משיבת נפש חלק א יא

דבליכא עדים חיישינן שעיני נתנה באחר: (ב) מבאר ביש ע"א שנטמאה והיא שותקת. והביא שי' מהרש"ל דחייב ע"פ דין לגרשה. דהוי כהודאה ואפי' אין העד נאמן בעיניו. ומעורר מגמ' קידושין (סו.) דבדשב"ע ל"א שתיקה כהודאה. ומיישב דברי הטור (סי' קטו) מה שתמה הב"י שסותר דבריו (מסי' קעח). ומפרש בדרך חדש ומגי' בד"ק: (ג) מתמי' בשיטת מהרש"ל דסובר באומרת טמאה א"ל ואיכא ע"א ל"א עיני' נתנה באחר ומוכיח מסוגי' הגמ' ומדברי הראשונים דראי' בעדים דוקא: (ד) מברר דרגלים לדבר ל"ה רק ע"י יחוד ומפלפל בדברי תוס' יבמות (כה.) וכתובות (סג:) שסותרים ד"ק שהאריך בהם התה"ד (סי' רכב): (ה) הוכיח כן גם משיטת הרמב"ם שפוסק באומרת מאיס עלי כופין להוציא והעלה ליישב לשיטתו קושי' התוס' דליהמני טמאה א"ל במיגו דמאיס עלי. ומפלפל בסברת הרא"ש (שילהי נדרים) שכ' דבאשה שאמרה לבעלה גרשתני אף למ"א ל"ח לעיני' נתנה באחר. דדוקא בטא"ל רצונה שבעלה יגרשה. אבל לא שתהי' באיסור כל ימי' ומתמיה עליו מסוגי' ערוכה. ומתרץ בסברא חדשה. ומעורר לסברת הרא"ש גם בטא"ל יתקנו גט על תנאי: (ו) מבאר דבנ"ד אפי' הי' עד טומאה ממש ל"מ לאמת הודאתה כיון שזכרה בפני ב"ד שישתדלו לה גט. ואפי' להב"ח דמחמיר אפשר דיודה בכה"ג. והביא ראי' מדברי הח"מ דע"א ל"מ לצרף להודאתה ועדיין חיישינן שמא עיני' נתנה באחר. והביא דברי החכ"צ (סי' קנ) שסובר באשה שהודית שזינתה וע"א מעיד שזינה עמה שאסורה לבעלה ומעורר בזה בדברי התה"ד. ומפלפל בענין פג"ד ומיישב קושי' החכ"צ על התשו' רשב"א בענין זה: (ז) העלה אף להחכ"צ דוקא בעד טומאה ולא בעד כיעור והוכיח כן בראי'. ומיישב שי' בה"ג שאינה נאסרת עד שיראה כמכחול כו' והרא"ש יבמות (פ"ב) חולק דאפי' לענין חיוב מיתה סגי משיראו כדרך המנאפים והעלה לחלק משום דבחיוב מיתה הי' התראה סגי כדרך המנאפים אבל לאסרה על בעלה בסתם לא סגי בהכי משום שכל נואף מירתת ומרבה תאותו ואפשר השחית דרכו בטרם עשה מעשה. ומפלפל גם בד' התשו' מיימוני להל' אישות (סי' ח). ומקשה ע"ד הרב המעתיק שם: (ח) מפלפל בד' הצ"צ (סי' עט) שסובר דאם ע"א אומר דלפי דעתו ודאי זינתה ע"פ דברים מכוערים ששמע. ומהימן לבעל כתרי שמחויב להוציא ומשיג עליו וסותר ראייתו מד' התשו' מיימוני: (ט) מעורר בד' הרמ"א (סי' קטו) די"א דלא יוכל לומר שמאמין לו רק אם מאמין לו בשאר דברים. והעלה בנ"ד אין לאסרה כיון שנתנה אמתלא

מה בענין הנ"ל בביאור כמה דברים מתשובה הקודמת גם ליישב מה שהשיג ח"א על איזה פרטים. הנאמרים שמה

מו באיש ואשתו שנתפשרו לגרש וכתבו לבעל שובר מן האשה ורצה הבעל שישנה לשון השובר וטרם הנתינה שאל לב"ד אם שינו השובר כרצונו וכיחשו לו ואמרו שכבר שינו. ובא ערעור על הגט מאחר שהוטעה הבעל (א) מברר דאין לפסלו משום דל"ה תנאי. ואינו דומה להא דגיטין (כט:) באמר שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא דר"י פוסל. דשם כוונתו לרדותה בעיגון: (ב) מיישב קושי' תוס' מסטראי דלא מחלקינן בין אמר הב זוזי ושקול שטרא כו': (ג) מתמי' בפירוש התוס' שם. ומיישב שיטת רש"י מכל הקושי' שהק' תוס'. ואף לשי' התוס' העלה דלא קאמרי רק כשתולה הגט בקבלת החפץ. משא"כ בנ"ד דלא הזכיר מהגט כלל (ד) מבאר לדינא דאין לפסול משום דל"ה שום תנאי ובפרט להפוסקים דבע"מ צריך ג"כ דיני תנאי. וגם ג"ד ל"ה דיועיל בלי תנאי. והביא ראי' לזה מגיטין (מה:) ומעורר גם מגיטין (פ.) דל"ה כלל אפי' גילוי דעת

מז בדבר גט אשר שם הבעל מלידה שלמה ארי' ונקרא זלמן ליב והמסדר כתב שלמה המכונה זלמן ארי' המכונה ליב. וגם במה שהעלה הגאון מהראז"מ ז"ל בט"ג במי ששמו צבי דוב וכינויו הירש בער ונכתב הגט צבי המכונה הירש. דוב המכונה בער. דמחליט שפסול אף במקום עיגון. מבאר בארוכה דלא כוותי'

