משיבת נפש חלק א קז

שאינה בת בנים ולא כתב אם מחויב למכור הס"ת משמע דמחויב נמי הוא כן נלענ"ד בדברים אלו שלא נתבארו יפה בדברי האחרונים

ו) וכן מוכח מלשון רמ"א אהע"ז (סי' א ס"ח) שהחמיר (אפילו) טפי (משום) שלא יעמוד בלא אשה אפילו חושש לקטטה והוא מתה"ד (סי' רפג) אלמא דחמיר טפי ואיסור גמור הוא שיעמוד בלא אשה וא"כ פשיטא שהגאון לא תיקן למשרי איסורא שיעמוד בלא אשה וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקנז) דאטו תיקן הגאון שלא לנהוג מדת חסידות ע"ש. ומה שהחמיר מהרש"ל בתשובה (סי' סה) תמוה למאד. ומה שהביא בשם ספר ראב"י הגדול שחכמי הדור החמירו בזו. גם זו בעיני יפלא וגם מהם אין לו סמיכה למהרש"ל די"ל דאינהו הוה קודם השלמת אלף החמישי כמו שנראה במרדכי הלכות ר"ה במעשה שהי' בזמן הראב"ן שנת תתק"ה וחתנו הי' ר' יואל ב"ר יצחק הלוי כמ"ש רש"ל בתשובה (סי' כט) וראב"י נראה שהי' בנו של ר' יואל שנקרא ר' אליעזר ב"ר יואל הלוי וא"כ כיון שבזמן הראב"ן עדיין חסר להשלמת אלף החמישי צ"ה שנים א"כ קרוב לודאי דהך עובדא שהביא רש"ל שנמצא בס' ראב"י הגדול הי' קודם השלמת אלף החמישי משא"כ בזמן הזה שכבר כלה הזמן פשיטא דליכא דמחמיר בהא וגם קודם השלמת הזמן דברי הגאונים נפלאו ממנו שגזרו עיגון על האיש ודליקום באיסורא לעמוד בלא אשה

גם הראתי לדעת בהגהות מרדכי יבמות (פ' החולץ סי' קיג) שהביא תשובת רבינו גרשום עצמו בשהה עשר שנים ולא ילדה שכופין אותו לגרש משום ביטול פרי' ורבי' דכמה דאגידא בי' לא יהבי' לי' אחריתא ע"כ. הרי למדנו ממנו שני דברים דאף שתיקן שלא לגרש בע"כ באיכא ביטול פ"ו כופין אף הבעל לגרש כדינא דש"ס גם מלשונו נלמד במ"ש כיון דאגידא בי' לא יהבי לי' אחריתי משמע שאם נושא אחרת אין כופין לגרש הראשונה הרי מפורש מבעל התקנה עצמו שלא תיקן במקום מצוה ודוחק לומר שתשובה זו היתה קודם התקנה ומי מכריחנו לתלות בוקי סרוקי בהגאון שהעמיד דבריו אפילו במקום מצוה. עכ"פ בזמן הזה פשיטא דלית דין ולית דיין לגזור עיגון על האיש ושיעמוד באיסורא דלעמוד בלא אשה אפילו קיים פרי' ורבי' ואפילו ס"ת צריך למכור שלא יעמוד בלא אשה

ז) ובב"ש (ס"ק כג) כתב דבדרכי משה משמע בזמן הזה א"צ מאה רבנים. ולפענ"ד נראה דגם קודם הזמן שכתב (הכל) [הכלבו] דאין להתיר חרם זה אלא במאה אנשים מג' קהלות ומג' ארצות כגון ארבי'. צרפת. לוברדיאה. וגם אותן לא יתירו עד שיראו טעם מבורר ע"כ. משמע דחיישינן שמא לא יהיה טעם מבורר ובא מקלו ויגיד לו והרי תקנת הגאון הפקר וכל אחד תורתו בידו וא"כ נראה שזה דוקא היכא שצריך חקירת חכם אם הוא טעם מבורר כגון במורדת שמא אפשר שתתפייס וכדומה ענינים שאינם מבוררים כ"כ אבל כשאינו יכול לנהוג מנהג אישות כלל א"צ מאה אנשים כלל דברור וידוע לכל הוא. גם מלשון הכלבו שכתב מאה אנשים משמע דרבנן לאו דוקא. לכן יראה שכל אשר בשם צורבא מרבנן יכונה יעלה לחשבון המאה אנשים ואין להחמיר עליו יותר בזמן הזה שיקום באיסורא לעמוד בלא אשה וכ"ש בנ"ד שלא קיים פ"ו כדינו שאין לו רק בת אחת. גם אין להחמיר בזמן הזה לבקש דוקא מג' ארצות. בזמן הזה אשר הגליל פסק ומקפידים על עוברי אורח ואין להאריך ימי עונייו להאסר בכבלי העיגון על מגן דהא בלא"ה דעת הד"מ דבזמן הזה א"צ מאה רבנים כלל

