מאורות נתן ק

שתי' התם גבי בדיקת חמץ דאית ביה טירח' לכף גמר ומשעבדי נפשי וכו' ר"ל דאית ליה טרח' לחפש אחר בתים אחרים ומש"ה אמר גמר ומשעבד נפשי' וניחא ליה דלעביד מצוה בממוני' וכמ"ש המחבר ז"ל עכ"ה]:

ועיי"ל דהכא שאני דחיישי' שמא יתקלקל ספר וכשיבא בעליו ללמוד בו לא ימצא עכשיו ללמוד וצריך לטרוח לקנות ספ' אחר וביני ביני יפסיד זמן מה מקריאה, א"כ יצא שכרו בהפסדו בזה אמרינן לא ניחא ליה וכו' ועיין בא"ז שפי' כן בסוגיא ע"ש:

וראיתי לה' קהלת יעקב ז"ל בתוס' דרבנן או' נו"ן שתי' במ"ש ה' בית יעקב ז"ל דלא אמרינן דניחא ליה למעבד מצוה בממוני' אלא דוקא במצוה דאוריית' אבל לא במצוה דרבנן ובהכי ניחא קו' התוס' דהתם וכו' וכתב ה' הנז' ובזה נתיישבה סוגיא דאלו מציאות דהכא גבי שואל ס"ת השאלת ספרים מצוה דרבנן בעלמ' דאסמכוה אקר' דעושה צדקה בכל עת זה המשאיל ספריו וכו' ע"ש ועיין במדות חכמים מ"ש בזה ע"ש ואחה"מ לא דק דהא דאמר דאיכא חילוק בין דאורייתא בין מצוה דרבנן היינו לענין אם העושה מצוה זו היא מדאורייתא או מדרבנן א"כ ה"נ דאיכא מצוה דאורייתא שזה השואל קורא בו לקיים מצות קריאת התורה מה איכפת לן אי מצות השאלת ספרים מדרבנן מ"מ כיון דע"י זה נעשית מצוה דאוריית' אמרינן ניחא ליה וכו' וצ"ע:

שם אלא אימא ראב"י אומר א' זה וא' זה ל"י עיין ברמב"ם ז"ל שלא פסק כותיה והקש' עליו למה הא קי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפי' בברייתא ואפי' כנגד רבים ועיין לה' יד מלאכי ז"ל שהאריך בזה ע"ש [א"מ עיין לה' ספרי דבי רב ז"ל בפ' ראה דף רכ"ז שהאריך להשיג בזה על ה' יד מלאכי עש"ב ולפ"ד א"ש קו' זו עכ"ה] ואפשר לומר דרבינו ס"ל הא דאמר משנת ראב"י קב ונקי דוקא אם אמר דבריו בהדיא אבל הכא מכח היינו ת"ק הגיה דבריו לא אמרינן כן משום דאפשר דראב"י לא קאי על בר פלוגתי' אלא אמר מימר' זו בפ"ע ובריית' זו שהביאו על בר פלוגתי' משבשת' היא וכן ראיתי בתוספת' דלא הביאה אלא מחלוקת דת"ק וסומכום ודו"ק:

שם הא בדעמר' הא בדכיתנא פרש"י דעמר' קשה לה וכו' אבל הרמב"ם ז"ל בה' אבידה פי' להפך ונ"ל דהטע' משום דשנויי קמאי כדמשני הגמרא התחיל לפ' הברייתא דלא מעלי לה א"כ בתירוץ זה נמי אמרינן כן ודו"ק:

דף ל' ע"א גמ' אלא מהא ליכא למשמע מינה הק' בא"ז אמאי לא אמרי' נעשה וכו' ע"ש ונ"ל דהתם בפ"ק דקידושין משני הגמרא תרי שנויי שנויא קמא נעשה ואבע"א ספוקי מספק"ל ע"ש וקשה אמאי חזר משנויא קמא דהא בכל מקום אמרינן נעשה א"ו דס"ל לגמרא דלא אמרינן נעשה אלא היכא דאית לן סבר' מבחוץ כן ויש לסייע סברא זו מדיוקא דמתניתין אמרינן נעשה ומתניתין כותיה אבל התם דמספק"ל לענין דינא אי כדיוקא דרישה אי כדיוקא דסיפא לא אמר נעשה משום דאפשר דהתנא גופיה מספק"ל וכן הכא מספק"ל לגמרא בדינא לפיכך לא אמר נעשה משום דאפשר דמתני' מספק"ל וק"ל:

שם המוצא כלי עץ משתמש בהם וכו' וא"ל אמאי לא קאמר באיזה שימוש משתמש כמ"ש בשאר דאפש' בכלי עץ בכל דבר שרגילין להשתמש בו משתמש ולית ביה פסיד' וק"ל :

