משיבת נפש חלק א קכ

ס"ב) והתוספתא השמיענו כזאת דאע"פ שמתבטל קיום התנאי לגמרי ולא שייך [עוד מ"מ] לא אמרינן שכונתו דוקא להטיל עלי' עול קיום תנאו שלא תעבור עליו ובנקצץ שמעצמה לא תלך לא מהני [משום] שכונתו דוקא שיהיה עול תנאי זה עלי' קמ"ל דמ"מ הוא מגורשת אבל באילן קיים פשיטא דהוא ככל התנאים וכן בע"מ שתעלי הוא ההיפוך אם נפל אע"פ שאי אפשר בעלי' מ"מ לא מקרי קיום תנאי הגם שאיני כדאי לחלוק על רבינו הרשב"א הרי יש לי לתלות באילן גדול הרמב"ם ז"ל שאילו היה חולק על התוספתא היה מביא הדין שלא כדברי התוספתא וא"ת שלא ראה הרמב"ם התוספתא זו קשה מן הראשונה שאין דרכו של הרב בכך אלא ודאי בהא מודה הרמב"ם שתנאי בעלמא הוא ולא איכפת לה במניעה זו שלא תעלה

ומה שלא הביא הך דנקצץ האילן לא צריכה לקיים התנאי נראה דסמך על מ"ש (בדין יוד) בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני הוה גט כיון שאפשר שימות הרי מוכח בכאן נמי בנקצץ האילן שלא קפיד על שתהיה אסורה בכבלי התנאי לעולם מיהו בע"מ שלא תנשא לפלוני ס"ל דלא הוה כריתות כיון דלא הותרה בנאסר לה לעולם וס"ל דזו דרך קפידא בנשים ג"כ לישא מי שחפץ בה והיא תחפוץ בו לכן לא מקרי כריתות

ג) וכן נראה דעת רש"י גיטין (פד. ד"ה אין חוששין) כלומר מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להם ויבטל הגט אבל אמר לה ע"מ שלא תבעל לפלוני אינו גט שמא תבעל לו דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם ע"כ. והרשב"א (שם ד"ה ע"מ שלא) הקשה עליו דע"מ שלא תבעלי לפלוני הוה כמו ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דהכא והכא בתנאה קיימא כל ימי חיי פלוני וכשמת נתקיים תנאה הכא והכא. ועוד מה הפרש יש בין אבא ואביך דאסורה להם [הלא] גם בע"מ שלא תבעלי אם תבעל תהיה באיסור אשת איש. ומהרש"א כתב ליישב דיש לחוש שיבא עלי' באונס ולא מובן מה תיקן בזה דא"כ באבא ואביך ניחוש ג"כ שיבא עלי' באונס דהא גם לפלוני באיסור אשת איש קיימא וכדברי הרשב"א. ואמת שגם התוס' (פב: ד"ה שר"א) כתבו ג"כ בע"מ שלא תבעלי חיישינן שמא יבא עלי' באונס וצ"ע. ועוד א"כ בעל מנת שלא תשתי יין כל ימי פלוני יש לחוש שמא תסתכן ותצטרך לשתות יין או שישפוך לה א' לתוך גרונה ואם נימא (דהיינו) [דתנאו] לא קאי רק על שתי' כדת אין אונס גם בלא תבעלי נימא הכי

אלא ברור כוונת רש"י בלא תבעלי לפלוני כיון שנאסרה לעולם מכח תנאה דמי לע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי שלא תותר בנאסר לה אף אם ימות וכדעת הרמב"ם בזה. וכן ביקש לומר בעל פני יהושע אלא שהוקשה לו לשון רש"י שכתב שמא תבעל לו. ונעלם ממנו לשון התוספתא שהוא בע"מ שלא תלכי איתא ג"כ שמא תלך הרי שתלה הך דלא הוה כריתות מטעם שמא תלך והיינו כיון דאגידה בתנאה לא הוי כריתות משום הך שמא. הרי לשון רש"י כלשון התוספתא ממש. מיהו ודאי לפרושי בע"מ שלא תנשאי דרש"י ס"ל דהיינו לזמן ודאי לא משמע כן דאין רמז מזה בפירש"י ואיך שתק מזה לפרושי דע"מ שלא תנשאי מיירי לזמן כפירוש הרמב"ם

