משיבת נפש חלק א יח

תשובה שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אלא כל השבים שהקב"ה יודע כי נתחרטו על מה שעברו מן הכיעור וכי שמו אל לבם שלא ישובו עוד לכמוהו מחול להם ובני אדם אע"פ שאין יודעין הנסתרות ואין להם אלא הנגלות כשעבר זמן הרבה ואינו נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן והלב מאמין בו כי חזר מקבלין אותו וכו' אבל ביום התענית אין מורידין לפני התיבה כזה לפי שאין פרקו נאה וכבר יצא עליו שם רע בילדותו ע"כ. ונראה דהכלבו איירי שאירע המעשה כעין שכתב רמ"א אם פעם בא שגגת מעשה לידו וכבר אירע המעשה ולא נשאר לו עוד היכרות עם זונה עד שיהי' נקרא עדיין חשוד על הדבר לכן כיון דבשגגת מעשה בא לידו אם ידענו ששב אפילו במזיד דין הוא שמועלת התשובה לכן כשלא נודע בבירור כיון די"ל שעשה תשובה לא פסלינן ליה כיון דאין עדים ברורים במעשה אין זו קול הפוסל דשמא אינו אמת ואת"ל שהוא אמת שמא אינו אלא שגגת מעשה לפי שעה וחזר מיד וכמ"ש במג"א הבאתיו לעיל. אבל רבינו האי איירי שנחשד על אשת איש היינו שנפתה לבו על אשת איש ושעדיין נשאר בחשד זה עמה והוא בחשד שעדיין זדונו בחובו מחמת דברים מכוערים שראו בו הנשים לכן אף שנראה שעשה תשובה אדם יראה לעינים לכן כתב עליו מה שכתב. אבל הכלבו איירי שידוע שאירע מקרה בעלמא אבל כבר נפרש ממנה ואין מקום שיעמוד בחשד זה עוד או באחרות שלא ניכר עוד רמז חשד בענינים אחרים לכן היכא דאיכא ודאי לא מכשרינן ליה משום ספק שעשה תשובה אבל בספיקא י"ל שמא עשה תשובה וכה"ג כתבו התוס' ב"מ (דף ו') אף דאמרינן בשנים אוחזין בטלית שאינו נקרא חשוד משום ספק מלוה ישינה מ"מ כופר בפקדון שהוא גזלן ודאי לא מכשרינן ליה משום ספק מלוה ישינה הכי נמי לא אתי ספק תשובה ומוציאה מידי ודאי עבירה ורבינו האי איירי כשעדיין יש מקום לחשדו כמו שנראה מדבריו במ"ש שאין לנו אלא הנגלות

וכן נראה בודאי בהך דמלקין על לא טובה השמועה פי' הרמב"ם שחשוד על העריות וכן רש"י בשילהי קדושין שיצא קול שהוא עובר עבירות ע"כ משמע אם יצא קול שעבר עבירה אינו בכלל רק ששמועתו רעות שהוא בעל עבירה ומלקין אותו בכך שעדיין יתמיד ברשעו

ובזה יש לפרש דברי תשובות רשב"א שכתב שש"ץ אין מעבירין אותו מאומנתו אלא א"כ נמצא בו פסול. היינו במקרה אבל אם יש עליו קול שמלקין אותי היינו נמי פסול ברור כיון שהדין להלקותו על דברים המכוערים שיצאו עליו היינו פסול גמור

וראיתי לחכם א' בתשובות ראב"ח הנ"ל שתמה על חכם א' שפי' מלקין על לא טובה השמועה היינו מכות מרדות והקשה עליו איך אומר ארבעים בכתפי' הא מכות מרדות אינו ארבעים רק עד שאמר חטאתי לכן חילק דעל לא טובה השמועה הוא מדברי קבלה ומלקין ארבעים מכות וחילק דרש"י כתב מכות מרדות על היחוד דליכא לאו אבל לא טובה השמועה דהוא מדברי קבלה מלקין ארבעים. ואין דבריו מוכרחים ואישתמיט ליה דברי הרא"ש בפ' זה בורר שכתב וז"ל ונראה לפרש החשוד על העריות שהוא רגיל וגם בעריות וכו' וארבעים בכתפי' משום דמלקין על היחוד של כל עריות חוץ מאשת איש ע"כ משמע דגם על יחוד יש מלקות ארבעים ומ"ש עד שיאמר חטאתי נראה שיצא לו כן מפירש"י חולין (דף קמ"א ע"ב) ד"ה מכות מרדות ופירש"י ואין לדבר קצבה אלא עד שיקבל עליו וצ"ע דבפסחים (דף נ"ב) דנגדי' לצורבא מרבנן אע"ג דמסתמא קיבל עליו מיד. לכן נראה איפכא דס"ל לרש"י דמכות מרדות היינו נמי ארבעים לפחות רק שאם אינו מקבל עליו יוכל להוסיף להכותו דכיון דאינו מלקות דאורייתא לא שייך לא יוסיף עכ"פ נראה דפטור בלא כלום אי ארשר לכפר עונו אשר עשה לכן נגדי' להאי צורבא מרבנן

ועפ"ז נראין הדברים דהכלבו שכתב דבעינן עדים היינו כדפרישית דמקרה בעלמא הוא אבל כשעדיין הוא בחשד על אשה ידועה שנחשד עליה או כמה מעשיות שהקול יוצא דיכולין להעבירו גם על פי נשים כיון דנחשד במועד לדבר ומחזיק בטומאתו ולא שב

