משיבת נפש חלק א קיט

דבשלמא גרשן שנכתב בגט ודאי אינו מורה על זה שנקרא גרשם דאין קורין לגרשן גרשם והוו שני שמות גמורין שאין א' נתלה בחבירו אבל יהונתן שפיר מורה על זה שנקרא בפי כל יונתן כידוע

ועוד שכבר העלתי בספרי (אות חי אק"ב דף כו ע"ג) שהעיקר השם ע"פ קריאה הוא שיובחן מזה המגרש ובנ"ד י"ל לכ"ע הכל א' כיון שחתם ג"כ לפעמים מלא ואין קריאה של עולם מכחשת הכתיבה מן הגט רק חתימתו שפעמים חותם חסר וכיון שהעיד בשעת גירושין על עצמו ששמו יהונתן וכן העידו קרוביו עליו א"כ לכ"ע תלינן בקיצור ולא בסתירה ועוד שגדולה מזו הבאתי בשם כמה גאונים בספרי (בסג"ר אות פב דף מט) דאפילו ביש טעות בגט תלינן בט"ס ע"י ואף שכתבתי שאין לסמוך על קולא זו מ"מ לנ"ד סניף נמי הוה גם לפמ"ש בעביד למטעי תלינן אלמא דלא מיפסל משום הכי מכל הלין טעמי נ"ל להתיר האשה הלזו שכבר הוחזקה מגורשת מזמן רב

ג) וע"פ דברינו הנ"ל שרגילין לקרות השם בי' ה' ו' כמו יהושע יהוצדק וכדומה אמרתי שאפשר שיתפרש מ"ש בתורה (בראשית ל פכ"ד) ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר. ויש לדייק על הלאמר שלא מצינו בשאר שמות רק נתינת טעם כמו בראובן ראה ה' וכן בשמעון וכולם לא כתיב לאמר וגם יוסף ראשון מלא ויוסף שני חסר. אמנם לפי שהי' דרכן לצרף אותיות יה"ו בתחילת השם כמו לאה שקראה יהודה על שם ההודאה דהוי סגי שתקרא יודה מלשון אודה וכן יודו לה' חסדו רק שהי' כוונת הקדמונים לצרף השם וא"כ חפצה לקרותו יהוסף כמ"ש עדות ביהוסף רק לפי שרצתה שיורגל בפי כל תפילת ההוספה לכן קראה שמו יוסף מלא בשתי אותיות של שם עכ"פ ונתן טעם לזה למה לא קראה אותו יהוסף כמ"ש עדות ביהוסף ואמר לאמר שעשתה זה כדי שיורה הקריאה והאמירה על תפילת חפצה יוסף ה' לי בן אחר משא"כ יהוסף אינו לפי כוונת ההוספה. ואף שאין למידין הלכה מפה לא ע"ז תמכנו יסודתנו כי אם ע"פ עיקר הדין וכאמור למעלה

ועוד מצאתי (במלכים ב' יא) תמצא יואש ושם (יב) כתיב יהואש ופעמים יואש וכן (שם יג) תמצא יואש ויהואש וכן שם יואש בן יהאחז ושוב כתב יהואש בן יהואחז ושם (יד) יואש בן יואחז ע"ש ובדברי הימים (כב כג) לא תמצא רק יואש בלא ה'. א"כ הדבר ברור שאין דורשין הה' כלל ומי שנקרא בה' כיון שדרך לקרות ברהיטא נכתב פעמים בלא ה' ופעמים בה' גם במלכים (ח ט) גבי יהורם ויורם תמצא ג"כ שינוי זה

ועתה בשם יהונתן גופי' שחשבו הב"ש לשני שמות לפי שמצינו על א' יונתן בלא ה' שלא מצינו בו שנקרא יהונתן לפענ"ד מהא לא ארי' די"ל דודאי עיקר השם הוא יהונתן ואין חילוק שמות כלל רק לפי שבקריאה אין מדייקין לקרותו בה' שהוא לפי רהיטת המבטא וגם בזה י"ל שאחז דרך קצרה

[עד שחתם א"ע ישכר בשין אחד כי כן רגיל לחתום. אין כאן בית מיחוש. כ"כ לעיל ר"ס טו]

סימן מט

בענין שיור ותנאי בגט

שאלה

על דבר הגט פטורין שנתן הבעל ליד השליח עפ"י נוסח הסידור של ר' מיכל ר' יוזפס. וכשבא השליח למסור הגט ליד האשה ציוה הרב שתמחול כתובתה וכן עשתה האשה המתגרשת. וליתר תוקף ועוז נתנה האשה כתוב וחתום שלא תתבע לא היא ולא ב"כ וי"ח לבעלה ולב"כ וי"ח וכל הזיקות וגרם הזיקות מידה יבוקש כן מבואר בשטר פטור ומחילה של האשה הנ"ל. והתחכם הרב המסדר שהשליח ימסור הגט לכתחילה על תנאי ליד האשה על מנת שלא תתבע כתובתה לעולם לא ב"כ וי"ח לא מבעלה וב"כ וי"ח. וע"ז שאל השואל (א) א' לא דמי להתנה עלי' ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי. (ב) מטעם שהתנה השליח שלא מדעת הבעל. (ג) מטעם שאין נוהגין לגרש על תנאי

