משיבת נפש חלק א קו

על הרמב"ן אם לא בהכנעה גדולה ובכח גדול בראי' ברורה ואיך יסתום שלא כדברי הרמב"ן במלחמות מבלי זכר לו וגם הוא נגד השכל דודאי הצלת עבירה חשיבי טפי. ומה שדייק בחמ"ח (ס"ק י) דמפשט הגמרא (מגילה כז) משמע דמוכרין ס"ת משום לא תוהו בראה לשבת יצרה משמע דוקא משום בנים ודחק ונראה אדרבה משם סייעתא דהא מעיקרא פושט בש"ס מהא דאין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה ש"מ תורה בתורה שפיר דמי ומשני שאני לימוד שלימוד מביא לידי מעשה אשה נמי לא תוהו בראה. וקשה למה זכר כלל אשה הא לא קשיא לי' רק מתורה בתורה ולמה נתחדש לו עכשיו לפרש טעמא באשה. אלא נראה דמעיקרא לא קשי' כלל אאשה די"ל ודאי זו מצוה גדולה וצריכא לאשמועינן דלא תימא דוקא תורה בתורה שפיר דמי קמ"ל אפילו אשה דמצוה רבה היא. אבל עכשיו דמסיק דעיקר הטעם משום תלמיד מביא לידי [מעשה] א"כ המעשה עיקר כי תכלית תשובה תורה ומעשים טובים א"כ כ"ש דלישא אשה שרי משום הצלת עבירה כי לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי א"כ פשיטא דכ"ש שמותר מפני הצלת עבירה ולזה קאמר דאשה מותר אפי' בלא טעמא דהצלת עבירה כגון שיש לו אשה שאינה בת בנים רק רוצה לישא אשה בת בנים נמי שרי משום לא תוהו בראה ולק"מ

ד) וגם לפמ"ש במג"א (סי' קנג סק"ט) דלהכי קאמר האי טעמא דשייך נמי באשה ומוכרין ס"ת להשיא אשה משום שבת אלא שאין דבריו נראין בעיני דהא מפורש באה"ע (ס"ס א) דאשה מותרת לישב בלא איש וגם סברת התו' גיטין (מא: ד"ה לא) דחוקה דא"כ אמאי לא כפו את רבה בחצי' שפחה ומ"ש כיון דלא מיפקדא אפ"ו שמא לא תנשא דחוק דכל אשה עומדת להנשא ועוד אמאי לא נכוף אותה להנשא משום שבת כיון דאלימא מצוה זו לכוף את הרב וגם איך אמרינן ביבמות (סה:) זיל לא מפקדת הא מצוה על שבת וגם אמרינן שם (סד:) איהי כיון דלא מיפקדא לא מיענשא אמאי לא תיענש בשביל שבת שמצוה עליה וגם מאי קשיא למג"א טפי על לשון הגמרא מלשון המשנה בגיטין בחצי' עבד אף דמצווה על פ"ו נקט טעמא דשבת וכבר תירצו בתוס' הנ"ל זאת מיהו י"ל במשנה לא קשיא די"ל משום פ"ו אף שהוא מצוה כיון דמשחרר עבדו עובר בעשה לא הוה כפינן לי' לשחרר רק מקרא דשבת מוכח דמצוה רבה הוא ובש"ס מגילה לישנא דמתניתין נקט

מ"מ נלענ"ד דלהשיא יתומה נמי שרי והוא שנלענ"ד [בהא[ דמותר למכור ס"ת לישא אשה אין הכונה שאינו מוצא שום אשה מבלי שימכור ס"ת דאטו אם משכח חיגרת או סומא או מוכת שחין נימא דישאנה כדי שלא ימכור הס"ת זו נגד השכל וכן בן גדולים אם ירצה ליקח אשה לפי כבודו אטו נימא שישא אשה בזויה ושפילה כדי שלא ימכור ס"ת דאין סברא לומר כן אלא נראה כל שישא אשה שחפץ בה לפי דעתו בזו הדין אם היא בת בנים ונושאה יכול למכור ס"ת שהרי ע"י נשואי אשה יקויים מצות פ"ו או (לערך) [לערב אל תנח וגו'] להפוסקים דשרי משום הא למכור ס"ת אף שהי' יכול למצוא אחרת מ"מ המצוה מתעבדא ע"י מכירת ס"ת זו ושפיר יכול למכור הס"ת שהרי ע"י מכירת הס"ת מתעבדא המצוה ועיקר הדבר הוא דבר המסור ללב שאם יודע בעצמו שמצוי' לו אשה מבלי שימכור הס"ת והי' חפץ בה לולי שנזדמנה לו זאת אין לו למכור ס"ת בשביל זה שהרי אילו לא נזדמנה לו זאת הי' לוקח אחרת גם עכשיו לא ימכור הס"ת וישא אחרת אבל כל שאין מזומנת לפניו אשה שחפצה בו והוא בה ומזדמנת לו אשה וצריך לו למכור ס"ת כדי לישאנה אין אומרים שיהדר ויבקש עד שימצא אחרת בלי מכירת ס"ת שאין חיוב עליו לעכב המצוה. מעתה יש מציאות למכור ס"ת להשיא היתומה אף דהיא לא מיפקדא מ"מ על ידי זה מתקיימת מצות פרי' ורבי' שהרי המשודך לא ירצה לכונסה בלא זה וכיון שהמשודך מתרצה לכונסה וא"א לכונסה או שאינו חפץ רק בדרך שיתנו לה נדן והכרח למכור הס"ת נמכר הס"ת בשבילו שמצווה על פו"ר או לדעת הפוסקים משום לערב אל תנח ג"כ יוכל למכור ס"ת א"כ יוכלו למכור בשביל היתומה כדי שיכנסנה הוא ויקיים המצוה כיון שעתה מזדמן לו שידוך זה וכן אם ברור לו שימצא אשה הוגנת לו וחפץ בה לולי שנזדמנה לו זאת שצריך למכור ס"ת בשבילה תלי' בהך פלוגתא אם ימכור בשביל מצות לערב וכן לענין שאסור לישב בלא אשה וצריך ליקח אשה להצילו מחטא ודאי אין חיוב עליו ליקח אשה ראשונה שתזדמן דהא אפילו לא קיים פ"ו כלל דרך הוא לבחור ולהמתין עד שימצא הוגנת לו רק אם ברור לו שתזדמן לו אשה שאינה בת בנים הוגנת לו אין לו למכור הס"ת אבל אם נזדמנה לו אשה הוגנת לו והכרח לו למכור ס"ת שפיר יכול למכור כיון דאינו ברור לו שתזדמן לו אחרת הוגנת לו וכן משמע לשון התוס' (יבמות סא: ד"ה נפ"מ) שכתבו כיון דיש לו בנים לא ימכור מאחר שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור עכ"ל. נראה דמפרשים היכא שנזדמנו לו אשה א' בת בנים וא' שאינה בת בנים ואותה שאינה בת בנים תנשא לו ולא יצטרך למכור צריך למכור הס"ת כדי שישא הבת בנים

