משיבת נפש חלק א קכג

יכול להחזיק שם אחר אבל לא לאביו נמצא כפי מה שנוטים הדברים שזה האיש בנימין בן משה מכאן וניהו דלענין שינוי שמו אזלינן בתר שם שהחזיק לעצמו כמבואר בש"ס פ' השולח (לד:) יוסף וקורין אותו יוחנן מוכח שם אם מקום הנתינה במקום שנקרא יוחנן אף שאין שמו העיקרי כן רק השם השינוי ועיין ברא"ש שם (סי' ז) שעושין כן מפני בע"ח וזה הבוגד ג"כ שינה שמו א"כ שם מקום נתינה עיקר הוא נמצא שאם הוחזק בשם צבי סגי בו מאחר ששם מקום נתינה וכתיבה ואילו הי' ברור שם שהוא אותו שנקרא כאן בנימין הי' צריך בתחילה לכתוב עליו דמתקרי אך כיון שאינו ברור כ"כ שב ואל תעשה עדיף וא"כ לשם אביו דלא מהני החזקתו אין לכתבו כלל

הגם דבספרי גט מקושר (בסג"ר אות כג דף ל ע"ג) שדיתי נרגא בדברי תה"ד מ"מ למעשה אין רצוני לעשות נגדו מאחר דסגי נמי בשמו לחוד ולפי שלא ברור לן חזקתו שם ע"כ אם נקרא שם במקום אשר הוא כלוא שם בשם צבי ראוי להחזיקו שם עד ימלאו לו שלשים יום כדי שיוחזק שלשים יום בשם זה וכמ"ש שם בספר גט מקושר בשם המרדכי ואם נקרא שם מיד אחר שנתגלה דעתו שהוא מכאן בשם בנימין יש להמתין ג"כ עד ל' יום שיקרא בשם הלזה ולא נכתב שם אביו כלל ויהי' סגי בגט זה אך מ"מ לרווחא דמילתא יתנו גט אחר עם שם צבי כיון דמ"מ איכא קצת פירסום מן הכתבים שהי' שמו צבי לכן לא סגי בלא שני גיטין רק אם הוחזק בשם צבי יתנו זה הגט בשם צבי קודם ואם יוחזק בשם בנימין יתנו של שם בנימין קודם

ג) גם נראה דבכה"ג שיש חשש עיגון לא גרע ממקום סכנה שכותבין אע"פ שאין מכירין א"כ משמע דהכרה דרבנן ובדרבנן שפיר סמכינן אסימן אמצעי שהוא מכות אש שנעשה על לבו כפי דברי אמו ג"כ כמ"ש בכמה תשובות בספר התשובות שלי (ועי' לעיל סי' כב א"ח וסי' כג א"ד) ואף דכאן חשיד להחליף שמו מ"מ לא חשיד שכונתו להכשיל ולהפקיע איסור אשת איש. דהא דאמרו בשעת סכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין לא חילקו בין מי שמוחזק באדם כשר לאינו מוחזק דמ"מ חששא בעלמא הוא. ומה שהחליף שמו לא איתרע חזקתי' כולי האי דהא בגמרא יוסף וקורין לו יוחנן משמע שאינו ריעותא בשביל כך כשעושה לאיזה טעם ואמתלא כמו שכתב הרא"ש הנ"ל שמשנין שמם בשביל בע"ח. וכבר כתבו התוספות (בריש גיטין ב: ד"ה דאתיוה) דלא חיישינן שמסר לה גט מזוייף כדי לקלקלה דאינו עשוי לקלקלה בידי שמים

סימן נא

בדיני חליצה

שאלה

איש אחד נעדר ושבק חיים לכל חי והניח אשתו מעוברת וילדה אחר מיתת בעלה שמנה חדשים ואיזו ימים רק שלא כלו חדשיו בשלימות רק מקצת מן החודש התשיעי [ואח"כ מת הולד קודם שלשים יום. אי נפטרת ע"י הולד מן החליצה או לא. דשמא לא הי' בר קיימא]

תשובה

א) הנה בודאי על מ"ש רמ"א אה"ע (סי' קנו ס"ד) בשם י"א דבזמן הזה אפילו לא נכנסו לחודש ט' רק יום א' הוה ולד קיימא ונרשם בש"ע תשובת רשב"ץ שעכשיו נשתנו הטבעיים. תמוה בעיני שהרשב"ץ לא סמך על טעם זה לחוד כמבואר בב"י וידוע כשפוסק מביא כמה טעמים אין לסמוך על א' מהם לחוד והריב"ש (סימן תמו) סתר סברא זו שאין הכרח שנשתנו הטבעיים דשמא בן שבעה הוא ואשתהי או שמא נתעברה מקדם אמ"פ שלא פסק דם וסתה שאין סילוק דמים במעוברת עד ג' חדשים ואין הכרח שנשתנו הטבעיים

