משיבת נפש חלק א קה

סימן מא

בענין נשתטית

שאלה

הן בא לפנינו ה"ה הנעלה כהר"ר ירוחם פישל בה"ר שמואל הכהן בקובלנא רבא וצוח או לו על אשתו אשר אין עזרתו בו ותשועה נדחה ממנו ושרוי בלא עזר כנגדו יען כי פגעה באשתו מדת הדין ויצתה מדעתה זה חמש שנים יגע באנחתו ומנוח לא מצא ונתחלף לו מצא במוצא. גם לא קיים כו"ר כדת של תורה ושאל מאתנו אם יש תרופה למכתו להתיר לו לישא אשה אחרת ולעשות לה לאשתו כדת הנשים המשחטות אשר אי אפשר לדור עם נחש בכפיפה כי אין זיווגו עולה יפה. ובאשה כזו שהייה אסורה. כי במצות חנ"ה לא נזהרה. ואם דעה חסירה. מאי קנה בקנין. אם לא יוכל להשלים הבנין. כי לא תוהו בראה לשבת יצרה

תשובה

א) כבר מילתא אמורה כתב מפורש ברמ"א אה"ע (סי' א ס"י) בנשתטית יש להתיר לו לישא אשה אחרת **(כל הפלפולים הנ"ל לענין היתר נשואין באשה שנשתטית. בורחת או מורדת. המה רק כפי דת משה וישראל, ומה שנוגע לחוקי ציווילנא אסור לנו לעבור עליהם. כי דינא דמלכותא דינא:)** וכן מפורש בתשובת מהרי"ק (סי' קא) בשם תשובת הרשב"א רק בחמ"ח (ס"ק טז) הביא בשם רש"ל בתשובה (סי' סה) דמחמיר. ובאמת הדבר ברור שאם לא קיים פו"ר מילתא דפשיטא שלא תיקן הגאון רבינו גרשום וכמו שהארכתי בספר התשובות שלי לדחות דברי מהר"י מינץ (סי' י) שצידד להחמיר ולבטל מצות פריה ורביה ולא נהירא כלל דהא במי שחציו עבד וחציו ב"ח שכופין לשחרר אף דהמשחרר עבדו עובר בעשה צ"ל כמ"ש התוס' גיטין (לח ע"א ד"ה כל) ובחידושי רשב"א שם דכיון דמצוה רבה הוא נדחה עשה דלעולם בהם תעבודו הרי אפילו מצוה דאורייתא נדחית בשביל מצות פו"ר והארכתי טובא בזה. מיהו נראה דרמ"א אפילו קיים פו"ר נמי מתיר דהא לא חילק בכך וכן משמע מתוך תשובות הרשב"א עצמו שכתב שלא גזר רבינו גרשום רק בשביל הפרוצים וכו' וא"כ אפילו קיים פ"ו ודאי שרי לישא אחרת דהא אפי' באשה דלא מיפקדה אפריה ורביה ולהכי אע"ג דכופין את רבו בחצי' עבד וחצי' ב"ח לשחרר בשפחה **(דינו עבדות ושחרור היו נוהגין בזמן הבית. ובזמן הזה עניניה כאלה הולכים כפי חוקי המלכות:)** אין כופין אם לא שנהגו בה מנהג הפקר והיינו מטעם דלא מפקדא על פ"ו כדאיתא בגיטין (לח). מ"מ חזינן דמשום עיגונא אקילו כמה קולות ובגיטין (לג.) אמתניתי' דהתקין ר"ג שלא יעשה ב"ד לבטל הגט ולר"ל דס"ל משום תקנות עגונות דשמעה הביטול ומיעגנא ויתבה ולרשב"ג אפילו ביטלו אינו מבוטל שאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' הרי משום תקנות עיגון של אשה עשו דבר גדול להפקיע הקדושין וכן בריש כתובות (ג.) אין אונס בגיטין משום צנועות דזימנין דלא אניס וסברה דאניס ומיעגנא ויתבה. א"כ אפקעינהו לקדושין הרי שהפקיעו הקדושין בשביל עיגון האשה אע"ג דלא מיפקדא ויכולה לישב בלא איש א"כ כ"ש באיש שאסור לישב בלא אשה כדאיתא באה"ע (ר"ס א) שיש לחוש לעיגון שלו ואיך יגזור הגאון עיגון על האיש זו דבר שאינו עולה על הדעת כלל