מח באיש אחד הנקרא יונתן. והדיינים חקרו על שמו. ואמו ואחיו אומרי' שעיקר שמו הוא יהונתן. וגם הדיינים ראו איזה כתבים שחתם עצמו בשם יהונתן. וחתם בפניהם ג"כ בשם יהונתן. וכתבו בגט יהונתן. ואח"כ נשא אשה במק"א וגירשה וחקרו ג"כ על שמו ואמר ג"כ ששמו יהונתן. אך בעת כתיבת הגט הי' שם הסופר ממקומו הראשון ואמר שבגט ראשון כתבו יונתן ע"כ כתבו שם שני גיטין. אח"ז מצאו במקום גט הראשון על הספרים ערך עשרים פעמים חת"י יונתן. וב' פעמים יהונתן: (א) מבאר דנאמן ע"פ עצמו. ומהחתימה אין ראי' כ"כ משום דדרך לקצר. ומצינו ג"כ במקראי קודש בשם יהונתן דנכתב יונתן: (ב) מפלפל בד' הב"ש שכ' באם קצת קורין יהונתן וקצת יונתן צריך ב' גיטין ובדברי התה"ד בכתבי' (סי' יד): (ג) מפרש עפ"ז מקרא בראשית (לה פכ"ד) ותקרא שמו יוסף לאמר יוסף כו' אמאי נאמר בזה לאמר מה שלא מצינו בשאר שמות. ועוד מביא כמה הוכחות שאין מהבלעת הה' הוכחה על שני שמות

מט בדבר גט שנותן הבעל ליד שליח וכשבא השליח למסור הגט ליד האשה צוה המסדר שתמחול כתובתה וכן עשתה ולתוקף נתנה האשה כתוב וחתום שלא תתבע לא הוא ולא ב"כ. ועוד התחכם המסדר שהשליח ימסור הגט לכתחילה על תנאי ליד האשה ע"מ שלא תתבע כתובתה לעולם. ושאל השואל אי לא דמי להתנה עלי' ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי וגם מטעם שהתנה השליח שלא מדעת הבעל. וגם לפי שאין נוהגין לגרש על תנאי: (א) מעורר בדבר חדש דאגידא בי' לא מקרי אלא בדבר שרוב נשים נהיגין בי' כגון שלא תשתי יין ושלא תלכי לבית אביך. וכן להפוסקים דע"מ שלא תנשאי לפלוני הוי כמו שלא תשתי יין משום דכל אשה עומדת להנשא למי שתחפוץ. אבל בדבר שאין קפידא למנוע לא מקרי אגידא בי': (ב) הביא דברי הרשב"א גיטין (פג: ד"ה ע"מ) שמדבריו ל"מ כן שכתב לדמות האי דאי' בתוספתא ע"מ שלא תעלי באילן או בכותל נקצץ האילן ונפל הכותל הר"ז גט. להאי דשלא תלכי לבית אביך. הרי דאף בכה"ג חשוב אגידא בי' כ"ז שלא נפל הכותל ונקצץ האילן. ומבאר שאדרבה מגוף דברי התוספתא יש עוד הוכחה לזה. ומפרש פירוש אחר בהתוספתא. וה"ר לפירושו מהא דהשמיט הרמב"ם האי דינא דאילן וכותל. ומתמי' על פירוש הרשב"א: (ג) מפלפל ברש"י גיטין (פד. ד"ה אין חוששין) שכ' באם אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו. והרשב"א הק' דהרי דומה לע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני דכשמת נתקיים תנאה. ועוד מ"ש מאבא ואביך דאסורא להם הלא אסורא משום א"א. וסותר מש"כ דחיישי' לאונס דגם שם נימא כן. וגם גבי ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ניחוש על שתי' באונס. ומתמי' על התוס' שמחלקים ג"כ משום דחיישי' שמא יבא עלי' באונס. והפנ"י רצ"ל בשיטת רש"י משום דבלא תבעל לפלוני אינו מותרת בנאסר לה. ודחה דברי עצמו מלשון רש"י ז"ל ובאמת גם בתוספתא מבואר לשון זה: (ד) העלה ליישב קושי' התוס'. וגם קושי' הרשב"א על רש"י. ומבאר דכמו בחוץ באם נשאת לאחר מותרת ג"כ את"כ לאותו פלוני כ"כ בע"מ לא כוון רק על אחר גירושין שלו. ואחר שנשאת לאחר נפקעו האישות שלו לגמרי. ומתרץ מה שיש סתירה לזה בגמ' האי דנענה רע"ק. והביא עוד ראי' לזה מהא דע"מ שתנשאי לפלוני דאם נשאת לא תצא אף דלא התירה לשום אדם. אע"כ כיון דאם נשאת ונתגרשה אח"כ מותרת שוב חשוב כריתות. גם הביא ראי' דבמה שאין דרך אשה להקפיד מהא דבעי הש"ס חוץ משלא כדרכה: (ה) מלפל בד' השעה"מ (פ"ח הי"א מגירושין) בענין התנה שלא תנשאי לשום אדם רק לאחד דהחליט דל"ה כריתות משום שאין לומר שימותו כל העולם. וסותר דבריו ומיישב מה שהקשה בזה (ו) מברר עוד דבמה שאין קפידא ל"מ שיור בגט. ומתעורר בזה בד' הראשונים. והוכיח כן מרמב"ם דאם בלאו התנאי היתה אסורה לו ל"מ אגיד גבי': (ז) מצדד דבנ"ד כיון דאפשר להשליש הכל באופן שלא תתבע