מאורות נתן פה

מתייאשין אסרטיא ופלטיא ורבים מצויין שם קאי אבל אינך אפי' עומד וצווח נעשה כעומד וצווח על ביתו שנפל עכ"ד והק' מהר"ם שיף ז"ל דהא לקמן גבי שוק' דגלדאי במקום שרבים מצויין שם אמרינן נעשה כצווח על ביתו ותי' ח"ל ואפשר לומר לפנים משורת הדין דמסתמ' אין חייב להכריז אבל אם באו הבעלים ונתנו סי' חייב להחזיר לפנים משורת הדין ועיין בקיצור הרא"ש ע"כ ודבריו אינם מבוארין מה תי' בזה, ואפשר לפ' כונתו דה"ק דהא דאמר מתייאשין לא קאי על זוטו של ים לענין דאפי' לפנים משורת הדין אין לו לעשות אבל גבי רבים מצויין דאמר הט' דהוי שלו מפני שנתייאשו הבעלים א"כ אם צווח אח"כ לא מהני אלא לפנים משורת הדין מחזיר ומ"מ זה ודאי דוחק ועוד דהא גבי זוטו של ים נמי פסק בהגהה בסי' רנ"ט דמחזיר לפנים משורת הדין א"כ אין חילוק בין זוטו של ים לבין שרבים מצויין ועוד תי' ה' הנז' דאפשר דס"ל להרא"ש דברוב ישראל נמי קאמ' רשב"א ועלה קאמ' מפני שהבעלי' מתייאשין אבל ברוב עכו"ם נעשה כצווח על ביתו ושוק' דגלדאי רוב נכרים הוי עכ"ד ואחה"מ דבריו תמוהים דגמ' אח"כ פשיט מברייתא דקתני המוצא מעות בבכ"נ ובבית המדרש וכו' הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשים ומוקמי' לה בבכ"נ של נכרים אלמא אפי' ברוב נכרים קתני הטע' מפני שהבעלים מתייאשים ועוד מהיכן פשט"ל להרא"ש דרשב"א איירי אפי' ברוב ישראל דהא בגמרא מספק"ל אי איירי ברוב ישראל או ברוב נכרים דוקא ובעיקר הקו' עיין בדרישה בסי' רנ"ט מה שתי' בזה ע"ש. ולכאורה בפשט' דשמעת' הו"ל להק' קוש' זו דהכא אמרינן מפני שנתייאשו הבעלים משמע הא ידענו דלא מיאש לא ולקמן אמרינן נעשה כצווח על ביתו וכו' ולפי מ"ש לעיל בדף כ"ב ע"ב בגמרא א"ש עש"ב:

עוד הקשה הר' הנז' מאי פריך לעיל דף כ"א לאביי דס"ל יאוש של"מ לא הוי יאוש מברייתא דקתני המוצא מעות בבה"כ וכו' והא זוטו של ים אפי' בא ליד המוצא לפני יאוש כ"ע ל"פ דשרי והוי יאוש וא"כ במקום שרבים מצויין שם נימא הכי וכו' ע"ש ואחה"מ אינה קו' דהא קתני מפני שהבעלים מתייאשין ולאיזה צד דקאי תיקשי מינה היכי מהני יאוש כאן דהא של"מ הבעלים הוא וצ"ע [א"מ גם יש לתמוה עליו איך מדמה מקום שרבים מצויין לזוטו של ים דהא זוטו של ים נפק"ל מקר' אשר תאבד ממנו מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאה זו שאבודה ממנו ומכל אדם ואפילו לא ידעו הבעלים ולא נתייאשו מותרת דאל"ה ת"ל משמלה ומקום שרבים מצוין שם ודאי דמצויה היא אצל כל אדם ואסורה אלא דשרינן לה משום יאוש דנפק"ל משמלה וא"כ לאביי דאמר יאוש של"מ לא מהני אם לא ידעו הבעלים שנפלה ולא נתייאשו אסורה וז"פ עכ"ה]:

תוס' ד"ה אבל ב' וכו' אי מיירי דרך נפילה א"ש דאז לא הוי מנין סי' וכו' [א"מ כתב מהרש"א אבל ברייתא מיירי דמצאן דרך הינוח זה ע"ג זה דלא אתרמי בתרתי דנפלי אהדדי אבל א' אימור דרך נפילה ולפי א"נ אפי' א' אפשר דניכר שהוא דרך הינוח והיינו דוקא לרבה וכו' עש"ב ודבריו דחוקים לחדש פולגת' בזה בין רבה לרבא דבחדא אם ניכר שהוא דרך הינוח או לא וטפי עדיף לומר דבין רבה בין לרבא מתני' מיירי דמצאן דרך נפילה ובחד' לכ"ע אין ניכר שהוא דרך הינוח ומנ"ל לתוס' לומר דלרבה מיירי אפי' דרך הנחה ולעשות פלוגתא חדשה בזה ואפושי פלוגתא לא מפשינן גם יש לתמוה לפ"ד מאי מק' התוס' לקמן דף כ"ה ע"א ד"ה ש"מ וכו' דלא דייק מברייתא דהכא ש"מ מנין הוי סי' וכו' ע"ש ולפ"ד מהרש"א לק"מ דאימ' לעולם מנין לא הוי סי' אלא דבשנים דניכר שהוא דרך הנח' הוי מקום סימן אבל א' אימור דרך נפילה הוי וכרבא א"ו דס"ל דבחדא נמי אפשר דניכר שהוא דרך הנח' לכ"ע וכמ"ש הכא א"נ מיירי דרך הינוח וכו' ומש"ה הק' התוס' שפיר אמאי לא אמר ש"מ מנין הוי סי' דאי מיירי דרך הינוח ומשום מקו' סי' א"כ מאי איריא תרתי אפי' א' נמי אם הוא דרך הינוח הוי מקום סי' אע"כ דמיירי בדרך נפילה ואז לא שייך סי' מקום א"נ מקום לא הוי סימן וע"כ משום דמנין הוי סי' ומאי דק"ל למהרש"א דבדרך נפילה לא הוה מנין סימן ל"ק דבדין של מחטין ומחרוזות של קרדומות דרך לקושרם כלם יחד כדי שלא יפלו וא"כ אפי' דרך נפילה הוי מנין סי' דאם נפלו יפלו כלם כאחד אבל מחרוזות של דגים דרך לעשותן כל מחרוזה בפ"ע א"כ לפ"ז לרבא ודאי ברייתא לא מיירי בדרך הינוח דא"כ אפי' א' נמי דמקום הוי סי' וע"כ דמיירי בדרך נפילה ומשום מנין סי' והיינו בקשורים יחד וכ"כ בא"ז בשם תוס' שאנן והגליון וכ"כ בשם הריב"ש לעיל במתני' ולפ"ז נתיישבה קו' הב"י ז"ל על פרש"י וכ"כ בדרישה ע"ש עכ"ה]:

ד"ה כי קאמר רשב"א ברוב נכרים וא"ת וכו' עכ"ל ולולי דבריהם היה אפשר לומר הא דאיצט' לומר מפני שהבעלים מתייאשין מהן הוא משום דלא תיקשי אמאי לא חיישינן למיעוט' דשמא נפל מישראל [א"מ ר"ל נהי דאינו מכריז כיון דרוב נכרים מ"מ הול"ל יניח עד דייתי ישראל ויהיב סי' דכל היכא דאפשר לתקוני מתקנינן וכדס"ל לרבנן עכ"ד] לזה בא לומר כיון דרוב מצויין שם נכרים ודאי ישראל זה שנפלו ממנו מתייאש דיאמ' שמא מצאו נכרי כיון דרוב נכרים ודו"ק:

דף כ"ה ע"א גמ' ר"פ אמר הא והא בצנא ופירי ול"ק וכו' הק' מהרש"א ז"ל לפרש"י ר"פ אמאי לא שבק סברת ר"ז דכתנא עביד דמשתייר ופירי עבדי דשרקי ונפלי כולם והא והא בכובא וכתנא ול"ק הא דאשתייר וכו' ע"ש ונ"ל דאפשר דר"פ לא ניח' לומר כר"ז משום דק"ל קו' התוס' דקתני פירות וכתנא לא מקרי פירי לפיכך מכח קושי' זו הפך הסברא ואמר בצנא ופירי עביד דאשתיירי ול"ק הא דאשתייר וכו' אבל אי קשי' הא ק' דר"פ עצמו סתיר דידי' אדידי' דמעיקר' מתרץ הא דאשתייר בה מידי והא דלא אשתייר בה מידי נראה דס"ל דצנא ופירי עביד דאשתייר לפיכך כיון דלא אשתייר בה מידי הרי אלו שלו דאמר דפירות אלו של אדם אחר ולפי אב"א הא והא דלא אשתייר בה מידי ול"ק הא דהדרי אפיה לגבי פירי והא דלא מהדר אפיה לגבי פירי משמע דס"ל דאע"ג דלא אשתייר בה מידי אם מהדר אפיה לגבי פרי חייב להכריז וזה היפך סבר' דמעיקרא דס"ל דפירי עבדי דמשיירי ואי לא אשתייר בה מידי הרי הם שלו וראיתי בא"ז שהביא גי' נכונה משם הרא"ש ז"ל וכך היא רפ"א הא דמהדר וכו' ואב"א הא והא דלא מהדר אפי' לגבי פרי הא דאשתייר בה מידי והא דלא אשתייר וכו' ע"כ ובזה א"ש מה שהקשינו אמנם הרא"ש ז"ל בפסקיו הביא הגירס' שלפנינו ולא דקדק בה כמו שדקדקנו וי"ל [א"מ ומדברי הרא"ש מבואר חי' לזה דשנויא קמא איירי בדלא מהדר אפי' לגבי פירי אבל אי מהדר אפיה לגבי פירי חייב להכריז וכשנוייא מציעת' גם מדברי רש"י ז"ל נראה דשנוייא קמא איירי בדאית ליה אוגנין לכלי אבל שנוייא מציעת' בדלית ליה אוגנין דוק ותשכח עכ"ה]:

ולענין הלכה כתב הרא"ש ז"ל דאזלינן לחומר' דהיכא