משיבת נפש חלק א קכא

דאי לא הוי שיור לא מיקרי אגידא בי' כיון דמותרת בכל. מ"מ אין דבריו נראין דמ"מ יש לחשוב האגיד דאגידא בי' השתא טפי מאיגד שתיית יין דאינו נוגע לדבר אישות וסוף סוף לא אגידא רק בשתיית יין ותו דא"כ ה"ל להפוסקים לפלוגי באם אמר ע"מ שלא תבעל שלא כדרכה אינו אפילו ספק גירושין דדמי [לדינא] דשלא תשתי יין אלא ודאי במידי שאין דרכ' ואין קפידא בכך לא מקרא אגידא

ומה שהוקשה לבעל שעה"מ בלא התיר' רק לאדם א' הא אגידא בי' דאסירא לכ"ע לכן דחק לחלק בין חוץ לע"מ ומדברי כל הגדולים נראה דע"מ לא גרע מחוץ כאשר הביא בשעה"מ גופי' שם כמה גדולים. מיהו נראה דלק"מ דלטעמי' תקשי לי' איך אמרו בע"מ שתנשאי לפלוני דלכתחילה לא תנשא והגט כשר וקשה הא לא תוכל לינשא לשום אדם רק לזה ואין לך אגידא טפי מזה אלא נראה דלא דמי לע"מ שלא תשתי יין שאין לה היתר אבל בע"מ שתנשאי אם נשאת ונתגרשה מותרת לכל עולם וא"כ ממילא לר"א באומר חוץ מפלוני ונשאת לאחר ונתגרשה היא מותרת גם לזה ששייר וכמבואר בגמרא בהדיא לעיל (פג.) וא"כ לא דמי כלל לע"מ שלא תשתי יין דאסורה לעולם לשתות יין כל ימי חיי' אבל בחוץ לא אגידא במשוייר כל ימי חיי' וזה ברור למאוד ותימא על השעה"מ שלא עמד על זה

מיהו לפ"ז ג"כ אפשר בשייר שלא כדרכה אי לא הוה שיורא ונשאת לאחר איכא למימר כיון שנתרוקן אישות דראשון מותרת נמי בשלא כדרכ' אי שיורא הוה ולא מיבעי' לן רק בביאה ראשונ' וצ"ע

ומ"מ עיקר דברי בעל שעה"מ דפשיטא לי' אם לא התירה רק לא' ואסרה לכל עולם דלא הוה כריתות דלא מייתי כ"ע. אינו מוכרח לפמ"ש הרשב"א גיטין (פג:) שאפילו הרחיב זמן יותר מחיי אדם כיון שהוא דבר פסוק הוה גט ומובא בש"ע (סי' קמג ס"כ) א"כ שפיר י"ל כיון דאפשר שתאריך ימים על בני דורה הוה כדבר פסוק. וכ"ש דמ"ש באם אמר ע"מ שימותו פלוני ופלוני דלמיתה דתרי לא חיישינן דאינו גט דליתא דלא שייך הך סברא רק שאנו משערין לפי הטבע. אבל לפי דברי הרשב"א דתליא בקנב דבר פסוק אף שלפי הטבע לא מצוי כ"כ לא איכפת לן א"כ אפשר שתאריך ימים יותר משניהם כיון דלא איכפת לן בקצב זמן אפילו לאורך ימים מעתה אין מקום לתמיהתו על הריטב"א ע"ש

מ"מ (מ"ש) קשה על הריטב"א איך מדמי ע"מ לחוץ דבחוץ לא אגידא בי' שהרי כשתנשא לאחר אינתקא מכריתות דקמא ואם תתגרש תהי' מותרת גם להמשייר כמבואר בש"ס משא"כ בעל מנת שלא תנשאי לפלוני דלעולם אסורה

ו) הנה נא הואלנו לבאר בפירש"י והרמב"ם דס"ל דדוקא בתנאי שיש קפידא עליו מקרי [אגידא בי'] אבל משום מילתא דלית בי' קפידא לא מקרי אגידא בי'. וכן משמע בגמרא (פה.) דמיבעי' לן אם אמר חוץ מבעל אחותיך אי הוה שיור ובעי למיפשט מעבד ועכו"ם נמי עבידי לאיגיורי ומשני מיתה שכיח גירות לא שכיח הרי דס"ל להש"ס דאף אם שייר מידי דלא שכיח לא מקרי שיור דלא מקרי אגידא בי' משום הך דלא שכיח אע"ג דשיור חמיר טפי מעל מנת א"כ נראה דכ"ש בתנאי דלא מקרי אגידא בי' משום מילתא דלא שכיחא

