משיבת נפש חלק א יז

בזו חין חילוק אפילו בלא עיפוץ הנשאר אחר הגרירה הוא מתוקן כראוי

וברמב"ם (פ"א מהלכות תפילין דין ו') כתב כיצד לוקחין עור של בהמה ומעבירין השיער ממנו תחלה ואח"כ מולחין אותו במלח ואח"כ מעבדין אותו כו' ואח"כ בעפצא וכיוצא בדברים שמכווצין העור ומחזקין אותו וזו נקרא גויל ע"כ הרי להרמב"ם מעבירין השיער קודם העיבוד וא"כ במה יוודע מה הוא דפתרא אלא פשוט דתליא אם נתקן כראוי ולא תליא בשער כלל לכן כתב הרמב"ם הה"ד בכל דבר שמתכווץ העור דאין חילוק באיזו אופן נעשה

סימן ה

שאלה

ש"ץ שעבר עבירה ועשה תשובה אם יכול להיות ש"ץ וגם לדבר בענין הקול הפוסל בש"ץ

תשובה

א) הנה הרמ"א (בסי' נ"ג) כתב בעובר עבירה בשוגג ושב מותר להיות ש"ץ והמג"א כתב שצ"ע דאפילו במזיד אם עבר פעם א' ושב יכול להיות ש"ץ וע"ש במג"א. ולענ"ד פשוט דתשובה מהני ואין לך דבר שעומד בפני התשובה וכי תעלה על דעתך אשר נעים זמירות ישראל הגבר הוקם על עולו של תשובה אשר שיריו וזמוריו מלאו פני תבל בעליונים ותחתונים שחלילה חלילה לא היה מוכשר לש"ץ. אף דאמרינן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. חלילה לחשוב ח"ו אם היה חשש בדבר כיון שעכ"פ המעשה כפשטה כתובה וגם בכתובות (דף ט') לחד תירוצא משני אונס הוה אלמא פשטא דש"ס ס"ל המעשה כפשוטה ודאי הדין כן דתשובה מהני לכל דבר. ואפילו עבר כמה פעמים אטו נימא כי ריש לקיש שהיה לסטים בתחילה והי' חשוב ומפורסם דכל דמשתעי בהדיה יהיבי לי' עיסקא בלא סהדי כדאיתא ביומא (דף ט' ע"ב) וגדול כבודו שאפילו בהדי ר"א דמרא דארעא דישראל לא משתעי הכזה לא יהי' נבחר לש"ץ ח"ו אלא הדבר ברור הכל תלוי בתשובה אם התפרסם לרבים ונתחזק שהולך בדרכי ישרים ומאמץ לבו ביראת ה' כל פשעיו אשר עשה לא תזכרנה. ולפ"ז נראה דהא דאיתא בתענית (דף טז ע"ב) דפרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בילדותו. היינו כשלא נודע אם עשה תשובה אבל אם נודע כי שב מחטאו חטאת נעורים במקום שבעלי תשובה עומדין כו' קדוש יאמר לו וא"כ נוטין הדברים דהכל לפי הענין אם נראה שהוא מתנהג עכשיו בדרכי ישרים ונראין הדברים ששב מרשעו שפיר נקרא פרקו נאה (רק כשלא הוחזק בתשובה) והכל לפי ראות התנהגותו וחזקתו ורוח הבריות שדעתן לשם שמים נוחה הימנו

ובפ' הפועלים (דף פ"ח) איקלע ר' לאתריה דר"א בר' שמעון אמר יש לו בן לאותו צדיק אמרו לו יש לו בן וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה אתיא אסמכי' וקרי לי' רבי ודחוק לומר שלא היה עדיין בן י"ג. אע"ג דקאמר כי גדל היינו שהגדיל יותר אבל משמע שעכ"פ הי' בן י"ג כיון דאסמכי' וקרי לי' רבי ויצתה בת קול שלא הי' אביו גדול ממנו. וכי נימא כי קדושי עליון כאלה לא יוכשרו לש"ץ. זה אינו עולה על הדעת כלל. מיהו לזה אפשר לומר דבילדותו קרי לאחר עשרים שהוא בר עונשין בידי שמים אבל אם שב מחטאות נעורים אין קפידא כלל מיהו העיקר כדפרישית דאין לך דבר שעומד בפני תשובה אך בעינן שהוחזק בתשובה אמיתית לא תשובה של רמי' שלא יפסל מאומנתו

ב) אך בענין באיזה ענין נקרא שם רע לא מצאתי דבר ברור ובגיטין (דף פ"ט) איתא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא חזו לה ופרש"י ששיחקה בשוק ומיעך לה בין דדים רע"א משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה ופרש"י שדרכן לדבר בחשודות שבעיר א"כ משמע אם נשים מדברין בה ר"ע ס"ל דתצא ור' יוחנן בן נורי פליג עליו. מיהו דוקא לענין איסור אשה לבעלה דבעינן דבר ברור אבל קול בעלמא לא והיינו משום דתלינן בפריצות בעלמא אבל להיות ש"ץ כל שיש קול עליו ע"כ שיש איזה פריצות והכזה יהי' מליץ בין ישראל לאביהם שבשמים