תשובה

הנה בענין הספק הראשון אשר העיר מעלתו לפי שהתנה השליח עמה שלא תתבע הכתובה לא היא וי"ח כו' ובקש מעלתו לדמות לע"מ שלא תשתי יין דאגידא בי' כל ימי חיי'. הנה בענין הזה רבו הדיעות והסברות ולא ראיתי להאריך כ"כ כי דעתי אי"ה לבאר במקומו להיות כי אני עוסק בחיבור על המסכתא דגיטין ואי"ה יגיעני לסוגיא הלזו העמק הרחב. אך לפום ריהטא הי' נ"ל דדוקא בהתנה עלי' דבר שרוב נשים נהוגים בזה כגון שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך דמיחשב בכלל נדרים שיש בהם עינוי נפש. אבל במידי דלא איכפת לאשה בכך אין זה רק תנאי בעלמא אי מקיימא לי' מקיימא לי' והוה גיטא. לכן לא מצינו בגמרא רק הני תרתי שלא תלכי לבית אביך ושלא תשתי יין דבהכי מקרי אגידא במה שצריכה למנוע מה שרובא דעלמא רגילין בו. ואפילו לדעת הרמב"ם (פ"ח הי"ב מגירושין) דע"מ שלא תנשאי לפלוני הוה כמו שלא תשתי יין. היינו ג"כ שכ"א עומדת להנשא למי שתחפוץ והוא חפץ בה. לכן דמי שפיר [לאלו]. אבל ענין שאין קפידא לאשה למנוע ממנה לא דמי להנך ולא מקרי אגידא בי' משום הכי. וזהו שלא מצינו רק שלא תלכי לבית אביך ולא קאמר לבית זה סתמא

ב) אלא שאין דעת הראשונים כן שהרי הרשב"א בחידושיו גיטין (פג: ד"ה על מנת) שכתב בדעת הרמב"ם שסובר בע"מ שלא תלכי לבית אביך אף שחם מת האב מותרת לילך לא דמי לאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני (דלא) [דהתם] הותרה במה שנאסרה (לכן) [משא"כ גבי בית אביך] אף שמותרת לילך מ"מ לא הותרה במה שנאסרה שהרי כשמת אבי' ג"כ לא תלך לבית אבי' דהא אינו של אבי' עוד] והקשה עליו הרשב"א מן התוספתא דאיתא ע"מ שלא תעלי באילן זה או בכותל זה נקצץ האילן ונפל הכותל ה"ז גט וזה היפוך ממ"ש הרמב"ם] הרי דהרשב"א אינו מחלק בכך. אמנם לפענ"ד אדרבה מן התוספתא ראי' למ"ש והא לך לשון התוספתא (פ"ה דגיטין) הרי זה גיטך ע"מ שלא תלכי כו' שלא תשתי יין לעולם אינו גט שמא תלך ושמא תשתה ע"מ שלא תשתה כו' שלשים יום ה"ז גט ואינו חושש שמא תלך ושמא תשתה ה"ז גיטך ע"מ שלא תעלי באילן זה או בכותל זה נקצץ האילן ונפל הכותל ה"ז גט ע"כ והנה לפי דברי הרשב"א החילוק הוא דבע"מ שלא תשתי לעולם אסורה לעולם כיון שיש ספק שמא תשתה אגידא בי' לעולם לכן אפי' קיימת התנאי אינו גט ובע"מ שלא תעלי בכותל אינה אגידה רק עד שיקצץ האילן ויפול הכותל ובנקצץ הוה גט. ובעניותי קשה פירוש זה דא"כ היה להתוספתא לבאר עיקר הדין דבע"מ שלא תעלי ה"ז גט ובלבד שתקיים תנאה ויקצוץ דהוי דבר והיפוכו דבשלא תשתה אינו גט אע"פ שאינה שותה ובאילן בקיימה התנאי הוה גט דהא מהא דנקצץ לא שמעינן דבלא נקצץ הוה גט דשמא מקרי אכתי אגידא בי' בקיום התנאי כל זמן שלא נקצץ א"כ עיקר רבותא לא תני התוספתא ואיך תפרש הברייתא הסיבה בלתי המסובב. אלא נראה כדפרישית דבע"מ שלא תעלי באילן ובכותל לא מקרי אגידא בי' דלא איכפת לה בתנאי זה כלל לכן פשיטא בקיימה תנאה דהוה גט ובשב ואל תעשה לא חיישינן שתעבור כמ"ש באה"ע (סי' קמג