ולפי שעולה ע"ד המעיין בתחילה שאין כאן רק חשש דרבנן [דמדאו' אזלי' בת"ר דולד מעליא ילדן וחכמים הוא דחיישי למיעוט המצוי ע' תוס' (יבמות לו:) ד"ה הא ונדה (מד:) ד"ה דקים או משום דלחומרא דערוה גזרו אטו פיהק ומת תוס' יבמות קיט סע"א ובכורות כ:]. ע"כ אמרתי לבאר שיש כאן אפילו חששא דאורייתא לכמה פוסקים א"כ אפילו באשת כהן שנשאת כבר היתה צריכה חליצה. ואמרתי להאריך קצת לבל יהרסו להקל. הנה אמת שמבואר בגמרא (יבמות לו: שבת קלו:) במת בתוך שלשים אם אשת כהן אינה חולצת דסמכינן שהוא ולד קיימא וכמו שפסק בש"ע (סי' קסד סעיף ז) ובאמת בספר התשובות שלי הארכתי לתמוה והוא דבש"ס איתא בשבת (קלו.) אמר אביי למסקנא פיהק ומת דברי הכל מת הוא כי פליגי באכלו ארי ונפל מן הגג מר סבר מת הוא ומר סבר חי הוא. והנה הרי"ף דחה דברי אביי מדרבא דאמר במת תוך שלשים יום אם אשת כהן אינה חולצת אלמא דרבנן ס"ל במת נמי הוה בן קיימא. וכתבתי בתשובה שתמוה איך דחה דברי אביי דמנ"ל דרבא פליג על אביי בפיהק ומת וגם הש"ע שסתם במת תוך שלשים יום שאינה חולצת באשת כהן והרבה גדולים מן הראשונים שפסקו כאביי ה"ה בעל המאור ורבינו יונה הובא בר"ן (שבת שם) ובעל ההלכות הביאו הרמב"ן במלחמות שם

איברא דבפיהק ומת גופי' איכא מחלוקה דהמאור ס"ל דפיהק ומת דוקא אבל ע"י חולי הוה כאכלו ארי או נפל מן הגג ובעל ההלכות שהביא הרמב"ן במלחמות ס"ל דפיהק ומת היינו במת ע"י חולי וכן נראה מלשון התו' יבמות (דף לו ע"ב) ד"ה הא (דרבא) [דאביי[ דוקא באכלו ארי קאמר אבל סתם מת הוה פיהק ומת והריב"ש בתשובה (סי' תמו) כתב ג"כ שאפשר שצריכה חליצה מן התורה וכתב ז"ל ונראה מפירש"י דלאו דוקא פיהק ומת אלא אפילו חלה ומת וכתב שכן כתב רבינו יונה והרא"ש ז"ל ולדבריהם הא דאמר רבא במת בתוך שלשים ובאשת כהן אינה חולצת בנפל מן הגג הוא ע"כ וכן נראה מלשון התוס' ביבמות הנ"ל וגם בעל ההלכות סובר כן כמ"ש הרמב"ן במלחמות הרי חבל נביאים שהם רבינו יונה והתו' והרא"ש ובעל הלכות ומשמע שהרמב"ן אינו חולק עליו דבמת ע"י חולי הוה כפיהק ומת א"כ מן התורה יש לחוש לנפל ומי יקל ראש נגדם אפילו באשת כהן ועיין תוס' נדה (מד: ד"ה דקים) מוכח ג"כ דדוקא אכלו ארי

מיהו מפירש"י שכתב הריב"ש שנראה שסובר דפיהק ומת לאו דוקא אמת דלשון רש"י שבת (שם ד"ה נפל) שפירש שמת מחמת מיתה הבאה לו ממקום אחר מזה נראה דמשמע לי' לריב"ש במת ע"י חולה הוה כפיהק ומת אלא דיש להתבונן בלשון רש"י (ד"ה שפיהק) כתב שאחר לידתו לא ראו בו אלא חיות מעט שפיהק ומת ואי מפרש כדברי הריב"ש ה"ל לפרושי כפשוטו שמת בלא סיבה חיצונית ודברי רש"י נראין כסותרין. ובתו' יבמות שם כתבו דלא כמו שפי' בקונטרס שפיהק ומת רק באכלו ארי. ואינו ברש"י שלפנינו. ואפשר דלדינא רש"י בשיטת הרי"ף קאי שדחה לדאביי וא"כ להלכה אין ראי' מפירש"י

וגם בדברי הריב"ש חזינא תמיהא שאחר שצידד לומר דאפשר דמן התורה צריכה חליצה להני פוסקים איך כתב שם בסוף התשובה בנדון זה אפילו נאמר שלא כלו חדשיו אינה צריכה חליצה משום ספק גמור רק משום חומרא דרבנן דהא באשת כהן אינה חולצת כדברי הרי"ף ורז"ה מעתה הרוצה להקל ולהתירה בלא חליצה יש לו עמוד לסמוך הרמב"ן כו' והמחמיר תע"ב ע"כ ותמוה בעיני איך שם אחר הדלת זכרון