תוס' ד"ה לצורכו ולצורכה וכו' אבל בס"ת אמר דקור' בהן אע"ג וכו' עכ"ל וק"ל מאי מק' התוס' דאמר קור' בו הא בגמרא לעיל פריך אמרת אם בשבילו פותחו אסור הא אמרת פותחו וקור' בו ומשני ה"ק אם כשהוא גוללו פותחו וקור' בו מותר אם בשבילו פתחו אסו' וע"ז קא בעי הכא אי פתחו מעיקרא לצורך ס"ת ולצורך עצמו מאי אי אמרינן דוקא בעי' לשוטחה לצורכה מעיקר' א"ד אפי' לצרכו כיון שנתכון בשטת פתיחה לצורכה והבעי' היא אפי' לגבי ס"ת ועיין בהגה' מרדכי מה שתי' בקו' התוס' ודו"ק [א"מ וכן תי' הריטב"א ז"ל בחי' ותמהני דהא לא אמרינן כן אלא בפקדון אבל גבי אבידה קתני במתניתין קור' בהן א' לל"י משמע דלכתחלה פותחן כדי לקרות בם דהיינו לצורכו ולצורכם וכ"כ הריטב"א גופיה במתניתין וז"ל מצא ס' קור' בהם בהא שני מפקדון דאמר אם כשהוא גוללו וכו' ע"כ ובעיא זו היא באביד' וא"כ שפיר הק' התוס' וצ"ע. ומדברי הטור בסו' רס"ז משמע דגם גבי פקדון פותחן לכתחילה לצורכה ולצורכו שכתב דדין אבידה ופקדון שהלכו בעליו למ"ה שוין וכ"כ ש"פ והא דקתני אם כשהוא גוללו פותחו וכו' ר"ל אם בעת שהוא צריך לגוללו דהיינו אחר יב"ח פותחו לכתחילה לקרות בו שפיר דמי דהוי לצורך ס"ת ולצורכו לאפוקי כשאין צריך לגוללו דאסו' דהוי לצורכו לבד עכ"ה]:

בא"ד ותדע דאי דוקא לצורך הכלי מאי פריך פקדון מאי עבדתי' גביה וכו' עכ"ל וראיתי לה' מח"א ז"ל בה' גזילה סי' כ' דף ח' שהק' וז"ל הן אמת דאיכא למידק על דברי התוס' במה שרצו להכריח וכו' ולע"ד אינה ראיה דכיון דהבעלים בעיר תו לא רמי עליה דשומר להטפל בה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' שאלה והטור וכו' ע"ש וכ"כ ה' עדות ביהוסף ז"ל [א"מ ולפעד"ן דהתוס' סמכו עצמם אמאי דאמר לעיל המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל יב"ח וכו' משמע דאיירי אפי' בעליו בעיר מדלא פריך עלה כמו שהקש' בברייתא הלזו אלא ע"כ דלעיל דאיני משתמש אלא לצורכה אפי' בעליה בעיר חייב להטפל בה כיון שהוא שומר יש לו לעיין שלא יתקלקל ואע"ג דקתני אם כשהוא גוללו פותחו וכו' כבר כתבו התוספו' כיון דקבעו לו זמן א' ליב"ח ולא יקרא וישנה ולא יקר' יותר מג' דפין הוי כמו לצורכה לבד משא"כ הכא דמשתמש בהם לצורכו בכל עת פריך שפיר פקדון מאי עבדתי' גבי' כיון דבעליו בעיר אין לו להשתמש בהם כ"כ בלא רשותו אע"ג דאין באים לידי קלקול ומשני כשהלכו בעליו למ"ה ומסתמא ניחא להו בכך כדי שלא יתייאש מלישתמש בהם כיון שנתרחקו ושוהים זמן רב עכ"ה] ואפשר לומר דכונת התוספות כך דאי איירי לצורך הכלי דוקא מאי קפריך בפשיטות פקדון מאי עבדתי' גבי' אימ' דהברייתא ס"ל בפקדון אע"פ שהבעלים בעיר חייב לעיוני ביה שלא יתקלקל דאין זו סברא פשוט' כ"כ עד שמקשה על הבריתא בכח א"ו דהגמרא ס"ל דאפילו לצורכו מותר וע"ז פריך אם הבעלים בעיר היכי מצי להשתמש בו בלא רשות הבעלים ומשני בפקדון שהלכו בעליו למ"ה ואה"ן לפי האמת איכא למימר אם הבעלים בעיר לא יגע בו אפילו הוא אבוד וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל. ובזה יש ליישב דברי הרא"ש ז"ל שכתב הכא בפסקיו דבכלי כסף ונחשת מותר אפי' לצורכו וכתב בשיטה מקובצת שהביא ראיה מדפריך בגמ' פקדון מאי עבדתיה וכו' כמו שכתבו התוספות ולקמן בפסקיו כתב וזה לשונו א"ר ששת בפקדון שהלכו בעליו למ"ה וכן הא דאמר המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל יב"ח מיירי שהלכו בעליו למ"ה דאי ישנן בעיר אין הנפקד חייב ליטפל בה מאחר שהמפקיד יכול לשמור חפציו שלא