מאורות נתן צה

ביותר הוא מדרבנן אדרבא מינה תבר' דמשמע דסי' מובהק ביותר מדאורייתא כמו שהוכיחו הפוסקים ועוד דאשתמיט מניה דברי התוס' לעיל דף י"ט ד"ה אי סי' דאורייתא וכו' שכתב להדיא דסי' מובהק ביותר מדאורייתא וכ"כ ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמר סי' וכו' וכ"כ הראשונים בסוגיין הובאו בא"ז וכתב ה"ט דלא משני הגמרא לעיל הכי משום דהוי כמו עדים ונכלל בשנויא דגמרא דקאמר בעדים ועיין להרא"ש בתשובה כלל נ"א שכתב מהו סי' מובהק ביותר באדם הוא כגון שחסר א' מאיבריו או יתר בידיו וברגליו ע"ש והריטב"א כתב וז"ל אבל מורי פסק דסי' דאורייתא מפשיטות דרבא ומהדרינן גט אשה בסי' אע"פ שאינו מובהק ועיין לש"ך בסי' רס"ז שכתב כיון דר"א מספק"ל אזלינן בתריה ואע"ג דרבא פשט"ל ע"ש ועיין ברש"י בפ' אותו ואת בנו ד' ע"ט ע"ב דכתב על ההיא דאמר התם וסי' דאורייתא דנפשטה בעיא דהכא וס"ל דסי' דאורייתא ועיין בהר"ן בחי' לשם שדחה פי' רש"י וכתב דמכאן אין ראיה להתם דהא ודאי סי' אלו שהן עיקר לסמוך עליהן בענין זה גמר' גמירי לה והוי דומיא דמאי דאמר בפ' אלו טריפות גבי סי' ביצים סי' לאו דאורייתא וכו' ע"ש:

שם סי' וסי' יניח ראיתי בא"ז שפי' הסוגיא כך את"ל סי' דאורייתא א"כ אם באו ב' בני אדם א' נתן סי' מובהק וא' נתן סי' מובהק ביותר יניח כיון דחזרת אבידה מן התורה אפי' בסי' מובהק קצת ליכא עדיפות בין סי' מובהק קצת לסי' מובהק ביותר ע"ש וק"ל איך אמר לקמן זה נותן מדת ארכו וזה נותן מדת רחבו ינתן למי שנתן מדת ארכו הא כיון דסי' דאורייתא אין חילוק בסי' ואפשר דיפרש לקמן דאמר ינתן למי שנתן מדת ארכו הוא למ"ד סי' דרבנן וכן פי' הראב"ד ז"ל וז"ל מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו והא ודאי לסי' דרבנן דאי סי' דאורייתא אע"ג דהאי מובהק טפי מהאיך יניח ע"כ:

שם סי' וסי' וע"א ע"א כמאן דליתי' דמי ויניח כתבב ד"מ ז"ל בסי' רס"ז משם הגמ"ר אם הביא א' מהם עדים והב' הביא עדים וסי' הסי' לאו כלום הם ויניח ופסקו בהגהה ועיין לש"ך שם שדחה אותו דלא איירי המרדכי אלא בדין שאח"כ דא' הביא סי' וא' עדים דעדים עדיפי מסי' אבל לענין דינא בד"ז דא' הביא עדים וא' הביא עדים וסי' אזלי' בתר שנותן סי' ע"ש ונ"ל דאינו כן וז"ל הגמ"ר בריש מציעא אדוני שאל לפי' ר"ת דס"ל דכל מי שהעד מסייעו נוטל בלא שבועה אמאי אמר בפ' אלו מציאות סי' וסי' וע"א ע"א כמאן דליתי' דמי ויניח הול"ל כל מי שהעד מסייעו נוטל בלא שבועה ומטיבות' דמר אמינא כי כלל ר"ת אונו אלא היכא דכי לא אתא העד יש כאן שבועה וכי איכא סהדי פוטרו מן השבועה אבל התם אי לא אתו סהדי אמ' סי' וסי' יניח ואין כאן שבועה כלל להכי אמר דכי אתא ע"א כמאן דליתי' דמי והו"ל סי' של זה כמו עדים ולזה שכנגדו סי' וע"א כמו ג' עדים ולהכי יניח דתרי כתלת ותלת כתרי ע"כ נרא' מזה דסי' כעדים א"כ כשזה הביא עדים וסי' הוי כמו שהביא ד' עדים וזה הביא ב' עדים ותרי כארבע וארבע כתרי וודאי דדינא הוא דיניח אבל אם זה הביא עדים וזה הביא סי' לחוד ודאי דעדים עדיפי מסימן וזה נ"ל ברור ודו"ק:

רש"י ד"ה את"ל סי' דאורייתא רבות' נקט וכו' כתב מהרש"ל ז"ל לדעת רש"י סי' מובהק ביותר ועדים יניח אבל דעת הרא"ש ז"ל אינו כן ע"ש ונראה משום דלפי' רש"י ארבות' קאי על האי סי' האמצעי משמע דסי' מובהק הוי כעדים אבל להרא"ש ארבות' קאי על סי' מובהק ביותר עם העדים והש"ך ז"ל בסי' רס"ז ס"ק ז' כתב דאף לדעת רש"י אינו כן וכונתו כך אי פשט"ל דסי' מדרבנן א"כ אפי' סי' מובהק ביותר שמועיל היינו מצד הסברא דהא לא הוזכר בתורה כלום א"כ פשיט' דעדים שהוזכרו בתורה להדיא והוא ג"כ סברא דעדיפי אלא אפי' תאמר סי' דאורייתא ואפי' סי' קצת הוא מן התורה ג"כ הו"א דחשיב כעדים קמ"ל דעדים עדיפי וכיון דעדיפי מסי' מובהק קצת א"כ עדיפי ג"כ מסי' מובהק ביותר דהא כיון דסימ' דאורייתא אין חילוק עכ"ד ולא נהיר' דהא מעיקרא דקאמר סי' מדרבנן פשט"ל דסימן מובהק ביותר הוא מדאורייתא והוי כמו עדים ממש כמו שהוכחתי לעיל מדברי התוס' והראשונים וליכא ס' אלא בסימן מובהק קצת א"כ אי ס"ל לרש"י דמעיקרא נמי דאמר סי' מדרבנן עדים עדיפי מסי' מובהק ביותר א"כ מה רבות' יש באמ' את"ל סי' דאורייתא דעדים עדיפי מסי' מובהק' קצת ודו"ק:

ד"ה ויכריז יום א' אני אבדתי וכו' עכ"ל עיין במ"ש א"א ז"ל ונ"ל דהכריחו לרש"י לפ' כן כדי ליישב קו' התוס' לעיל דאמר בפ' א"ע ע"ה אין מכריזין על אבידתו ומנה ידעי' שהיא של ע"ה אלא ע"כ דהאובד נמי מכריז וכשיבא להכריז אם ראינו שהוא ע"ה אין מכריזי על אבידתו וא"כ אתייא מתניתין כפשט' ועיין מ"ש לעיל בתוס' הנ"ל. וז"ל הרמב"ם בפי' המשנה עד האחרון שמיני של חג יכריז אחריו ז' ימים כדי שילך האיש ההוא שאבד האבידה לביתו וכו' עכ"ל נראה דס"ל דהמוצא יכריז ז' ימים אחר הרגל וה"ט דס"ל שמא איכא חד שעירו קרובה לירושלים ביותר דהיינו שהלך בלילה במוצאי יו"ט ובא בחצי היום לפיכך זה מכריז באותו יום עצמו וכן ביום ב' עד"ז להכי צריך להכריז ז' ימים והכריחו לפר' כן מדקתני במתניתין ובברייתא מכריז עליה ג' רגלים ואחר רגל האחרון ז' ימים משמע דמכריז כל ז' ומ"ש אחר יו"ט האחרון שהוא שמיני עצרת נראה משום דס"ל הט' דמכריזין ג' רגלים הוא כמ"ש מהרש"ל ז"ל דבג' רגלים אי אפשר שלא יעלה שהרי סתם אדם יש לו נדרים ונדבות והמשהה ג' רגלים עובר עליהם בבל תאחר ע"כ ואתיא מתני' כסתם משנה דריש מס' ראש השנה דסתמא כר"ש דס"ל דבעי' ג' רגלים כסדרן ומש"ה פי' יו"ט האחרון הוא ש"ע דבעי' כסדרן ואע"פ דלא קי"ל הכי כמו שפסק בפי"ד מה' מעה"ק דלא בעי' כסדרן ע"ש וראיתי לה' לח"מ ז"ל שפי' לדעת רבינו מתני' דקתני ויכריז יום א' דהיינ' המוצא יכריז יום ז' ואשתמיט מניה לשון הרמב"ם בפי' הנ"ל ולדעת רבינו מתני' דקתני ויכריז יום א' ר"ל ועדיין המוצא מכריז יום א' אבל ודאי צריך להכריז בכל יום ויום כל ז' ודו"ק:

תוס' ד"ה ט"ו יום ואית והלא א"י ד' מאות פרסה וכו' הקשה מהרש"א ז"ל דהו"מ לאקשויי בפשי' דאפי' אם היתה ירושלים באמצע היה יותר ממהלך ט"ו יום עד סוף הגבול ועוד וכו' ע"ש ונ"ל דהתוספו' בדיוק קא מק' משום דא"ת ירושלים באמצע ליכא קוש' דאפשר דע"י יום ולילה היה מגיע אבל הקושיא שהקשה דהוי רחוק ט"ל יום לא אתיא תי' זה דאפילו מהלך יום ולילה בעי י"ח יום ומחצה ומן התימה על א"א ז"ל שהביא תי' הר"ן ז"ל שתירץ דהיה מהלך יום ולילה על קושית התוס' דלא אתיא כמ"ש ודו"ק:

ע"ב גמ' דלא אמר סי' מובהקין דידה עיין בתוס' לעיל שפירשו דר"ל דלא אמר סי' אמצעים