ב) ועוד הרי מבואר בגמרא יבמות (סא:) אמר ר"נ אמר שמואל אע"פ שיש לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה משמע דאיסור גמור הוא דהא מסיק בגמרא דנ"מ למכור ס"ת בשביל בנים ופירש"י ותוס' (ד"ה נפ"מ) דאם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא עקרה או זקנה משמע בהדיא דאם אינו מוצא שום אשה אא"כ ימכור ס"ת יכול למכור ס"ת וכן נראה מדברי התוס' שם שכתבו מאחר שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור משמע בהדיא דיכול למכור אם אינו מוצא אשה וכן משמע מדברי הרא"ש שם (פ"ו סי' ט) והטור אהע"ז (סי' א). ומ"ש הב"ש (ס"ק טו) דלנמוק"י דס"ל משום מצות לערב אל תנח ידך מותר למכור ס"ת אבל אשה שאינה בת בנים משום לעמוד בלא אשה אסור למכור ס"ת דאינו אלא הצלת עבירה. לא נהירא כלל דפשיטא דאין לך מצוה גדולה מהצלת עבירה דהא מדברי התוס' יבמות שכתבתי משמע דאם יש לו בנים אין יכול למכור ס"ת אלא ישא אשה שאינה בת בנים הרי דס"ל בפשיטות דאם אינו מוצא אשה שאינה בת בנים יכול למכור ס"ת וכ"כ הרא"ש הנ"ל אע"ג דכתב בלישנא דרי"ף דלא גרם מתניתין דלא כר' יהושע ואתיא נמי כר' יהושע רק שאין מוכרין ס"ת הרי ס"ל בהדיא אף דאיתא לדר' יהושע אין מוכרין ס"ת בשביל מצות לערב מ"מ סיים אם יש לו בנים אינו מחויב למכור ס"ת כדי שיקח אשה בת בנים אלא יקח אשה שאינה בת בנים ואל יעמוד בלא אשה משמע בהדיא דאם אינו מוצא גם שאינה בת בנים מוכר הס"ת כדי שלא יעמוד בלא אשה דאיסורא הוא. וכן משמע מדברי הרמב"ם (פ"י ה"ב מס"ת) שכתב אין מוכרין ס"ת אפילו אין לו מה יאכל אלא לשני דברים שילמוד תורה או לישא אשה ולא חילק בין שקיים פ"ו או לא קיים וכן לא חילק בין שישא בת בנים או אינה ב"ב הרי שהחמיר אפי' אין לו מה יאכל לא ימכור הס"ת ואעפ"כ התיר בשביל לישא אשה

ומה שהקשה עליו הכ"מ בשם הרמ"ך למה כתב לאיסור הא בירושלמי מתיר ע"ש וגם בגמרא (מגילה כז.) דקאמר אינו רואה סימן ברכה משמע דאיסורא ליכא וב"י (ביו"ד סי' ער) כתב דאינו רואה סימן ברכה דאיסורא נמי איכא ועיין בט"ז שם (סק"ב) מה שהקשה עליו מפ' מקום שנהגו דאמרינן סי' ברכה הוא דליכא אבל שמותי לא משמתינן לי' ויותר ה"ל להקשות מכמה דברים שבפרק מקום שנהגו שאמור בהם אינו רואה סי' ברכה אף דליכא איסורא ועיין מ"ש במגן אלף (סי' תסח סק"ח). עוד הקשה רמ"ך דרשב"ג נקט ס"ת או בתו משמע דומיא דבתו דליכא איסורא

ולענ"ד נראה ליישב דודאי הא דאין לו מה יאכל אין הכונה שהוא פקוח נפש דפשיטא דאפילו אם אחר בסכנה יכול למכור ס"ת שלו להציל נפש מישראל כ"ש של עצמו אלא הכונה שאין לו מה יאכל ורוצה לעשות לו איזו משא ומתן במעות שימכור הס"ת אבל אפשר לו לבקש ענין פרנסה באופן אחר כגון שישכיר עצמו כפועל וכדומה מלאכה אחרת רק שנראה לו שמזה יעמוד לו פרנסה נכונה יותר ממה שיעשה פרנסתו בענין אחר אף שתבא לו בקושי יותר וע"ז נתן טעם כיון דאינו רואה סי' ברכה ופשיטא שבחנם אסור למכור ס"ת א"כ ממילא אית בה איסורא שהרי מוכר בשביל פרנסתו וכיון שלא יראה סי' ברכה ע"כ יצטרך לבקש לו אופן אחר לפרנסתו א"כ לחנם מכר הס"ת משא"כ בבתו אף שאינו רואה סי' ברכה עכ"פ לא שייך בי' איסורא דהתורה נתנה לו רשות למכור ולק"מ

והשתא ממילא משמע לי' להרמב"ם דהירושלמי (סוף ביכורים) קאמר משום רשב"ג דיכול למכור והרי מפורש בש"ס מגילה דלרשב"ג אינו רואה סי' ברכה ולמה ימכור בחנם וכיון דהבבלי נגד הירושלמי נקטינן כבבלי אלא שצריך טעם למה פסק כרשב"ג ואפשר דס"ל דלא פליג רק מוסיף את"ק

ג) וא"כ נראה ברור שאף אם קיים פ"ו יוכל למכור ס"ת בשביל שאסור לעמוד בלא אשה ומ"ש הב"ש (סי' א סקט"ו) דהריטב"א חולק דבר ידוע שאין דרכו של הריטב"א לחלוק