גם בתשובות פנים מאירות (ח"א סי' ד) כתב באשה שנשטית ומשוגעת ואינה יודעת לשמור גיטה הסכימו רבני הדור שישא אשה על אשתו וכבר פשטה הוראה זו בכל ישראל להתירה במאה רבנים כמבואר בפוסקים ע"כ ת"ל הרחבנו הדברים בפנים מסבירות ופטטיא דאורייתא טבין על לב מבין

סימן מב

בענין חדר"ג במקום עיגון ומצות פו"ר

שאלה

איש אחד נשא אשה מן המסבבת ותיכף אחר החופה ברחה ממנו ולא נודע לבעלה איה מקומה וכבר חלף ועבר יותר מעשר שנים ועתה נפשו בשאלתו אם יש תרופה שישא אחרת גם שמה לא נודע לבעל שישליש לה גט כי ברבות הימים נשכח זכר שמה וגם לא קיים פ"ו

תשובה

א) כבר מבואר בתשובת מהר"ם פדוואה (סי' יג) הביא תשובת מהר"ם במרדכי במורדת שהתיר לישא אחרת **(כל הפלפולים הנאמרים בדף הזה ובשאר דפים לענין התרת נשואין באשה בורחת. נשחטית או מורדת. המה רק כפי דת משה וישראל. ומה שנוגע לחוקי ציווילנא. אסור לנו לעבור עליהם. כי דינא דמלכותא דינא:)** וכן (השיא) [הביא] מתשובת ר"ש בן אברהם בשהה עמה עשר שנים ולא ילדה שר"ג לא תיקן במקום מצוה הן לישא אחרת הן לגרשה בע"כ עכ"ל גם בנימוקי יוסף פ' הבא על יבמתו (דף סד במתני') אם שהתה י' שנים יכול לגרשה או ישא אחרת עליה כדאמרינן לעיל ואע"פ שהחרים ר"ג שלא ישא אשה על אשתו בכי הא לא תיקן רבינו ז"ל עכ"ל. כ"כ רבני צרפת והריטב"א ז"ל וכבר הביא בס' מהר"ם פדוואה שם אלא שמ"ש שבעל נמוק"י חולק עליו ממ"ש בתחילה ולאותן שקיבלו חדר"ג שלא לישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי ואין יכול עכ"ל. כבר עמדתי בתשובתי ע"ז שתימה גדולה על מהר"ם פדוואה איך יעלה על הדעת שהנימוק"י חולק ואח"כ יסתום דבריו כרבני צרפת המעיין בנימוק"י יראה מבואר כוונת הנימוק"י שז"ל ולכ"ע מיוהת אם לא ילדה אלא זכרים או נקיבות אע"פ שזכר ונקבה הוא המצוה אין כופין להוציא ולאותן שקיבלו חדר"ג שלא לישא אשה אחרת על אשתו השתא נמי אין יכול לדעת המחבר עכ"ל הנימוק"י. כוונתו רצויה שסובר היכי שהדין לכוף להוציא לא תיקן הגאון לבטל פ"ו וע"ז מדמי כיון שאם ילדה זכרים או נקיבות אין כופין להוציא ממילא אסור לישא אחרת על אשתו אבל היכא שלא קיים פ"ו שהדין לכוף ולהוציא בזה מסיק שלא תיקן הגאון ר"ג מאוה"ג לבטל פ"ו וזה דבריו ברור ונגלה למעיין ושגגה יצאה מלפני מהר"ם פדוואה גם מה שדחק לחלק בין תקנת ר"ג לתקנת רבינו שמשון וס' מוטעה נזדמנה לו ותקנת ר"ש לא הי' ולא נברא שלא תיקן בזה כלום ולא נזכר בשום פוסק ובאלפסין שלנו כתוב ר"ג ופשוט שלא תיקן שום אדם בזה רק רבינו גרשון וסייעתו. וכ"ש בנ"ד שאזלא לעלמא ולא נודע ה הי' לה זמן רב יותר מעשר שנים ועד אימת לצטער וליזל ולא שמענו על האיש דין עגונה להחמיר עליו בחומר אשת איש ובלי ספק שדרכה של אשה לחזור להיות ניתרת מכבלי העיגון ואין ספק שאחר ששהתה זמן רב יותר מעשר שנים או שיצאה לתרבות רעות או שכבר מתה וא"כ אין ספק שאם היא קיימת שאסורה עליו כי מן הסתם יתברר עליה שנהגה שלא כדת וגם לא נודע ולא נשמע מקומה איה כי עודנה במסיבה נרדה נתן רוח יעלה בה כלה שברחה מחופתה ופשיטא שלא יעלה על הדעת לעגן הבעל ולאוסרו בכבלי העיגון כי כבר מבואר (באה"ע סי' א ס"י) שלא תיקן הגאון במקום מצוה כ"ש בענין הזה שלא נשמע כזאת מעולם וכבר הארכתי בתשובתי למאד לסתור דברי הר"י מינץ בתשובה