משיבת נפש חלק א קכב

לפלוני אפילו קבע זמן נמי הוה שיור וכ"כ הב"ש (סי' קמג ס"ק כח) דלכ"ע דאם אמר חוץ לזמן הוה שיור ובזה כתב דכ"ע מודים. וקשה אמאי לא הוה כריתות בכה"ג דהא גם באמר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר ל' יום היה גט כדאיתא (בר"ס קמו) א"כ לו יהא אלא שקצב זמן שלא תתגרש רק לאחר חמשים שנה דהוה עכ"פ כריתות לאותו זמן. וצ"ל דמ"מ עכשיו מקרי שיור לענין שתתגרש לשעתה וא"כ משמע דעכ"פ מהני הגט לאחר חמשים שנה דאז מותרת אפילו לאותו ששיירו וקשה לפ"ז למה דחק הש"ס (פד:) הואיל וקנאתו לפסול לכהונה הא בלא"ה קנאתו להתגרש לאחר חמשים שנה ולהכי צריך ליטלו ממנה ולחזור וליתנו לה שתתגרש מיד וצ"ע

וכן מבואר בגמרא (פד.) בע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הוה גט אע"פ שאינה מתגרשת מיד ואף דבגמרא י"ל דטעמא דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי מ"מ הא כתב הרשב"א בחידושיו דהירושלמי ס"ל דאסור לבעול לכתחילה דבאיסור אשת איש היא קודם שתבעל וכתב דהירושלמי ס"ל דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו וה"ל כאומר כשתבעלי לפלוני א"כ חזינן אע"ג דעכשיו אינה מתגרשת ובאיסור' בעל תחילת ביאה אפ"ה מתגרשת לאחר זמן וא"כ מה"ט נמי יחשב גיטא אפילו בשייר חוץ מפלוני עד זמן פלוני דעכ"פ כריתות הוא לאחר זמן וצ"ע

הן אמת דמה שדחק הרשב"א בירושלמי דהוה בועל באיסור י"ל דאע"ג דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי מ"מ כיון דאמרינן בקדושין (י.) דמיבעי' אי תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ומסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה א"כ בע"מ שתבעלי לפלוני היינו נמי גמר ביאה א"כ הוה תחילת ביאה באיסור אשת איש

ט) תבנא לדינא דבכה"ג כיון שבידה להשליש על הכל שפיר לא אגידא כיון דאפשר בהשלשה אף שאין לה עכשיו מ"מ שפיר מקרי כריתות לכ"ע דהא בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני לא חילקו אף שהיא זקינה והוא צעיר מ"מ כיון דאפשר מקרי כריתות ה"נ עכ"פ אפשר ואפילו לשיטת הרמב"ם (הובא לעיל אות ב) דס"ל דבעינן שתהי' מותרת בנאסר. ונראה דאפי' לפום ספיקו של המל"מ בע"מ שתתני לי ר' זוז או שלא תשתי יין י"ל דהכא מודה דהתם כל זמן שלא נתנה הר' זוז אגידא בתנאי של יין אבל כאן אותו התנאי עצמו שהתנה עמה יכולה היא לקיים ע"י השלשה י"ל דודאי הוה שפיר כריתות

אלא שעדיין יש לגמגם בזה דהא הרשב"א (הובא באות ב) הקשה אמאי בע"מ שלא תלכי לבית אביך אין זה כריתות הא בבית זה ונפל מותר. וכתב דאע"ג דאפשר שיפול הבית או ישרף מ"מ כיון שאינו מצוי אין זה כריתות. וקשה הא יכולה לשלם הבית במיטב כספה ולסותרו אלמא דלא מהני מה שתוכל לתקן ע"י הפסד דמים

ולכאורה יקשה [בדפוס בהוצאה שני' נחסרו כאן איזהו שורות] וא"כ מה"ט לא ימנע מלהיות כריתות וכבר צדדנו לעיל דלשיטת הרמב"ם ורש"י בדברים שאין לה קפידא בהם שפיר מקרי כריתות