ה) ובהכי ניחא לשון הרא"ש (יבמות פ"ו סי' ט) שכתב ז"ל ואם יש לו בנים אינו מחויב למכור ס"ת כדי שיקח אשה בת בנים אלא יקח שאינה בת בנים ואל יעמוד בלא אשה עכ"ל משמע מדבריו דאם רוצה יכול למכור הס"ת. ובב"ש (סי' א ס"ק טו) ביקש לפרש דהרא"ש לשיטתי' דס"ל דיחיד יכול למכור ס"ת שלו ולא נהירא דהא קאי אדינא דש"ס דמסתמא קאי על הא דלא ימכור ס"ת ועוד למה לא נקט לענין דינא דאידכר בש"ס דאיירי בהקדישו לקרות בו לרבים ואמאי שביק דינא דש"ס וה"ל למימר אינו רשאי ולפום דינא דש"ס אלא נראה ברור דודאי לא שייך בי' אסיר למכור הס"ת דאם חפץ בזו שיש (לו) [לה[ בנים לא נכריח אותו לישא דוקא שאינה בת בנים אם אינו חפץ בה רק בזו כדפרישית (באות ד) דאל"כ לעולם ימצא אשה פחותה ושפילה מבלי שיצטרך למכור הס"ת לכן מפרש כשהוא חפץ בזו כמו בזו אלא שהבת בנים אינה חפיצה לכונסו וצריך להוצאות טפי שצריך למכור הס"ת בזה בשביל בת בנים מחויב למכור הס"ת אם אין לו בנים ואם יש לו בנים אינו מחויב למכור הס"ת כדי שישא זו שהיא בת בנים והשתא ודאי אם רוצה למכור הס"ת ע"כ שזו טובה בעיניו יכול למכור הס"ת כי לא נכריח אותו לישא אשה שאינה חפץ בה כדי שלא ימכור הס"ת והרי אמרו חז"ל (רפ"ב דקידושין) אסור לקדש אשה עד שיראנה שלא תתגנה בעיניו וכ"ש אם חפץ בזו ויהי' מוכרח לישא האחרת ודאי לא מחייב וא"כ אם חפץ דוקא בזו שהיא בת בנים לא נכריח לו ליקח אשה שאינה חפץ בה. אף שמוכרח ליקח אשה עכ"פ [אף שאינה בת בנים משום] שאסור לעמוד בלא אשה. אם חפץ בזו אפילו שתיהן אין להן בנים וחפץ כ"א [בה] רק בזו צריך למכור הס"ת יכול למכור ואין נ"מ רק אם אין לו נ"מ איזו שיקח אם מחויב למכור ס"ת כדי ליקח זו שהיא בת בנים וכן הוא בודאי אם יודע בעצמו שהי' נושא אשה זו שאינו צריך למכור הס"ת. בשבילה ושואל ומבקש התרה אם מותר לו למכור הס"ת כדי שיקח אחרת שאינה בת בנים שהי' נוח לו יותר ואם יורו לו שלא למכור יקח האחרת ודאי אם גם זו אינה בת בנים פשיטא דמורינן לי' שיקח זו מאחר שחפץ בזו ולא יצטרך למכור הס"ת וזהו כוונת הריטב"א שהביא בנ"י ביבמות שם דלא אפקינן הכא מס"ת אלא לענין אשה שאינה בת בנים והיינו כדפרישית שאם יש לפניו לישא שתי נשים שאינן בת בנים ולאחת צריך למכור ס"ת מורינן לי' שיקח זו שלא יצטרך למכור כיון שחפץ בה ג"כ אף שהשניה נוח לו יותר אבל אם אינו חפץ כלל באחרת רק בזו שפיר יכול למכור הס"ת ולא ישא אשה שאינו חפץ בה. וללישנא דר' יהושע פליג אמתניתין שכתב הרא"ש דס"ל דימכור ס"ת אפילו יש לו בנים נראה דמחויב נמי למכור וכן מוכח מדכתב הרא"ש שם נ"מ אם מחויב לגרשה