייב להרי"ף או שקושרה ע"י עניבה ולענין קשר אינו עשוי להתקיים ימים רבים אבל לענין אוהל אפשר דמקרי לקיימא אפילו לאיזה ימים דבנין אוהל ממשכן ילפינן והמשכן גם כן היה עשוי לפעמים לפרוק ליום או יומים לכן לא דמיא קיימא שלענין קשר לקימא שלענין בנין ועתה"ד (סי' ס"ה) דמדמי בנין לקשר וצ"ע לפענ"ד

ודבר זה מתורתו של הרמב"ם תלמידו למדנו שכתב (פכ"ט הכ"ט) טלית כפולה שהיו עליה חוטין שהיא תלויה בהם בע"ש מותר לנטותה ומותר לפרקה ע"כ. והוא כמ"ש וה"ט דכשתלוי ע"י חוטין נעשה בסתמא בתחלה לנטות ולפרוק כשמוציאין הלולאות ואינו קבוע שלכך היא עשויה ודמי לכילה שעשוי לנטות ולפרוק וזהו כוונת הרמב"ם הואיל ומתוקנת לנטות ולפרוק בכל עת שיצטרך אבל בבא לעשות בשבת עדיין לא נתברר תיקונו שיהיה בענין עשוי לפרוק ולנטות בכל עת לכך אסרוה ובכה"ג דאיכא אוהל טפח ולא עשאו לפרוק ולנטות מקרי אוהל קבוע והיינו בענין שנעשה לקבוע לכן אסור ויליף לה הרא"ש שגם כן עשויה לפרוק ולנטות ואפ"ה אסור בגג טפח כדאיתא בגמרא וכ"ש בזה לכן לא הוצרך הרי"ף להביא בכילה שאין בגגה טפח שסמך על טלית כפולה דלא שרינן בטפח אף שקשר חוט ומשיחה שהוא כמו כילה. ועמ"ש לקמן (אות ג) ישוב דברי הרי"ף

וא"כ נראה גם במ"ש הר"ן שדעת הרי"ף כל שאוהל קבוע ככילה ויש בגגו טפח כו' אוהל קבוע הוה וחייב חטאת היינו נמי בעשוי לקיום ואינו מתוקן ולנטות לפרוק ויגיד עליו הרמב"ם תלמידו שכתב (בדין כ"ח) אין תולין את הכילה שהרי נעשה תחתיה אוהל עראי כו' עכ"ל ולא חילק כלל דביש בה טפח חייב חטאת או אפילו יש בה טפח אין בה חיוב חטאת. ולפ"ז נראה גם בכילה שיש בגגה טפח אם פירש מקצתה מבעוד יום מותר לפושטה דהוה מוסיף על אוהל עראי כההוא דכרוך בידיא

ועוד דמבואר בפ' כירה (דף מ"ג ע"ב) מת המוטל בחמה באים שני בני אדם ויושבין וכו' זה מביא מטה וזה מביא מטה ופורש מחצלת שתהא המחצלת מונחת עליו הרי בהדיא דאף שעושין אוהל רחב מקרי אוהל עראי וכאן עשו גם כן המחיצות וכן פסקו כל הפוסקים. וגם בלא"ה תמוה החילוק שחילק בנ"ב דבדכרי מיירי שכבר היו להם ד' מחיצות לכן מקרי אוהל עראי וכפי הנראה איפכא מסתברא שכל שנתן האוהל על מחיצות הקבועות כ"ש דמקרי קבע טפי והרי ע"כ אוהל ממשכן ילפינן ובמשכן הרי האוהל בלא מחיצות שהרי היריעות הפרוסות הם על המחיצות וע"כ עיקרו משום האוהל הוא

ג) ועוד נלפענ"ד דלא מצינו אוהל רק כשפורס הדבר על נקליטין וכדומה שהוא עומד בפני עצמו ושפיר י"ל דאית ביה משום בנין אבל הפאראסאל שאנו דנין עלי' אחד כרעא קאי כשמעמידין אותו ואין לו רק עמידה מן הצד ועוד כשעומד בארץ אין צריך לאויר שתחתיו כלל ולא עדיף מנוד שפרש"י שפורשין הנוד על ד' יתדות ואפ"ה שרי כ"ש זה שאין לו עמידה כלל ומדחי בגילי דחיטתא והר"ן כתב שם בשם התוס' דלא מתסר משום אוהל אלא כשיש לו מחיצות למטה ומשתמש באויר שתחתיו וזה הפארסל אין בו כח להשתמש תחתיו כי אם כשנשאו בידו וכי ס"ד שזה דומה לבנין שאינו עומד בפני עצמו כלל וצריך סעד לתומכו במעשה ידי אדם