י) עוד כתב מעלתו לפקפק לפי שהשליח התנה שלא מדעת הבעל (ובסי' לה סעיף ז) מבואר בשינה בכה"ג שאמר לו לקדש סתם וקידשה על תנאי אינה מקודשת. ואמת שבחידושי להלכות קדושין כתבתי לגמגם בדין זה דמאי איכפת למשלח אם ירצה (לעמוד) [יעמוד] בתנאו ואם ירצה (לבטל) [יבטל] הקדושין וכתבתי דאפשר דשמא לא יתרצה בתנאי ולא יוכל להוציא כסף קדושין והנחתי בצ"ע ובנ"ד מאי איכפת לי' שהתנה שלא תתבענו ואין לומר דאינו רוצה שיתבטל הגט אם תתבענו שיצטרך לכתוב גט אחר ויפסיד שכר סופר אם ירצה לגרש דהא כשתאמר שהגט פסול ע"כ יצטרך לגט אחר לכן אין לנו לומר שקפיד ליתן בלא תנאי שלא תפול קמי יבם דאם נבטל הגט מכח זה כ"ש דמגרע גרע ולא יהי' גט כלל אלא דיש לפקפק בזה דהצריכא דמצרכינן בגיטין (סה:) ובקידושין (נ.) דבההוא אתרא לא ניחא לי' דנבזי וכדומה וקשה הא מ"מ נעשה לו כבר הביזיון וצ"ל דמ"מ כל יש שינוי בשליחות ע"פ קפידת המשלח בטל השליחות ואפשר לומר בכאן כיון שכבר ביקש זאת שלא תתבע ממנו א"כ אין כאן שינוי בשליחו' רק מוסיף על דבריו הוה כעין שאמרו בכתובות (צט.) באמר לי' זבין לי ליתכא וזבין לי' כורא ויש לצדד בזה סברות לכאן ולכאן ולא ראיתי עוד להאריך כי נ"ל שלא להתירה לעלמא בגט זה כלל כי מי נקל באיסור אשת איש בלי ראי' ברורה

ולפי המבואר כאן קשה טובא על מהר"ם לובלין (סי' קכב) שסובר דבגט שכ"מ הקישור שמתקשרין שתחזור ותנשא לו הוה כמו תנאי וכבר כתבתי בגט מקושר (בסג"ר אות לח או"ק ג דף לד) דקשה הא לא התיר' לשום אדם ולפי המבואר כאן קשה יותר שהרי אגידא בי' שלא להנשא לשום אדם מבלעדו א"כ לא עדיף מע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי וכבר כתבתי (באות ה) דבאסרה לכל אדם לא שייך שימותו כל עלמא וצ"ל דמ"מ אם ימות הבעל הוה גט והוה כע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי וצ"ע

סימן נ

בדיני גיטין

שאלה (המובנת קצת מהתשובה) באחד ששינה שמו פעם החזיק א"ע בשם זה ובמק"א שינה את שמו. ואין ברור כי זה בעל האשה

תשובה

א) בודאי הדרן המחוור בזה הענין הי' שיהי' נשלח לכאן. וכאן יש לו הרבה יודעיו ומכיריו. אך פן ואולי הדבר בלתי אפשרי. גם פה אינו ברור שיהי' באפשרי להזדקק לזה. והנה אף כאן שיש לו יודעים מי יודע אם הוא זה האיש בעל האשה כי שמא ידע פה שמות הללו ומקומות שהזכיר ואין זו שמו רק אחר שנקרא בנימין בן משה והוא בקי בטיב משפחתו כאשר הזכיר אותם אבל בעל האשה הוא אחר. ואין כאן רק הסימן שנחקר פה ע"פ השליח שאמו אמרה בו סימן הכוי' נגד הלב. וקיי"ל דבדאורייתא לא סמכינן רק על סי' מובהק ביותר

ולא עוד אלא שלא זו הדרך המוציא אותו מידי החששות. כי אחר שהזכיר עצמו בשם צבי בן זאב וא"כ הוחזק שם בשם אחר וא"כ אפילו שיהי' באמת זה שבכאן שמו בנימין בן משה מ"מ כיון דשם מקום נתינה צריך השם של מקום נתינה ואפילו דיעבד פסול בלא הזכיר שם של מקום כתיבה ונתינה כדאיתא (בסי' קכט ס"ד). ואע"פ שבא בכתבם שלא שהה שם שלשים יום מ"מ מאן לימא דלא הוחזק שם במקומות הסמוכים ג"כ בשם הלזה ואפשר דמצטרפי ונקרא אתחזק בשם אחר. מצורף לזה שגם בכתבים אתחזק בשם זה ומי יקל באיסור אשת איש החמורה במילתא דלא ברירא. ובודאי הך מילתא צריכה לפני ולפנים איך להתנהג עם בוגד הלזה

ב) אך למען תקנת עיגון לא אחשה הגם כי הוא דבר קשה [בהוצאה שני' נחסר כאן איזהו שורות]. אמרתי עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. כפי שכלי וכחי. כאשר יורינו מן השמים. והוא ית' יצילינו משגיאה בדברי אלקים חיים. וזה אשר אמרתי כי אין לה תקנה רק בשני גיטין גט אחד בשם צבי אשר נזכר בכתב של העדים מאחר ששם במקומות הללו נזכר בשם זה ואולי הוחזק שם שלשים יום אך צריך אני למודעי שלא יכתבו בגט זה שם אביו כלל והוא ע"פ מ"ש בב"ש (סי' קכט סק"כ) בשם פסקי מהרא"י (סי' קלח) דדוקא לעצמו