ד) לכן נלענ"ד בפירש"י א"צ לדחוק די"ל בע"מ שלא תנשאי מיירי בסתמא אלא דס"ל דבלא"ה הקשו בתוס' הנ"ל אמאי מותרת לר"א לכ"א (ולא חיישינן) שמא לא תקיים תנאה ומה שחילקו התוס' דגבי שלא תבעלי יש לחוש שיבא עלי' באונס כבר כתבתי דקשה [הא גם] גבי שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני אף שאפשר שיקרה לה אונס שישפוך א' לתוך גרונה או ע"פ סכנה שתצטרך לשתות יין ואפ"ה לא חיישינן לכן צ"ע במה שפסק כן בש"ע (סי' קמג סי"ט) לחוש לאונס שתבעל לו באונס ושם (סעיף כ) בהתנה שלא תשתה יין כל ימי חיי פלוני הוה כריתות אמאי לא ניחוש לאונס וצ"ע. (עכ"פ) [ע"כ] נ"ל בפירש"י דהא מבואר בגמרא (פג.) אי בחוץ משרי שרי ר"א דתנא מודה הי' ר"א במגרש את אשתו וא"ל חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו ופירשו התוס' (ד"ה אילימא) כיון שנשאת לאחר פקע כח האישות של ראשון מעתה י"ל דהה"ד בע"מ שלא תנשא אף דיכול להתנות (אף אחר שתנשא לאחר) אף על לאחר שתנשא] ותתגרש. שהרי תנאי הוא מתנה כרצונו מ"מ בסתם ע"מ שלא תנשאי י"ל דלא קאי רק כשמגרש בגט זה ותנשא לאחר כיון שאז אי אפשר שתנשא (לאחר) [לפלוני] כיון שנשאת לזה י"ל דלא קאי אם תתגרש מן הראשון [ואז] שפיר יכולה לינשא לזה שלא הי' תנאו רק על נישואין שע"י גט שלו ולא אחר שתתגרש מן השני וא"כ ניחא קושית התוס' אמאי מותרת לינשא ולא חיישינן דילמא לא מקיים תנאה דהא כשתנשא לזה ותתגרש לא תאסר לאחר אבל בע"מ שלא תבעלי כיון דיש מציאות בעולם לאחר שתנשא ג"כ הוה התנאי לעולם משא"כ נשואין שאי אפשר בהיותה נשואה [להנשא[ לאחר הרי נפסק התנאי לגמרי לכן לא קאי רק על נשואין ראשונים ולק"מ. והא דאיתא שם נענה ר"ע הרי שהלכה ונשאת לאחר והי' לה בנים ונתארמלה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו נמצא גט בטל ולפמ"ש קשה איך הגט בטל כיון שכבר נשאת לזה הותרה אחר גירושין לשני לאו קושיא היא דודאי לסברא דע"מ שלא תנשאי הוי שיור בגט א"כ ודאי דינא הכי באומר ע"מ שלא תנשאי לזמן י' שנים או יותר אפילו לאחר שתתגרש כיון שהתנה בפירוש הרי אסור' גם לאחר גירושי השני דלענין שיהי' שיור אין חילוק בין התנה שלא תנשאי לפלוני מיד או אף אחר גירושין של השני דמן התורה אין חילוק בין התנ' בפירוש שלא תנשאי אף לאחר גירושין של השני בקביעות זמן או היכא דמותרת לאחר גירושי השני דחששא שמא תעבור על תנא' דרבנן הוא אבל אם התנה שלא תנשאי לעולם שפיר ס"ל לרש"י דדמי לע"מ שלא תשתה יין לעולם ובשלא תבעלי כיון דהתנאי שייך אף אחר שתנשא לשני סתמא נמי לעולם הוה. מעתה תו לא קשיא גם מה דקשיא לרשב"א מה בין שלא תנשאי לשלא תבעלי דהביאה נמי הוא באיסור אשת איש. דהחילוק בלשון התנאי דשלא תנשאי י"ל דוקא קודם שתנשא לשני ולק"מ ודברי רש"י ברורים

וכן מוכח מהא דע"מ שתנשאי לפלוני מבואר בגמרא שם (פד.) דאם נשאת לא תצא וקשה הא לא התירה לשום אדם שהרי לא תוכל לינשא לשום אדם בגט זה רק לפלוני אלא ודאי כיון דאם נשאה וגירשה מותרת לאחר שפיר הוה כריתות וע"מ שתנשאי מפרשין בגירושין אלו תנשאי דוקא לפלוני ולאחר שתקיים תנא' ויגרשנה תהי' מותרת לכל אדם ה"נ איכא לפרושי שלא תנשאי היינו ע"י גירושין הללו אף שיש לחלק ביניהם דשם קיימה התנאי ונישאת לפלוני מ"מ לא תוכל לינשא לזה גם בהיתר דהכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה אבל במידי דלא איכפת לה לא הוה איגוד כלל

ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' לזה מהא דבעי לקמן (פה.) חוץ משלא כדרכה אי הוה שיור ומהני הגט הרי אע"ג דאגידא בי' שלא כדרכה אי לא הוה שיור שפיר הוה גיטא כיון דכדרכה מיהו לא שייר אלמא לא חשוב איגוד במה שאין דרך אשה להקפיד על מניעתה מזה

ה) אמנם כן ראיתי בספר שער המלך (פ"ח הי"א מגירושין) שכתב בהתנה שלא תנשאי לשום אדם רק לא' דלא הוה כריתות משום שאין לומר שימותו כל עולם לכן אפילו להחולקין על הרמב"ם לא הוה כריתות. והוקשה לו הך דס"ל לר"א אפילו לא התירה רק לא' הרי זו מגורשת ותירץ דבהא חוץ עדיף מע"מ דבחוץ הוה טפי כריתות דהגט מתירה לכל עולם חוץ מזה אבל בע"מ שאם תעבור על תנאה אסורה לכל עולם מקרי אגידא בי' לגמרי עכ"ד. ולפ"ז י"ל בשלא כדרכה דמיבעי' לן היינו בחוץ