ומה שהביא מעל' דברי הרשב"א (פג. ד"ה ככולהי תנאי) שהביא בשם ר"ת דהא דאמרינן אי הכי בכולהי תנאי אפילו בנתקיים התנאי קאמר שאינה ראוי' להנשא כלל שאינו כריתות משום דשמא לא יתקיים התנאי כו' בין שאינו ראוי לבטלו כגון שלא תבעלי לאבא כו' דמ"מ לאו כרות גיטא הוא דומיא דע"מ שלא תנשאי לפלוני דאינו גט נראה כוונתו לפום סברת ר' עקיבא דס"ל בע"מ לא מקרי כריתות משום שאפשר לה לעבור על תנאה קשיא לי' שפיר בכולהו תנאי לא תנסיב אבל לפי האמת פשיטא דבע"מ שלא תבעלי לאבא הוה גט כמפורש בברייתא (פד.) דהא הרשב"א אינו סובר כשיטת הרמב"ם (פ"ח הי"ב מגירושין) לוקמה לזמן וגם דברי ר' עקיבא דאמר משום עברה על תנאה א"כ אפילו התנה עמה לזמן נמי שייכא סברת ר' עקיבא שהרי יש לחוש שתעבור על תנאה בתוך חמשים שנה וא"כ ע"כ פריך בכולהי תנאי היינו שיש לחוש להעברתן אבל לפי האמת פשיטא דבע"מ שלא תבעלי לאבא ואביך הוה גט

וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם שהשמיט הך דע"מ שלא תבעלי לאבא ומעל' נתחבט בזה אבל הדבר ברור שסמך עצמו על מ"ש שם (בהלכה ה) באמר חוץ מפלוני אם הי' אותו האיש אסור עליה איסור ערוה כו' דלא איכפת לן וס"ל דע"מ לא גרע מחוץ וכן קרי לי' הרמב"ם חוץ תנאי וא"כ נראה דס"ל כפירש"י דאין חוששין שתבעל להם ותעבור על תנאו וזה לא הוצרך להביא שכבר הביא באומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהוה גט אלמא אין חוששין להעברת תנאי א"כ כ"ש באבא ואביך דאסורה להם ולפ"ז מוכח בהדיא מדברי הרמב"ם בע"מ שלא תבעל לאבא אף שאפשר שתעבור על זה לא מקרי אגידא בי' משום דאסורה להם בלאו הכי

וכן יש להוכיח מן הש"ס (פב.) דמבעי' לן האי אלא חוץ הוא ומכאן הקשו הרמב"ן והרשב"א על הרמב"ם דאינו מתיר רק בהתנה לזמן והקשו דע"מ דרבנן דומיא דחוץ לר"א וקשה מאי קושי' דילמא ס"ל להרמב"ם דגם בחוץ לר"א מיירי לזמן דאל"כ לא הוה כריתות כיון דאגידא בי' לעולם כמו ע"מ שלא תשתי יין וע"כ פשיטא להו להרמב"ן ורשב"א דחוץ מפלוני לעולם משמע והשתא תקשי איך בעי אי אלא ע"מ הוא הא ודאי כיון דקאמר אלא לפלוני משמע דבלא קביעות זמן קאמר וא"כ תקשי מתניתין איך קאמר אלא לאבא ולאביך אי ע"מ הוא הא לא הוה כריתות כיון שלא נתן זמן אלא ודאי בהך לא שייך אגידא כיון דאסור' בלא"ה

עכ"פ נראה דבדבר שאסורה בו בלא"ה והתנה עליה שפיר הוה כריתות וא"כ בנ"ד שקיבל' עליה שלא לתבוע וכן ראוי לה לעשות שפיר הוה כריתות אלא שקשה להכריע נגד הרמב"ן

ז) מ"מ בנ"ד כבר כתב מעל' בעצמו שאפשר להשליש הכל באופן שבודאי לא תתבע עוד כדברי המורה המסדר אלא דמעל' מפקפק גם בזה ותלי' לי' בסברת משנה למלך (פ"ח ה"י מגירושין) שנסתפק אם התנה עלי' שני תנאים כגון ע"מ שתתני לי ר' זוז או שלא תשתי יין והכא נמי אם תשלש תפטור ואם לא יהי' לה אגידא בי'

ולכאורה הי' נ"ל ראי' לסברת משנה למלך דבכה"ג נמי לא הוה [כריתות] ממה שתמהו התוס' (פג: ד"ה כל) דהכא אמרינן כל ימי [חיי או] חיי פלוני ה"ז גט וביומא (יג.) איתא כל ימי חיי וחייכי אינו גט [ואין זה] כדמסיק הכא. ולדברי משנה למלך י"ל דביומא איירי באומר ע"מ שתמות א' מכם וזהו הוה כעין ספיקו דמשל"מ שאם תמות חברתה הוה גט שלה שפיר כמו כל ימי חיי פלוני ואם תמות היא לא הוה כריתות והכי נמי יש לפרש כל ימי חיי וחייכי או שימות היא תהי' מותרת ביין או שתמות היא קודם ולא תותר ביין ובכה"ג לא הוה כריתות וה"ז כמבואר דברי משנה למלך אמנם התוס' (ביומא שם ד"ה כל) נקטו בדרך פשיטות דאם התנה ע"מ שתמות א' מהם דלא גרע מתלה בחיי חברתה לחוד דמ"מ אפשר שתמות חברתה קודם א"כ אין ספיקו של משנה למלך מוציא מידי ודאי של התוס' דנקטו בדרך פשיטא וא"כ כיון דבידה ליתן ר' זוז שפיר הו"ל כריתות ותימא על בעל משל"מ איך נעלם ממנו דברי התוס'

ח) ובאמת יש לעיין דלפי שיטת הרמב"ם (פ"ח הי"ב) דעל מנת מיירי שהתנה לזמן שלא תנשאי עד חמשים שנה א"כ משמע דחוץ נמי לזמן קאמר דאם אמר חוץ