לכן אמינא מטוני' דהגאון בעל נו"ב שבא להחמיר מכח דברי הרי"ף שסובר דאוהל טפח אוהל קבע מקרי וחייב חטאת ויש להשיב ע"ז מדברי הרי"ף גופי' כפי מ"ש הר"ן ס"פ כירה דהרי"ף ס"ל דאי אין בנין בכלים אפי' במנורה של מתכות דחוליות נמי אין איסור דאין בנין בכלים ור"ל ור"י ס"ל יש בנין בכלים ולא קיי"ל כן וא"כ לדברי הרי"ף בכלי שנתפרק וחוזר ומעמידו אין בו משום בנין עיין בר"ן ר"פ הבונה וכן משמע מפירש"י שבת (דף ע"ד ע"ב) כדברי אחרים שכתב הר"ן וא"כ י"ל דדוקא בכה"ג שכתב הרי"ף בטלית כפולה שפירסה על הדפנות של בנין בהא י"ל דחשיב קבע ושייך בו אוהל שחיובו משום בונה משא"כ פאראסאל הלזה שהוא כלי גמור ולא נעשה למחובר כלל י"ל דפשיטא שאין לו חייך לאוהל דאורייתא כלל מאחר שאין מחובר ונסמך לקרקע ולא נעשה להאהיל על הקרקע מעולם

וארוח לן בזה תמיהת הרא"ש שתמה על הרי"ף למה נחמיר בטלית כפולה טפי מבכילה דחשיב אוהל טפי ולפ"ז לא קשה מידי דודאי כילה שפרוסה על המטה שהוא כלי לא שייך בה בנין כ"כ

ולפ"ז אפשר ליישב ג"כ תמיהת הר"ן שתמה למה לא הביא הרי"ף הך שאין בגנה טפח על כילה כדאיתא בגמרא והרי"ף הביאה על טלית כפולה ולפ"ז ניחא די"ל דבגמ' (קלח:) הכי איתא ואמר שמואל כילה מותר לנטותה אר"ש לא אמרן אלא שאין בגגה טפח כו' וס"ל להרי"ף דודאי אי אין שייך בנין בכלים ודאי אפשר להתיר כילה אפי' יש בגגה טפח וכן בהא דא"ר יוסף חזינא לכילא דבי רב דמאורתא נגידן וכו' לא מחלק בש"ס כלל דדוקא באין בה טפח מיירי אלא נראה דר' הונא לשיטתיה אזיל דס"ל בפ' כירה (דף מ"ז) דאין בנין בכלים א"כ י"ל אפי' ביש בגגה טפח שרי ור' שישא בר"י דר' אידא מפרש כן אליבא דשמואל לשיטתי' דס"ל שם דמחזיר מוטה של תרסיים בשבת חייב חטאת אלמא ס"ל יש בנין בכלים וממילא לדידן אין בנין בכלים. עכ"פ בטלית הפרוסה על הכתלים בעינן שלא יהיה בגגו טפח וזה כפתור ופרח בדברי הרי"ף

ואף דבסי' שי"ד משמע במחזיק מ' סאה שייך בו בנין יש לחלק בין כילה להך. ועוד שגם זה אינו מוכרח כ"כ ודיינו שיצאנו מדברי הרי"ף מחומרא לקולא ועיין עירובין (דף ל"ד ע"ב) ובתו'. ואפילו לפוסקים שסוברין ששייך בנין גמור בכלים כבר למדנו הר"ן ר"פ הבונה שכל כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו חייב עליה משום בונה שמשעה שנתפרק ואין הדיוט יכול להחזירה בטל מתורת כלי ונמצא כשמחזירו עושה כלי בשבת א"כ בזה הפאראסאל שהוא כלי וא"צ אומן לחזור לא שייך ביה בנין כלל וכלל

ד) כללא דמלתא שאין בפתיחת וסגירת זה הכלי נדנוד דאורייתא מיהו איכא לעיוני אם אסור מדרבנן ונחזי אנן דבשבת (דף קל"ח) פירש"י בכסא תרסקל ועליונה של עור ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה לישב עליו נוטה ויושב עליו ד' רגלים: ואסלא כו' דהא עביד וקאי עכ"ל והפירוש הפשוט ברש"י שכבר העור למעלה על הרגלים ואינו עושה אלא מרחיב הרגלים זה מזה וכן כתב הגאון בנו"ב לפרש כן לכאורה ברש"י אלא שדחה זה הפירוש דקשה אם כן בטלית כפולה שפרש"י דחוט ומשיחה ונתלה על הנס שעל הקנוף כשהוא מוכפלת וכרך עליה חוט או משיחה לפורסה לכאן ולכאן לכך מותר למושכה בה בשבת דמוסיף על אוהל עראי ואינו כעושה לכתחלה עכ"ל. וקשה ל"ל האי טעמא הא בלא"ה אינו אלא מרחיבו. ועוד קשה דהרי רש"י כתב בדיבור הקדום גבי מוטה אם היתה זקופה או מוטה על