ורש"י פי' שם לא הנחת בת לאברהם פירש"י שיש אויבים מוציאין קול ברמז מועט משמע דפטור בלא כלום אי אפשר דע"כ יש איזו רמז ופריצות. בש"ץ תו לא הוה פרקו נאה. ובפ' המקבל (דף קט"ו) עניה אין ממשכנין אותה מפני שצריך להחזיר לה ערב ובוקר ואתה משיאה שם רע בשכינותי' אלמא כשנכנסין ויוצאין אצלה נמי מקרי שם רע א"כ משמע דש"ץ נפסל נמי בקול כזה. וראיתי בתשובות ראב"ח ח"ב סי' מ"ג שכתב הא דבעינן שלא יצא עליו שם רע היינו לכתחילה אבל אם כבר מינוהו אין מסלקין אותו ואיברא ודאי בגמרא משמע שמנה בין שארי מעלות שאינם מעכבים בדיעבד (אבל אין ראי' מן הש"ס דלא מנה בין מעלות יתירות) רק הא דפרקו נאה מפרש שלא יצא עליו שם רע בילדותו והיינו כשהוא עכשיו בחזקת כשרות אבל אם עדיין הש"ר עליו י"ל דמסלקין אותו כי לא ירצה למליץ בין ישראל לאביהם שבשמים

ואם הגיע לגדר זה שהוא בר מלקות כמו שאמרו מלקין על לא טובה השמועה ונאמנים עלינו דברי הרמב"ם (בפכ"ד מסנהדרין) שכתב וכן יש לב"ד להלקות אדם ששמועתו רעה ושהם מרננין עליו שהוא חשוד על העריות והוא שלא יהי' קול פוסק ושלא יהי' לו אויבים שמוציאין עליו שם רע וכן מבזין ומחרפין למי ששמועתו רעה ע"כ הנה הוא מלמדינו להועיל בפירוש לא טובה השמועה שהוא קול שאינו פוסק ובכ"מ הביא שם בשם הר"ן דהני מילי אינשי דעלמא אבל ת"ח כסהו כלילה וצ"ע דבפ' אלו מגלחין שמתי' ר' יהודא להאי צורבא מרבנן דסנ' שמעני' וגם קשה לי על דברי הרמב"ם דמשוה סני' שמעני' להך דלא טובה השמועה א"כ כיון שאמרו בגמרא מלקין למה שמתי' ר' יהודה להאי דסני שמעני' טפי ה"ל להלקותו דהא (נגידא) [שמתא] חמירא ממלקות כדאיתא בפסחים פ' מקום שנהגו (דף נ"ב) דבמערבא מימנא אנגידא דצורבא מרבנן ולא אשמתא ועוד קשה למה כתב הרמב"ם מלקין ה"ל למימר דמשמתין אלא ודאי סני' שמעני' הוה טפי מלא טובה השמועה דקלא בעלמא הוא וכן משמע שם במ"ק דקאמר דעביד כר' אילעי ילך למקום שאין מכירין כו' משמע שעשה עבירה בודאי ולהכי החמיר עליו טפי ודנו בשמתי' וצ"ע

ובאמת קשה הדבר מאד לומר שאיש אשר הגיע לגדר זה שמלקין אותו יהיה נבחר לש"ץ הירצהו הוא ית' או ישא פניו וכבר כתב מהר"א ב"ח שם שכל האומר עני מרי ארבעים בכתפי' וכשר אין משתקין אותו אלא דבכלבו בתשובות שבסוף הס' כתב ש"ץ שנתפס עם זונה אם נתברר זה ע"פ עדים כשרים שנתפס עמה תפיסה שהוא חייב עלה מלקות [נפסל[ אבל ברננה שמרננין אחריו אינו נפסל ע"כ וראיתי בתשובה ז"ל ואע"פ שלא אמר חיוב המלקות לענין הברור שיהיה ברור בכדי לחייב עליה מלקות אלא התפיסה אמרו שתהיה התפיסה והעבירה כדי חיוב מלקות ע"כ ודבריו סתומים קצת ונראה כוונתו דלא תלי' אם לקו אותו באמת רק שנתברר בעדים שראוי להלקותו על מעשה זה אע"פ שנמנעו מלהלקותו עכ"פ העבירה כדי חיוב מלקות. וכתב למדנו מזה שכל שיש חיוב מלקות פסול מלהיות חזן ע"כ ורצה בזה דהיכא דאיכא מלקות על לא טובה השמועה נמי נפסל ובודאי שהסברא כך הוא כי כמה מכוער אדם זה שארבעים בכתפי' להיות שליח ציבור. אלא דקשה הא הכלבו גופי' סיים דברינון אין מעבירין אותו הרי חזינן אע"ג דיש עליו קול אין מעבירין אותו ונראה ליישב דבלא"ה קשה הא הכלבו מביא אח"כ תשובות רבינו האי ש"ץ שיצא עליו שם רע ונחשד באשת איש וראוהו נשים כשירות ונדחה מלהתפלל אחרי כן הראה עצמו כאילו עשה תשובה וכי הוא יושב בתענית כל ימיו ובעת שנחשד החרים על עצמו אם עשה מעשה זה אלא מתוך דבריו נראה שהיה לו יחוד עמה כו'.