מאורות נתן צט

ח' שכתב ומה הפרש יש בין הקונה שדה זו לפירותיה ובין השוכר שדה מחבירו וכו' ואין השוכר רשאי להשכיר אבל הקונה מקנה לאחרים כל מה שקנה ע"כ והניח אות' מרן בקו' ועיין בד"מ ובב"ח והט"ז ז"ל דהסכימו הכל דכונת רבינו שכתב ואין השוכר רשאי להשכיר איירי באחר שבניו יתירים ממנין בני ביתו של זה ע"ש ולכאורה ק' דבשדה לא אפשר לומר כן דבניו מאן דכר שמם התם וצ"ל דס"ל שזה בבא אחרת ואיירי בבית ע"ד מה שתי' המש"ל ז"ל שם דרבינו איירי במטלטלי וזה בבא אחרת ע"ש ועיין להכה"ג בסי' רי"ב שהביא חי' זה של המש"ל מדברי ה' מקור ברוך ועיין בדרישה ובסמ"ע ז"ל שחילק באופן אחר ע"ש:

ואני הדל נלע"ד בפשיטות דרבינו בא לומר לפי מ"ש בה' שכירות הא דאמר בקרקע אם שוין בני ביתו עם זה שרוצה להשכירו שפיר דמי ה"ד אם המשכיר הא' לא ניחא ליה בבית אבל אם רוצה בבית מצי למימ' ליה אם לא תרצה לעמוד בו צא והניחו והפטר משכירות הבית בזה איני יכול להשכירו לאחר ע"ש וז"כ רבינו בה' מכירה ואמר שזה דוקא בשכירות אבל הקונה רשאי להקנות לאחרים כמו שירצה ואין המוכר יכול לעכב עליו ועיין מ"ש מהרא"ש ז"ל סי' ר"ח משם המרדכי והביא אותו המש"ל ז"ל ובדבריו רצה ליישב דברי רבינו ע"ש ועיין להב"י ז"ל בס"ס שי"ב שדחה דברי המרדכי הנ"ל מהלכה ע"ש ודו"ק:

שם ולא יקרא בו לכתחילה וכו' כתב המרדכי בס"פ המפקיד וז"ל המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל י"ב חודש ולא יקר' בו לכתחילה פי' ר"י גאון כשם שאסור לקרות בו כך אסור להעתיק ממנו אפילו אות א' שלא ברשות משום דמרע ליה לפקדון וה"מ בבור וע"ה אבל חבר ות"ח מותר לקרות בו ולהעתיק ממנו ואפי' לכתחילה שלא ברשות והוא שאין לו כיוצא בו לפי כשהפקידו אצלו יודע היה שהנפקד חבר וילמוד בו ואדעת' דהכי הפקידו אצלו כמו מפקיד מעות אצל שולחני דכשהן מותרין דמשתמש בהן ושמא הטע' דאית' במדרש משלי על קר' לא יבוזו לגנב וכו' שאין לבזות למי שיגנוב ד"ת ומעתיקן עכ"ל והביאו מור"ס ז"ל בסי' רצ"ב וכתב עליו הסמ"ע ז"ל מדלא הביא הטע' הב' של המרדכי מן המדרש משמע דוקא במקו' דאיכא למימר מסתמא דאדעת' דהכי הפקידו אצלו כגון שלא נתנו לו קשור אבל אם נתן לו ס"ת צרור וקשור דגילה דעתיה דלא ניחא ליה אסור ללמוד בו או להעתיק ממנו ותמה על הע"ש שערבב הדברים כא' ועיין להש"ך ז"ל מ"ש עליו וק"ל לדעת הסמ"ע ז"ל אמאי מור"ם ז"ל לא הביא הט' הב' כיון דאיכא נפקות' לענין דינא ולפחות הו"ל להביאו בלשון וי"א וכו' ועוד לפי הבנת הסמ"ע הו"ל למרדכי לומר ועי"ל וכו' ולא יכתוב בלשון ושמא כמ"ש השיך ז"ל א"ו דכונת המרדכי אינו כן. אלא בא לומר מהיכא תיתי לומר כן דאדעת' דהכי הפקידו אצלו דמשמ' אפי' הוא קשור ואפ"ה שרי הא הפקידו אצלו בסתם ע"ז כתב ושמא הטע' משום דאית' במדרש דיכול אדם לגנוב ד"ת א"כ ודאי כשהפקידו אצל ת"ח אפי' הוא קשור ידע דהת"ח יתיר אותו קשר ויקר' בו או יעתיק ממנו ולית ליה איסו' מכח זה אמרינן דודאי דאדעת' דהכי הפקידו אצלו ומותר אפי' לכתחילה ומור"ם ז"ל לא הוצרך להביא הטע' ודו"ק:

שם. מיד ניחא ליה לאיניש דתקעביד מצוה בממוני' קמ"ל עיין מה שהק' הנ"י ז"ל בפי הספינה מ"ש. מהא דכתב הריטב"א ז"ל משם רבו דמותר אדם ללבוש טלית ותפלין של חבירו שלא מדעתו דאמר דניחא ליה. לאיניש. למעבד מצוה בממוניה ועוד הק' מ"ש מהא דאמר המוצא תפלין שם דמיהן ומניחן ואמאי לא אמרינן דניחא ליה למעבד מצוה וכו' והניחו בקו' ועיין להב"י ז"ל בא"ח סי' י"ד שתי' משם הנ"י ז"ל בעצמו דהתם כשמתעטף בטלית או בתפלין לפי שעה לא יכלה קרנא אבל הכא חיישינן ע"י השימוש יכלה קרנא וכעין זה תי' הד"מ ז"ל ע"ש ונראה דה"ט דאיכא חילוק בין הפסיד מועט להפסיד מרובה ועיין במרדכי בס"פ זה שהק' מהא דאמרינן בפסחים ד"ד דאמר דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוני' אפי' בהפסיד מרובה כמו הכא ותי' דהתם מדעת והכא של"מ והכונה התם גבי חמץ כיון דהמצוה היא בידיעתו אנן סהדי דניח' ליה אבל הכא גבי ס"ה כיון דהמצוה נעשית של"מ לא ניחא ליה דהא איהו לא ידע וכן תי' הריטב"א ז"ל בחי' ע"ש ועוד תי' המרדכי וז"ל התם גבי בדיקת חמץ דאית ביה טירח' לכך גמר ומשעביד נפשיה אבל בעלמא לא ע"כ ובאמת לשין תמוה הוא כמו שתמה עליו הפר"ח ז"ל, סי' תל"ז ע"ש ונ"ל דכונת דבריו כך התם גבי בדיק חמץ דאיכא טרח' בבדיק' ומט' זה אפשר בשביל שלא לטרוח ישכור מי שיבדקנו ואפשר שיבדוק בעצמו ולא חייש לטירח' וליכא הפסד ממון בזה אמרינן כיון דבשעת מקח לא התנה עליו דבעי בית בדוקה גמר ומקנה או דניח' ליה שיעשה המצוה בגופיה או אם לא ירצה ישכור אחרים וניחא לה דתתעביד מצוה בממוניה אבל הכא דלא אפשר למעבד מצוה אלא בהפסיד ממון אמרינן לא ניחא ליה למעבד מצוה בממוניה והפר"ח ז"ל תי' לפמ"ש רש"י ז"ל הכא דנוח להתקלקל בטישטוש וקריעה דאיכא הפסד הרבה אמרינן לא ניחא ליה וכו' אבל הכא גבי חמץ דהפסד מועט הוא לא קפיד דניחא ליה וכו' ע"ש ואחה"מ אינו כן דהא הכל מודים הריטב"א והמרדכי דאיכא חילוק בין טלית לס"ת מט"ז דהתם גבי טלית הפסד מועט והכא גבי ס"ת הפסד מרובה ואפ"ה קא מקשו מפסחים וה"ט משום דהתם גבי חמץ נמי איכא הפסד מרובה כגון ששכר חצר דמבעי ליה ממון הרבה כדי שיבדוק לו אותו חצר והכא נמי אפשר דאיכא הפסד כשיעור זה ואפ"ה אמרי' לא ישאיל לאחר מט' דלא ניחא ליה וכו':

והריטב"א ז"ל הביא תי' אחר וז"ל ור"ש תי' בס' האורה דה"ק סד"א ניתא ליה דלעביד מצוה בממוניה קמ"ל דלא ניתא לי' מתרי מצות שילמוד בהם השואל ושישאילם לאחר ללמוד הני תרי לא ניח' ליה הא חד' ניחא ליה וכו' ע"ש וי"ל מ"ש חדא מצוה או ב' מצות וי"ל ועיין בברכי יוסף ז"ל בסי' הנז':

ולפע"ד י"ל כמ"ש התוס' התם דף יו"ד גבי ככר בפי נחש דחילקו במקום דאיכא מצוה ודאית אמרינן ניחא ליה לאיניש וכו' אבל היכא דאיכא ה' מצוה כגון התם דשמא הנחש יאכלנה או יוצאנה לחוץ אמרינן דלא ניחא ליה וכו' ומש"ה מבע"ל התם אי אטרחוה רבנן בממוני' אע"ג דלא ניחא ליה או לא ע"ש וא"כ ה"נ חיישי' שמא זה השואל הב' רוצה ללמוד בו שלא לשמה אלא לקנטר וליכא ודאי מצוה לפיכך אמרינן לא ניחא ליה לאיניש וכו'. א"נ התם גבי בדיקת חמץ דבשעת השכירות לא התנה עליו דאינו רוצה אלא אם היא בדוקה וכיון דלא התנה כן אמרינן ודאי ניחא ליה בבית זה אפי' אינה בדוקה משום דיש. לו טירחא לחפש אחר בתים אחרים ואע"ג דהשתא צריך לטרוח בבדיקתה או לשכור אחר מ"מ כיון דבבדיקה זו יש לו מצוה אמרינן דניחא ליה דלעביד מצוה ולא לטרוח אבל בדעלמא לא ובזה מיתרצה נמי קו' התוס' התם הנ"ל ע"ש [א"מ וזה נ"ל כונת המרדכי הנ"ל