ואפשר לומר עוד לפי מה שחילק רבינו האי בין יום התענית לשאר ימים א"כ אפשר דמ"ש בכלבו דבעינן עדים ברורים היינו שלא לסלק אותו אבל מ"מ בתענית אין ראוי להתפלל וכדברי רבינו האי שחילק בכך וכבר כתבו דימים נוראים דהיינו ראש השנה ויה"כ דינו כשאר תעניות

סימן ז **(מכינה בלתי תלוי בהמדפיס הראשון נפ" השו"ת הימן וא"ו וכן בעוד באיזה מקומות ואנחנו הצגנו כמו שהי' בדפוס הראשון יען התשובות מובאים בכפרים עפ"י הסימנים אלו

)** שאלה

על הכלי שנושאין להגן מפני הגשם והחמה ועשוי ע"י קרסים ולולאות ולמותח להגן וכשא"צ לו דוחק בקנים שלו עד שנכפל כנודע כל זה. ונשאלתי אם מותר למותחו בשבת ולילך בו להגן אם יש בו איסור אהל והיינו במקום שיש עירוב

תשובה

א) מה שנתעורר עפ"ד הגאון נו"ב (ח"ב סי' נ') שכ' שלהרי"ף קרוב הדבר שחייב חטאת לפע"ד אחרי המחילה מכבוד הרב ז"ל שהפריז על מדותיו בזה ותחלה נדון בדין האוהל ומהו איסורו. הנה ברמב"ם (בפכ"ב משבת דין כ"ז) מבואר דמשום בונה הוא חייב וכן פירש"י ר"פ תולין (דף קל"ז סע"ב ד"ה ה"נ) וכן היא בודאי שהרי באבות מלאכות לא נחשב אוהל למלאכה רק הבונה אם כן ודאי גם אוהל מכלל בונה הוא דאתא והנה בבנין גופיה כשאינו עשוי לקיים אינו חייב וכן מבואר בא"ח (סי' שי"ד ס"י) דמותר להתיר דף שלפני התנור ששורקין אותו בטיט ומבואר בב"י בשם המרדכי ובמ"א (סי' שט"ו ס"ק י"ד) הטעם כיון שלא נעשה לקיום כלל ואי הוה ביה משום בנין אית בי' נמי סתירה וכמו שפירש"י (דף קל"ח) אהא דאר"י חזינא לכילי דבי ר' הונא דמאורתא נגידן ומצפרא חביחא רמיא אלמא דמותר לפורקה והוא הדין לנטותה וכן פי' הר"ן וכולהו מלאכת שבת ממשכן ילפינן משמע ודאי דבעינן שיהיה בנין של קיימא בזמן מה לא כן הפאראסאל שאין עשוי אלא להגן לפי שעה עד יעבור הגשם או יכנס לבית ובמעט זמן נפתח ונסגר כפי ההצטרכות שאין בו ענין של קיימא כלל דהא הדף אע"פ שעשוי לקיום כל הלילה לא נחשב לקיום כ"ש בזה

מעתה בטלה ההוכחה ממ"ש הרי"ף הובא ברא"ש פ' תולין תני רמי בר יחזקאל טלית כפולה לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור ואם כרך עליה חוט או משיחה מותר לכתחלה פירוש כגון טלית כפולה שקושרה בין כתלים והוא משלשלת ומגעת לארץ ונכנס בין שתי קצותיה וישן תחתיה לצל ואין בגגה טפח לפיכך אינו אוהל קבע אלא עראי הוא ומפני שאין בגגה טפח ולא בפחות משלשה סמוך לגגה טפח לפיכך פטור אבל אסור אבל אם היה עליה חוט מאתמול ונטה אותה היום מותר ומכאן דייק הר"ן שהוא סבור שכל אוהל ככילה וכיוצא בה שיש בגגה טפח וכו' אוהל קבוע הוה וחייב חטאת עכ"ל נראה לפמ"ש דהיינו כשעשאה לקיום הוא ואפילו תימא דטלית כפולה לא נעשה מסתמא לקיום יש לפרש כוונת הרי"ף שבוודאי אילו היה בגגו טפח הוה אוהל קבע אם עשאה לקיום ע"כ לא היה מתירין בשביל חוט ומשיחה שהרי אפשר שיעשה שיהיה לקיום על איזה ימים וכדומה באופן שיהיה נקרא לקיום ויוכל לבא לידי חיוב חטאת אבל כשאין בגגה טפח שאינו אוהל קבע בשום אופן רק פטור אבל אסור ואפשר ג"כ משום ה"ט דדרך לעשותו לקיום על איזה ימים לכן לא התירו רק ע"י חוט ומשיחה אבל אם היה בענין שאינו עשוי לקיום כלל אפשר דשרי בלא חוט ומשיחה

ובהכי ניחא מה שפסק הרי"ף גופי' בהני דיכרי דביממא בעו טולא ובלילה בעו אוירא א"ל כרוך בידיא ושייר בה טפח ולמחר פרסי' עלייהו למחר מוסיף על אוהל עראי מבואר דגם בטפח מקרי אוהל עראי והרב הנ"ל נדחק דשם מיירי שאינו תלוי לארץ ולפי שדוחק לו לחלק בין מגיע לארץ לכן ס"ל דאפילו