מאורות נתן צז

אבידה משום דמנא ידע אי חיור או סומק ומש"ה אי לאו דחיישינן דבהדי דנקיט ליה חזיתי' הוה מהדרינן לה ואע"ג דגבי גט בעי' סימן מובהק כבר כתב הרא"ש ז"ל דהכא לא בעי' סימן מובהק אלא דסימן כ"ד סגי משום דאשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ע"ש. אך י"ל לס"ז ממתני' דלעיל דף כ"ה דקתני מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות וכו' ה"ז לא יגע בהם ומפ' בגמרא משום דאי שקיל להו ל"ל למריהו סימן בגוויהו וכו' ואי איתא אמאי לא אמרינן יש סי' בחוורי וסומקי א"ו דאלו לא הוו סי' כלל ובאמת שס"ז דחוקה היא ולית מאן דס"ל כן וצ"ע [א"מ מה שהק' ממתניתין דמצא אחר הגפה וכו' אחה"מ לק"מ דמתניתין איירי אחר שרבו הרמאים דבסימן כ"ד לא מהדרינן אבידת' כמו מתניתין דהכא דקתני ולא אמר סימן וכו' ומפ' לה לא אמר סימ' מובהקים דידה והיינו אחר שרבו הרמאים כמו שמבואר בדרישה עכ"ה]:

ולענין דינא כתב הש"ך ז"ל כיון דהראב"ד ז"ל איכא להסתפוקי ביה אי כוונתו להשיג או לפ' דה"ה בסימן מובהק ביותר דמהני אפילו לרמאי כמו שהסכים הב"ח ז"ל ואפשר דגם הרמב"ם דעתו כן וכו' ודינא דמחזירין בסימן מובהק ביותר אפי' האידנא ע"ש ונ"ל דאין משמע כן מדברי הראב"ד ז"ל בעצמו שכתב בא"ז וז"ל דלא אמר סימן מובהקים דידה כיון דאית בהו סימן מובהק ולא קאמר ליה ש"מ דלאו דידיה היא דאי דידיה היא מידע הוה ידע ליה וכי אמרינן דמהדרינן אבידת' בסימן שאינו מובהק דלית ביה אלא הוא ע"כ הרי לך דמפ' לה בסימן מובהק ממש וקתני עלה והרמאי אע"ג דאמר סימן זה אין מחזירין לו א"כ ודאי בא לומר דהרמאי אע"פ שאמר סי' מובהקין ממש לא מהני ודלא כה' הנז' ומ"מ לענין דינא כיון דהתוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל מפ' הסוגיא דקתני לא אמר סי' מובהקין דידה דהיינו סימן אמצעי ודוקא ע"ז קתני במתני' ברמאי לא מהני משמע דוקא בסימ' אלו אבל בסי' מובהק ביותר מהני והרמב"ם ז"ל אפשר דס"ל דין זה והא דכתב עדים ה"ה סימן מובהק ממש [א"מ וכן נר' מדברי הרמב"ן והר"ן ז"ל לעיל בא"ז גבי הא דמבע"ל סימן אי דאורייתא או דרבנן דסימן מובהק ביותר הוי כעדים ממש וכ"כ הר"ר יהונתן ז"ל במתניתין דלרמאי מחזירין בסי' מובהק וגם הראב"ד ז"ל נראה כמסתפק אמרה למלתי' שכ"כ בא"ז בסמוך כשמו וז"ל משרבו הרמאים אומרים לו הבא עדים שאין אתה רמאי וכו' אבל אם לא הביא עדים לא ידעתי אם ניתנים לו בסימן מובהק וכ"ש לרמאי ידוע עכ"ה] א"כ הוי הראב"ד ז"ל ס' יחידאה ואזלינן בתר רוב הפוסקים ומחזירין בסימן מובהק ביותר האידנא לכל אדם ואפילו לרמאי וקודם שירבו הרמאים היו מחזירין לכל אדם אפילו בסימן אמצעי ונ"מ האידנא אם הביא עדים שאינו רמאי אבל בחוורי וסומקי לא דלא הוו סימן כלל ודו"ק:

וראיתי לה' ידי אליהו ז"ל בתקון קל"ח שכתב דהרא"ש ז"ל מודה דברמאי לא מהני סימן מובהק ביותר אלא דוקא עדים והא דכתב בסימן מובהק מחזיר לכל אדם ה"ד האידנא דס' רמאי אבל רמאי ודאי לא מהני ביה סימן מובהק ממש ע"ש ואחה"מ נראה דז"א דהא הרא"ש ז"ל פירש דמתניתין מיירי בסימן אמצעי ועלה קתני והרמאי אע"פ שאמר סימ' אלו לא מהני משמע דוקא בסימ' אלו אבל בסימן מובהק ממש מחזירין ועוד מדכתב הרא"ש ז"ל אבל בסימן מובהק יראה שמחזירין לכל אדם ולא איירי אלא בסימן שהיו מחזירין בו מעיקרא לכל אדם ע"כ ונראה דכונת דבריו כך היא דהא דאמר האידנא אין מחזירין לו עד שיביא עדים שאינו רמאי ה"ד בסימ' שהיו מחזירין בהם מעיקרא לכל אדם דהיינו בסימן אמצעי אבל בסימן מובהק ממש מחזירין בו לכל אפילו לרמאי והאידנא אע"ג דהכל בחזקת רמאים מחזירין בסימן זה ומה שהביא ראיה מדברי ההג"ה שכתב וז"ל וי"א דבסי' מובהק מחזירין אפילו בזה"ז וא"ץ לעדים שאינו רמאי ע"כ אין ראיה דהגהה נחית לענין דינא בזה"ז דהוי הכל בחזקת רמאים מחזירים בסימן מובהק ומה שהאריך שם הכל לאין צורך ודו"ק:

רש"י ד"ה ראה היאך תשיבנו לו שלא תאכילנו חצי דמיו עיין במ"ש מהרש"א ז"ל שדבריו מגומגמים אצלי ואפשר לפרש דבריו כך דלכאורה ק' דמדברי רש"י הכא משמע אפילו עד חצי דמיו אסור' ומברייתא משמע דוקא עגל אבל חצי שפיר דמי ותי' הא דקאמר עגל לאו היינו עגל מעגלים אלא הכונה דחצי דמיו של עגל זה שוה עגל מעלמא וה"ט כיון דחצי דמי עגל מעגלים שמצא אפשר לקנות בו עגל אחר א"כ הרי אתה הפסדתו עגל:

אך עיקר קושיא זו אינה כלום דאדרבא יש להקשות להפך דמדברי רש"י משמע דעד החצי הוא דאסו' משום דהוי חצי האבידה א"כ איך קתני בברייתא עגל מעגלים דמשמע אפילו עגל א' לכמה עגלים אסו' ואמאי הא בעי' עד חצי האבידה דוקא וי"ל דחידוש הברייתא שלא תוציא דמים משלך ותקח בהם עגל דא"כ לא השבתה לו אותו עגל אלא דבעי' דכ"א תוציא עליו ממון פחות מחציו וזה שיעור הזמנים דשיערו רבנן ג' חדשים לעגל וכו' דבשיעור זה לא תוציא עליו החצי כמ"ש ה' זרע יצחק ז"ל וכשיבאו הבעלים תטול ממנו מה שהוציא' על כ"א וא' כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס"פ י"ג מהלכות גזילה ע"ש:

וראיתי לרש"י ז"ל בחומש שכתב וז"ל והשבותו לו שתהא בו השבה שלא יאכל בביתך כדי דמיו ותתבעם ממנו וכו' עכ"ל וזה היפך דבריו הכא דקאמר אפילו עד חצי אסו' וצ"ע:

ד"ה שם דמיהן ומוכרן ומניח הדמים אצלו עכ"ל כתב הרא"ש ז"ל דמשמע מדבריו דבעי' שימכור בב"ד וכתב בדרישה ז"ל בסימן רס"ז דמשמ"ל כן מדהזכיר שומא בברייתא ועיין בהרשב"א בא"ז שכתב לדעת רש"י הא דאמר שומ' לומר דא"ץ למכור בב"ד אלא ישום הוא בעצמו וימכור לאחר ע"ש ונ"ל דהכריחו לרש"י לפר' כן משום שרוצה להסכים הברייתא עם מתניתין דקתני ימכר אבל הרע"ב ז"ל כתב או זה או זה הכונה אם רוצה ליקח לעצמו יקח ואם רוצה למכור ימכור ולא פליגי ולא נחתי מתניתין וברייתא אלא לומר שצריך שלא יניח והתי"ט ז"ל פי' לדעת הרע"ב ז"ל כשרוצה לוקח לעצמו יעשה שומ' בב"ד כמ"ש הרמ"ה ז"ל והביאו הטור סי' הנ"ל ואפשר דס"ל כמ"ש לדעת רש"י ועיין בתוספו' דפסחים דף י"ג ע"א שפירש דיכול לשום לעצמו אפילו בלא ב"ד וכן הסכים הרא"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי"ג מה"ג כתב דבדבר שעושה ואוכל שם דמיהן עליו והם שלו ושל הבעלים בשותפות כדין כל השם מחבירו ובדבר שאינו עושה ואוכל מוכרן בב"ד וכתב הב"י ז"ל שזה דעת הרי"ף ז"ל ע"ש ומ"ש הרמב"ם ז"ל כדין כל השם מחבירו עיין לקמן דף ס"ט והקשה הסמ"ע ז"ל ס"ק ל"ו דהו"ל לרבינו לומר בזה כשישומו לעצמו ולבעלים בשותפות שישומו בב"ד וכן גבי תפילין ע"ש ונ"ל דאינה קושיא דהכא כיון דאית בהו שותפו' א"ץ ב"ד משום דאם רוצה לשקר ישקר בריוח או בהפסיד א"כ לאיזה ענין ישומו בב"ד וכן לענין התפלין א"ץ שומת ב"ד משום דתפלין בבי רב חבו שכיחי וקייצי דמייהו אבל