משיבת נפש חלק א קכד

וברי רש"י ורבינו יונה והרא"ש שזכרם תחילה ודברי הרא"ש הם (בפ' החולץ סימן ה) שכתב כדברי התוספות ואנחנו הוספנו שכן דעת התו' ובעל הלכות ומי לא יחוש להם באיסור תורה

ב) ובעיקר הפירוש אם נימא פיהק ומת היינו ע"י חולה אין תלמיד כמוני מכריע בין הרים גדולים מ"מ תורה היא דנראה לכאורה עיקר פירוש רבינו יונה ותוס' דפיהק ומת היינו ע"י חולה והוא דאם נימא כבעל המאור שנראה שהוא כפירש"י דפיהק ומת היינו שלא נראה בו רק חיות מעוטה א"כ תקשי איך אמר בס"ד לאביי נפל מן הגג דברי הכל חי הוא כי פליגי בפיהק ומת מר סבר חי הוא ומ"ס מת הוא וקשה אם נימא דבמת סתמא הוה כנפל מן הגג א"כ תקשי מינה בה דהא רשב"ג קאמר כל ששהה אינו נפל שנאמר ופדיו מבן חודש תפדה הרי שתלה טעם חודש שיצא מספק נפל והשתא תקשי לי' לנפשיה לטעמי' הא כל שלא נולד בו שינוי שפיהק ומת בחזקת בן קיימא הוא וא"כ בבכור שחי למה צריך חודש גם לרשב"ג ואי אמרינן דפיהק ומת היינו מת כדרכו לא קשי' די"ל דרשב"ג ס"ל בס"ד דקפדא תורה על בן חודש שאפי' יתרמי שימות מ"מ הוא בן קיימא ולמסקנא דבפיהק ומת דברי הכל מת הוא לא קפיד רשב"ג מקרא דפדויו מבן חודש אלא כיון דעכשיו קיים הוא ואפ"ה קפדא התורה בבן חודש ש"מ דעדיין לא יצא מחזקת נפל לכן אף באכלו ארי מחשיב ליה לספיקא אבל לדברי בעל המאור ודאי דחיק לפרש דבס"ד דאפילו מת כדרכו אינו בחזקת נפל וא"כ קשה אמאי קפדה תורה בבן חודש ויש ליישב בדוחק דפדיו מבן חודש קאי דאפילו בן שמנה בבן חודש יצא מחזקת נפל דאמרינן אשתהי כדאיתא ביבמות (פ: בתו' ד"ה כיון) ובתוס' (שבת שם ד"ה מימהל) ודוק. מ"מ פשטא דמילתא דבפיהק ומת היינו כדרכו

ג) ואחרי הודיע ה' אותנו כל זאת אני אומר לפע"ד שאפילו נקח דברי רשב"ץ שעכשיו נשתנו הטבעיים ויולדת לט' יולדת למקוטעין ג"כ מ"מ אין לו על מה שיסמוך להקל בלא השלימו חדשיו בשלימות. והוא דלא מיבעי' לשיטת הפוסקים דבמת ע"י חולי הוה ספק נפל וקשה הא איכא רובא דיולדת ולד קיימא דהא ודאי רובא הוא כדאיתא ביבמות (קיט.) דחשיב רוב נשים מתעברות ויולדת ולד קיימא וא"כ קשה למה יוחשב ספק נפל. אלא נראה דהכא איתרע לה רובא דרובא יולדת ולד קיימא ומתקיים עכ"פ שלשים יום וזה שמת תוך שלשים ע"כ ממיעוטא הוא א"כ ריעותא דהרי מת לפנינו מפיק מרובא דיולדת קיימא אינם מתים תוך למ"ד לכן נכרין הדברים שזה נפל ולא נתקיים

אמור מעתה אפילו תימא שנשתנו הטבעיים ואפשר שתגמור צורתו שיהי' בן קיימא ע"י לידת מקוטעין מ"מ הרי אפילו בסתמא שלא נולד ודאי לט' מקוטעין יש לנו ג"כ רוב המתעברת ויולדת ולד קיימא וע"כ מצד הריעותא דנין שע"כ נפל הוא שראינו שאינו מתקיים שלשים יום א"כ לא יועיל בזה טבע המציאות שנשתנו שהרי קברו מוכיח עליו שזה מת בתוך שלשים ונדון אותו שלכך מת לפי שעדיין לא נגמר בשלימות כפי טבע המציאות ולא נדון מאותן שנולדו למקוטעים והם חיים וקיימים לזה שמת בתוך שלשים שידים מוכיחות שהוא נפל ולא נדון אותו שהמיתה בא מצד אתר אם לא שנולד לט' חדשים גמורים א"כ לשיטת הפוסקים שהבאתי (באות א) שמפרשין דברי רבא באכלו ארי או נפל מן הגג ובמת סתם הוה ספק נפל לא יצאנו מידי ספק זה כי אם בכלו חדשים שלימות מיום ליום ויצא לנו מזה שאפילו למ"ד יולדת לתשעה למקוטעין מ"מ כלו לו חדשיו לא מקרי רק בשלימין ואפילו ספיקא דאורייתא הוה ואוקי אתתא בחזקת יבמה לשוק

