מאורות נתן פד

וחזרו וסתמו אות' בטיט סביב לדבק המגופה והנמצאות בימים האלו אינם אלא אלו הרשומות דהשרוקות נשארין בבית וכו' עש"ב ולכאורה ק' כפי מה שתי' אביי אידי ואידי ברשום וכו' דלאחר שנפתחו רושם זה לא הוי סי' ואלו השתא אמרינן דאדרבא בזמן שנפתחו הוי רושם סי' ואפשר לומר בשלמא לדעת הריטב"א ז"ל שהבין בסתימה לעלמא הוי סי' והיינו בשבט וניסן משום דאיכא מי שמניח חביותיו פתוחות א"כ אביי דמשני אידי ואידי וכו' דקודם שנפתחו דוקא הוא דהוי סי' הדר ממה דאמר מעיקרא והפך הסבר' זה לא מצינו אבל לפמ"ש א"ז דהסי' הוא רושם השני ומיירי לאחר שנפתחו וקס"ד דלא היו עושין כן אלא בשבט ומיהו אם מצא קודם שבט חבית רשומה מאיזה יחיד שקנה כ"ש דהוי סי' ואביי משני אידי ואידי ברשום והא דקתני דמכריז איירי במלא קודם שנפתחו האוצרו' דהיכא דאם בא יחיד וקנה ועשה רושם זה אז הוי סי' ומכריז אבל לאחר שנפתחו דהכל עושין כן לא הוי רושם סי' א"כ א"ש דלא הדר אביי מהאי דאמר מעיקרא ואין סברתו הפוכה אך מה שיש להק' לפי מאי דס"ד מעיקר' דרושם הוי סי' אחר שנפתחו האוצרות וברייתא דקתני הרי הם שלו בפתוחה א"כ היכי מצי מכריז דהכל יודעין דאינו מכריז אלא אם מצא אות' רשומה דאם מצאה פתוחה אינו מכריז א"כ חיישינן שמא יבא שום אדם מן השוק ויאמ' שלי היא [א"מ וא"ל דחייש שמא מצאה עדיין סתומה ואז צריך להכריז כמ"ש בא"ז וא"כ אינו יודע אם היא רשומה או סתומה דהא ודאי סתומה לא שכיח' בשוק וודאי יאמר שהיא רשומה וא"כ אמאי הוי סי' גם א"ל דייש שמא פתוחה היא והא דמכריז הוא שמא לא מלאה ברקחא דנהרא ואז הוי מקום סי' ומש"ה מכריז דא"כ תיקשי למ"ד דמקום לא הוי סי' דמה"ט לא משני דמתני' מיירו שלא מצאה ברקתא דנהר' משום דא"כ תפשוט ממתני' דמקום הוי סי' ועיין בת"ח עכ"ה] וי"ל כשמכריז שמצא חבית יין לא יבא אדם א' מן השוק ויאמר שלי היא דחייש שמא חהרה היא ונעשה שקרן משום דלא ידע כמה יש בה והגמרא דלא רצה להעמיד מתניתין בהכי משום דסתם חביות מלאים כמ"ש מהרש"א אבל לענין שמא יבא אחר וכו' ודאי חייש ולא יבא ודו"ק:

תוס' ד"ה באושפיז' וכו' והא דלא חשיב הכא מותר לשנות מפני דרכי שלום וכו' עכ"ל עיין במ"ש רצוף אהבה ז"ל ע"ש וי"ל אמאי לא תק"ל דלא חשיב הכא הא דאמר בחולין דף מ"ד אר"ח איזהו ת"ח הרואה טרפה לעצמו וכתבו התוס' שם איזהו ת"ח דמהדרי ליה אבידתו בט"ע הרואה טרפה לעצמו ע"כ א"כ אמאי לא חשיב לה הכא ולא אתיא תי' התוס' וצ"ע:

דף כ"ד ע"א גמ' תניא מודה רשב"א וכו' ואלו הם כלים חדשים שלא שבעתן העין וכו' כתב בשיט' וז"ל משמע דוקא הני בדי מחטין וכו' דאין העין מכירן במעט זמן עד לאחר שנתישנו אצלו אבל שאר כלים דלית להו סי' אפי' חדשים אית בהן ט"ע במעט זמן והיינו דקתני רישא ומודה רשב"א בכלים חדשים ששבעתן העין אבל הרמב"ם ז"ל כתב המוצא כלי חרס וכלי זכוכית וכיוצא בהן מכלים שצורת כלן שוה אם חדשים הם הרי אלו שלו ואם ישנים נוטל ומכריז וכו' ואיני יודע איך יפרש ברייתא זו ע"כ ונ"ל דרבינו מפ' הבריית' דקתני ומודה רשב"א בכלים חדשים ששבעתן העין ר"ל בכלים שאין צורת כלן שוה בזה הוא דאמר דאפי' חדשים אית בהם ט"ע אבל כלים שצורת כלן שוה ודאי בחדש שלא נשתמש בהם כל כך לית בהם ט"ע ואע"ג דאמר אני מכיר אותן בט"ע אינו נאמן דאמרינן עינו הטעתו והא דקתני כדי מחטין וכו' ל"ד הני שהן דקין אלא ה"ה שאר כלים שצורתן שוה וז"ש רבינו המוצא כלי חרס וכו' מכלים שצורת כולן שוה וכו' ועוד נראה דרבינו ל"ג מודה רשב"א בכלים חדשים ששבעתן העין וכו' אלא גריס בכלים ששבעתן העין וכן העתיקו התוספו' ואפי' גרסי' חדשים י"ל ל"ד חדשים ממש אלא ר"ל חדשים קצת ונשתמש בהם וכן ראיתי בתוספת' בר"פ דקתני מודה רשב"א בכלי אנפוריא שמשתמשי' בהם וכו' וכן פרש"י לעיל שלא שבעתן העין עדיין לא הורגל בראייתן ותשמישן וכו' משמע דהחילוק הוא בין נשתמש בהם או לא וכ"מ מדברי התוס' וגם הטור בס"ס רס"ב לא חילק אלא בין חדשים לישנים ע"ש ועיין להלח"מ ז"ל שהק' למה. פסק רבינו כרשב"א והניח רבנן ונ"ל דאשתמיט מציה הרא"ש ז"ל שהק' כן וכתב הטעם דפסקינן כרשב"א ע"ש:

שם אימתי מותרין בזמן שמנחן א'-א' אבל מצאן ב' ב' חייב להכריז עיין פרש"י אבל הרמב"ם ז"ל דקאי אמחטין דהיינו אם מצא מחט א' אבל מצא ב' מחטין חייב להכריז והב"י ז"ל בסי' רס"ב הקש' דבגמרא אמר מאי בדי שוכי וכו' משמע דבעי' בבדין ומה שתי' בדרישה אינו מחוור דמ"מ הו"ל לרבינו להביא דין זה כיון שהוזכר בגמרא ועוד הק' הב"י ז"ל לדברי רבינו מ"ש מב' מטבעו' דאמר אינו מכריז משום דטבעא מכריז ומיעוט רבים ב' א"כ הכא נמי כשמכריז מחטין מצאתי מיעוט רבים ב' ואמאי מכריז ועוד הק' לפרש"י דס"ל דב' בדין הוי דרך הנחה א"כ מ"ש מב' מטבעות דאינו מכריז אע"ג דעשוין כמגדל ע"ש והב"ח והדרישה ז"ל תירצו לדעת רבינו דאיירי במצאן זוגות זוגות ע"ש ונ"ל דאשתמיט מנייהו הרמב"ם בפי' המשנה שכתב וז"ל וכשימצא מהם ב' או יותר כמו ב' מחטין או ב' שפודין וכו' ע"כ הרי לך להדיא דכת' ב' לבד וצ"ע ונ"ל דהרמב"ם ס"ל דאין דרך להניח מחטין בלא בדין וזה אין צריך להשמיענו אלא בא לאשמעי' דין הגמרא דיש חילוק בין אם מצא בבד זה מחט או ב' מחטין ומכריז בד מצאתי וזה יאמר ב' אית ביה וכן ראיתי בא"ז שהביא משם הערוך באו' בדי דפי' הגמר' דקתני בזמן שמצאן א' א' אבל ב' וכו' ר"ל אם מצא בבר א' מחט א' אבל ב' מחטין וכו' וכתב בא"ז וכ"פ הרמב"ם ז"ל ע"ש ולכאורה ק' דהא הרמב"ם לא זכר בדי כלל א"ו כונתו כמ"ש וא"ת אם יתן סי' כמה מנין יש בבד זה לא הוי סי' דכל הבדין שוין במנינן כמ"ש הרא"ש ז"ל נראה דס"ל לרבינו דדוקא במחרוזו' של דגים הוא דאמר כן אבל בבדי של מחטין אין מנינן שוה:

ומה שהק' הב"י ז"ל על פרש"י תי' הב"ח דהתם שאני דמטבעות מכריז א"כ אפי' הוי דרך הנחה אינו מכריז דמיעוט רבים ב' ע"ש וכתב עליו הש"ך ז"ל דע לא יצא י"ח דהא מ"מ הוי מקום סי' וכמ"ש הרא"ש ז"ל גבי מטבעות וצ"ל דתרתי עבדי דנפלי ה"נ לימא כן ע"ש ונ"ל דהרא"ש ז"ל התם הביא ב' סברות סבר' א' דבתרתי אמרינן דהוי דרך נפילה וס' הראב"ד ז"ל דלעולם דבתרתי הוי דרך הנחה והתם דלא אמרינן מקום סי' משום דבדברים קטנים כמו מטבע א"א לכוין המקום ע"ש ועיין בדרישה שכתב מדהביא הרא"ש דברי הראב"ד ז"ל באחרונה ודאי דס"ל כותיה א"כ רש"י והרא"ש ז"ל הכא דפיר' דאיירי בתרי בדי מפ' התם כהראב"ד וס' א' שהביא התם מפ' כמ"ש הרמב"ם ז"ל דאיירי בב' מחטין בבד א' ודו"ק:

שם וכן היה רשב"א אומר המציל מן הארי וכו' מפני שהבעלים מתייאשי מהם פירש הרא"ש ז"ל דהאי