מאורות נתן פח

ובעיקר קושי' הה"מ ז"ל אפשר לומר דרבינו ס"ל דהא דאמר אביי יאוש של"מ לא הוי יאוש. ה"ד שמצא אות' במקום שישראל מצויין שם דודאי מציא' זו של ישראל היא אלא דאמר שמא נתייאש בזה קאמר אביי דלא הוי יאוש אבל הכא דמדדין ואפשר דאתו מעלמ' ממקום הפקר והכי אורח' דמילתא טפי בזה אמרי' כיון שלא ידע למי יחזירם הויין שלו ואפשר להעמיס זה בכונת הב"ח ז"ל וא"ש מה שהק' עליו הש"ך ז"ל ע"ש ודו"ק:

תוס' ד"ה אחר הגפה וכו' ולא מיירי הכא במשתמר לגמרי מדפריך וכו' [א"ה הק' ה' מגדנות נתן ז"ל אמאי לא הביאו ראיה מדקאמר בגמ' לעיל מינה מ"ט וכו' ואי שקיל להו ל"ל למרייהו סי' בגוייהו וכו' משמע דאי אית בהו סי' נוטל ומכריז ובמקום המשתמ' אפי' יש בו סי' לא יגע בו יע"ש מה שתי' ולעד"ן דלק"מ דמגמ' דמפ' טעמא משום דא"ב סי' אין ראיה דא"ל דלעולם מיירי במקום המשתמר וידע האמת דאיירי בס' הינוח ומש"ה אם יש בו סי' נוטל ומכריז כיון דאפשר דמעלמא אתו והבעלים אין יודעין את מקומן ואם היה מניחן במקומן לא יבאו ליד הבעלים ומש"ה נוטל ומכריז ול"ד למתניתין דקתני מצא כלי טמון באשפה לא יגע בו דהתם ודאי הינוח ומקום המשתמר למה יטריח את הבעלים לחזר אחריו אבל הכא דס' הינוח אפי' מקום המשתמר נוטל ומכריז ומש"ה הוצרכו התוס' להביא ראיה מן המקש' דע"כ ס"ד דאיירי בודאי הינוח מדפריך ולהוי מקום סי' ואם היה מקום המשתמר אפי' יש בו סי' לא יגע בו ואע"ג דהתוס' נקטו מדפריך ולהוי קשר סי' מ"מ משמ"ל דחד מק' הוא ורישא דמילתא נקטו עוד ראיתי מק' מנ"ל לגמרא גופה דאיירי במקום המשתמר קצת כדי להק' דילמ' איירי במקו' המשתמר ומש"ה לא יגע בו ונ"ל דהגמרא ידע דהני מקומו' אחר הגפה ואחר הגדר אינם משתמרים לגמרי וכן שבילים שבשדות ומש"ה פריך שפיר א"נ אי במקום המשתמר הא קתני ליה בסיפא מצא כלי טמון באשפ' ותרתי ל"ל אע"כ במקום המשתמר קצת ובא"ב סי' ובסיפא אתא לאשמעי' דבמקום המשתמר אע"ג דאית ביה סי' לא יגע אבל אין לומר דמשמע ליה מדקתני גוזלות ולא ד"א משמע דוקא גוזלות דמדדין וליכא סימן מקום וכמ"ש התוס' אח"כ וע"כ דמיירי באינו משתמר לגמרי דהא המק' ע"כ דלא ידע דאיירי במדדין מדפריך ולהוי מקום סי' וא"כ הדק"ל אע"כ לומר כדכתי' עכ"ה]:

רש"י ד"ה ישראל לא מצנעי ומחציו ולפנים וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ומחציו ולחוץ נמי הו"מ להק' אמאי שלו כיון דעדיין לא ידע דמיירי בשתיך ע"ש ונ"ל דרש"י ס"ל כמ"ש בא"ז משם תוס' חיצוניות וז"ל וי"ל דמקודם לכן הוה ידעינן דמיירי בשתיך אבל דשתיך טפי לא אסיק אדעתיה ער השתא ומ"ה ק"ל אטו אמוריין מצנעי וישראל לא מצנעי ומשני דשתיך טפי דודאי יש לתלות באמוריין ע"כ א"כ רש"י ס"ל כן והא דכתב במתני' הא מוקמי' למתניתין בגמרא דשתיך טפי וכו' דמשמע דלא ידעינן זה אלא אחר תי' דגמרא י"ל דלעולם ידעי' דשתיך אלא רש"י רצה להביא ראיה דידעי' דשתיך מדמשני בגמ' דשתיך טפי' משמע דמעיקרא נמי ידע דשתיך אלא לא ס"ד דאיכא חילוק בין שתיך הרבה או מעט ומש"ה פריך שפיר ומשני דצריך לחלק בין שתיך לשתיך ודו"ק:

דף כ"ו ע"א ד"ה דשתיך טפי וכו' דכולי האי לא שביק להו עכ"ל ועי' בהרא"ש ז"ל שכתב הטעם דהיכא דאיכא לתלות באמוריין תלינן עש"ב:

תוס' ד"ה דשתיך וא"ת ולקני ליה חצירו וכו' וכן מוכח לקמן דתנן מצא בחנות וכו' עכ"ל כתב מהרש"ל ז"ל מזה יראה דלא ס"ל לבעלי התוס' דשייך למימר גבי חצר יאוש של"מ ובאיסו' אתא לידיה אלא גבי אדם אבל בחצר כל זמן וכו' ולאפוקי מדעת הנ"י והרא"ש ז"ל וכו' ומש"ה לא הזכיר הרא"ש חנות וכו' עכ"ד וק"ק דא"כ מאי קא מייתי הרא"ש ראיה מלוקח מהתגר דהתם נמי באיסו' לידיה וכן יש להק' לדעת מהרש"א שכת' דמאי דקא מייתי התוס' ראיה מהתגר הוא משום דמי לא עסקי' דלקח מן הנכרי וכו' ע"ש מנ"ל זה דהתם ודאי איירי בלוקח מישראל מדקתני בסיפא אם היו צרורין נוטל ומכריז משום דיש סי' ואי איירי בלוקח מנכרי אפי' יש סי' לא יכריז א"ו דמיירי בלוקח מישראל א"כ מאי מייתו ראיה מהתם וצ"ע ובעיקר דברי התוס' נ"ל דכונתם להק' בין לאביי בין לרבא דס"ל דאפי' אתא לידי' באיסו' היכא דמייאש קנה ותי' משום דאין סופו הוה לימצא וכו' וע"ז מייתו ראוה מחנות ר"ל לרבא אמאי לא קנתה לו חצירו והרא"ש ז"ל מעיקרא תי' תירוץ התוס' דאתי בין לאביי בין לרבא ואח"כ ועי"ל לאביי וכו' אבל לרבא ליכא אלא תי' קמא ואחר כתבי זה ראיתי לש"ך ז"ל בסי' רס"ח שפי' דברי התוס' כמ"ש ושמחתי שנתכונתי לדעת גדולים ודו"ק:

אך הרמב"ם ז"ל כתב בפט"ז ה' ח' הטעם משום דאבודה ממנו ומכל אדם והראב"ד ז"ל כתב ט"א משום חצר שאינה משתמרת היא וצריך שיהא בעליה בצדה ויאמר תזכה לי ע"כ וראיתי בדרישה ז"ל שכתב לטעם הראב"ד ז"ל לא אתיא גבי חנות ושולחני שהם עומדין בצד חצירם ואפשר דס"ל דכל שלא אמר תזכה לי חצרי אפי' עומד בצד שדהו אין שדהו קונה לו וכ"מ קצת לשונו ע"כ ולא ידעתי מאי ס"ד דהא הראב"ד ז"ל כתב כן להדיא וז"ל וצריך שיהא בעליה בצדה ויאמר תזכה לי ע"כ ועוד דהא גבי חנוני ושולחני כתב הרמב"ם ז"ל ט"ז והראב"ד ז"ל הסכים לזה אלא שהוסיף ט"א אפי' אם אמר תזכה לי חצרי ע"ש:

וראיתי לה"ה ז"ל לקמן בה' י"א שכתב הטעם של הרמב"ם ז"ל גבי כותל חדש דאם מודה בע"ה שהן מציאה הרי הן של מוצאן אפילו מחציו ולפנים ולא אמרינן חצירו קונה לו לפי שהחור הזה פתוח לר"ה חצר שאינה משתמרת היא ע"כ ובאמת דרבינו אית ליה ט"ז כמ"ש לעיל גבי חנות אלא דהכא לא ניחא לי בט"ז משו' דמחציו ולפנים הוי חצר משתמרת אלא נ"ל דהכא הטע' משום דחצירו באה לתוכו המציאה בשעת איסו' דהיינו קודם יאוש ויאוש של"מ ובאיסו' אתא לידיה [א"מ וכ"כ התי"ט ז"ל וע"ש שסיים דלטעם ה"ה לא סגי למ"ד דעומד בצד חצירו א"ץ שיאמר תקנה לי חצירי ע"כ ונ"ל דאשתמטתי' דברי הרא"ש לקמן גבי חנות שכתב וז"ל ואפי' איתי' בחנות לא מהני עומד בצד חצירו אלא היכא דמצי לשומרו ויכול לעכב שלא יטלהו אחרים אבל הכא כיון דלא ידע דאיתי' שם וכו' ע"ש אלמא אפילו למ"ד א"ץ שיאמר תזכה לי חצירי היכא דלא ידע בה אע"ג דעומד בצד חצירו לא מהני ה"נ גבי כותל חדש י"ל כן עכ"ה] והא דלא כתב רבינו ט"ז גבי חנות נראה משום דהתם בלא"ה הוי חצר שאינה משתמרת ואה"נ דלא פליג בט"ז וכמ"ש הש"ך בסי' הנז' ע"ש [א"מ ותמהני על המחבר ז"ל וגם על הש"ך ז"ל דהוצרך לומר דה"ט דלא כתב הרמב"ם משו' דהוי יאוש של"מ משום דע"כ המשנה אתיא נמי כרבא וכו' עש"ב ובלא"ה איך אפשר לומר כן דהא הרמב"ם