מיהו לדעת הרי"ף (שבת פראד"מ) ורמב"ם (פ"ב הכ"א מיבום) שפסקו במת סתם באשת כהן א"צ חליצה. צ"ל דאע"ג דהרי מת לפנינו איכא רובא דהם יולדות קיימא מן התורה אע"פ שמתים תוך ל'. וקשה מנ"ל הא הא רוב ולדות קיימא אין מתין תוך למד וזה שמת נתלה אותו במיעוט שהרי קברו מוכיח עליו. וצ"ל דכיון דרובן בני קיימא תולין המיתה שבא (יומו) [פתאומית] יותר משתתלה שמחמת שהוא נפל מת דגם לאותן שמתין תוך למד אמרינן רובן בני קיימא הם

ד) ומ"מ צ"ע שיטת הרי"ף ורמב"ם דהא מיבעי' לן (בשבת שם) אי פליגי רבנן עלי' דרשב"ג ופשיט בש"ס מדאמר הלכה כרשב"ג מכלל דפליגי רבנן והשתא תקשי כיון דרשב"ג יליף מפדויו מבן חודש דאפילו בלא ריעותא חיישינן לנפל א"כ קשה דילמא לא פליגי רבנן עלי' [דרשב"ג] רק אדומיא דקרא דבלא ריעותא לא מחזקינן לי' לנפל כגון נפל מן הגג ואכלו ארי ואכתי מנ"ל דפליגי רבנן במת ע"י חולי דודאי י"ל דאיכא ריעותא די"ל משום נפל מת ותלינן בנפל ומשמע מזה כשיטת רבינו יונה דבמת ע"י חולי הוה ספק נפל אבל לרי"ף דמפרש דרבא במת סתם קאמר הא גופי' תקשי מנ"ל לרבא במת סתם דפליגי רבנן עלי' דרשב"ג ואין לומר דס"ל לרבא דבמת סתם דוקא פליגי וכדס"ד דגמרא לאביי ובנפל מן הגג לכ"ע חי הוא וע"כ פליגי רבנן במת סתם דא"כ קשה ה"ל להרי"ף לפסוק באכלו ארי דחי הוא ופטורה מן החליצה אפילו תוך שלשים יום

תו קשיא לדברי הרי"ף אם איתא דדברי אביי שנויים במחלוקת מאי פריך בשבת שם מרב פפא ור"ה אאביי דילמא גם הם פליגי משמע מזה דלהש"ס משמע דליכא דפליג אאביי. ובספר התשובות כתבתי ליישב ואין להאריך כאן. וכבר תמהתי בתשובה על הטור שסתם באה"ע (סי' קסד) להקל באשת כהן אם נתקדשה ולא זכר דברי הרא"ש אביו (בפ' החולץ) דמפרש דברי רבא בנפל מן הגג ואכלו ארי ומשמע אפילו במת סתם הוה פיהק ומת וכמו שהבין הריב"ש מדבריו והטור לא חילק כלל ואין לי להאריך לכפול הדברים אשר כבר הם בספרתי

עכ"פ גם להרי"ף י"ל בלא כלו חדשיו תשעה שלמים עכ"פ לא תנשא בלא חליצה דאפילו נימא דאפשר שתלד למקוטעין מ"מ אינו יוצא מידי ספק נפל מדרבנן אם לא שכלו חדשיו מיום ליום א"כ אין לו להרשב"ץ על מה שיסמוך וגם הריב"ש שכתב (בסי' תמו) שאפשר לסמוך על הרמב"ן אך (בסי' תמז) דחה הריב"ש גופי' דהרמב"ן אפשר שלא אמר רק להחמיר

תו קשיא לי על דברי רשב"ץ דאם יתכן בזה שינוי הטבעיים מאי מייתי סמך מקרא דהריון לזמנן של חסידים ראשונים כיון דיתכן בו השתנות הטבעיים ועיין בריב"ש (סי' תמז) שחרה אפו על האומרים כן דא"כ ח"ו יפלו דברי חז"ל בכמה ענינים

כללא דמילתא שאין לסמוך להתירה אם לא שלמו ט' חדשים שלמים. ומי שרוצה לסמוך על י"א לאו משנת חסידים הוא כאשר בררנו. והמורה בזה להקל יורה כבן סורר ומורה וראוי לחוש לנפשו לאזהרה. דלא ליכוי בנורא ולא יהי' נקי כעובדא דאגמי דסמקי. ומי שרוצה להקל בענין אחרי רואו דברי. אם תמצא ידו לסתור הבנין. אם יגלה לי דעתו אם יהי' שואל כענין. אדע מה להשיב כיד ה' הטובה. כי האמת אהוב מכל אהבה. פה המדבר למען האמת כאשר השיגה ידי. בעזר מחוללי ומעודדי. ארי' ליב בעהמ"ח ג"מ פ"ק נאשעלסק

ה) איברא דאיכא למידק בתשובת הרא"ש (כלל נב סימן ג ד) שכתב ביש עדות מוכחשת קיי"ל כמ"ש ר"י דתרי ותרי ספיקא דרבנן ולא מוקמינן אחזקתי' ועוד דאזלינן בתר רוב נולדים שהם של קיימא לכן הקלו חכמים שאם אשת כהן אינה חולצת עכ"ל. וקשה מאי ראי' מאשת כהן כיון דהך איירי באכלו ארי כמ"ש בעצמו (בפ' החולץ) והרא"ש בתשובה איירי במת כדרכו ולכאורה דבריו סותרין זה את זה. מיהו נראה דבלא"ה דברי הרא"ש תמוהים במ"ש דקיי"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן ולא אמרינן אוקמה אחזקתי' והוא פלא