מאורות נתן ח

וכלים משמע דהדיוק מרישא דאי מסיפא לא הו"ל לאורוכי כולי האי והו"ל למיפרך בפשיטות מודה מקצת מטלטלין אמאי חייב הילך הוא ודו"ק:

רש"י ד"ה דומיא וכו' שכלים שהודה עליהם מונחים לפנינו וכו' עכ"ל כתב הריטב"א במקו' וז"ל ולא היה צריך לרבינו לכך דכיון דכלים דהדרי בעין הא אמר מרן דלא בעי הנחה בב"ד יע"ש ואפשר לישב דמ"ש רש"י מונחים לפנינו אינו ר"ל מונחים לפני ב"ד אלא ר"ל דעדיין הם מצויין בעין ולא נאבדו דומיא דכלים וקרקעות (א"ה וכה"ג כ' מרן בכ"מ בפ"ג מה' טוען ובב"י סי' פ"ז בדברי הרמב"ם ע"ש) וע"כ צ"ל הכי בדברי רש"י לקמן ד"ה לאו דקיימא לקמן ואמ"ל קחנה בכ"מ שהיא וכו' ע"כ דקיימא לקמן ר"ל שהיא מצויה בעין ודו"ק:

תוס' ד"ה אין נשבעין וכו' וא"ת למ"ד בפ' ג"פ ש"ד מ"מ הטענה למה נשבע הא כופר ש"ק עכ"ל (א"ה עיין להתוס' בשבועות דל"ז ע"ב ד"ה אין שהק' כה"ג גבי שבועת הע' ושבועת הפקדון ושבועת ע"א ושמיטה יע"ש ולא הקשו נמי דל"ל למעוטי שטרות הא כל שטר ש"ק ואין נשבעין על כפירת ש"ק די"ל דאיצט' למעוטי כ"י או שטרות ולא תבעו במה שכתוב בהן אלא שיחזיר לו שני שטרות והודה לו בא' וכ"כ הסמ"ע בסי' פ"ח סקכ"ב ע"ש איברא דראיתי להג"א בכתובות דפ"ז שהק' כן משטרות דל"ל קרא וצ"ע וגם ק"ל ע"ד דהא ליכא קרא מיותר אלא כלל ופרט ואיצט' למעוטי קרקעות עצמן וכמ"ש התוס' לקמן בדף ה' ד"ה אמאי יע"ש):

בא"ד וי"ל שמחל השעבוד וכו' עכ"ל ראיתי לא"א ז"ל בספר מגד"ן שפירש דבריהם שר"ל שמחל לו השעבוד הטרפה אם מכרה ונתנה לאחר אבל אם עדיין היא ברשות לוה או ברשות יורשיו שפיר גובה ממנה ובכה"ג לא מיקרי ש"ק ונסתייע מהט"ז סי' פ"ח שכ"כ להדיא יע"ש ואני תמיה לי על שניהם דהא כתבו התוס' בסוף הדיבור וז"ל ולית ליה בני חרי דאי אית ליה בני חרי אפי' יש עדים פטור ע"כ הרי לך להדיא דס"ל דליכא ש"ד אלא אם דוקא ל"ל קרקע כלל או מחל לו כל שעבוד ר"ל דמחל לו שלא יקח מן הקרקע כלום אלא מן המטלטלי ובודאי דזה נמי כוונת דבריהם מ"ש מעיקרא שמחל לו השעבוד ודלא כהט"ז וא"א ז"ל וק"ל:

בא"ד או שאין לו קרקעות כלל וכו' עכ"ל כ' מהר"ם שיף מכאן נ"ל סתירה למקצת פוסקי' מה שכותבין בהרשאה והקניתי לו ד"א וכו' שאין לך אדם שאין לו ד"א בא"י דאי מקרי קרקע זה שלו לענין קנין לא מצינו מ"מ יע"ש ולעד"ן דליכא שום סתירה דמקצת פוסקים הנ"ל ס"ל כתי' הא' של התוס' והתוספות להאי תירוצה ס"ל כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' שלוחין דודאי דבר זה שקר ואין כותבין כן בהרשאה אלא כדי לאיים על הנתבע יע"ש (א"ה א"נ כמ"ש התוס' גופייהו בשם ר"ת בפ' חזקת הבתים דמ"ד ע"ב ד"ה דלא דטעמא הוא כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו שהרי ע"י קרקע מקנה לחבירו אפילו יש כמה עדים שמכחישין הודאת בע"ד כמאה עדים דמי יע"ש וק"ל):

והנה ראיתי להשער"ה בפ"ט מה' מלו"ל דין ה' שהק' על התוספות בשם הרב המובהק מהרי"א מהא דדרשינן בעלמא שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין והשתא אי איירי בדלית ליה קרקע הא מדינא לא גבי מן היורשין דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ואי בדאית ליה קרקע ליתי בשבועה כלל דאין נשבעין על כפירת ש"ק ע"ש ולפעד"ן דלא קושי' דהתוס' ס"ל למ"ד שעבודא דאורייתא לא דריש שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין אלא דריש לה כמו שדרשו רב ושמואל בשבועות דמ"ז ע"ב לענין שהשבועה חלה על שניהם אבל ביורשין בלא"ה לא שייכא שבועה כלל עוד אני תמיה על שני צנתרות הזהב איך אישתמיט מינייהו רש"י בכתובות דפ"ד ע"א שכ' הא דאמרי' דמטלטלי' דיתמי לא משתעבדי וכו' היינו דוקא היכא דקיימי ברשותייהו דיתמי אבל היכא דליתנהו ברשות יתמי אלא ביד אחרים אה"נ משתעבדי לב"ח (א"ה וכ"כ הרא"ש בפ' י"נ דקכ"ח ועיין להמח"א הל' גביית חוב סי' ט' יע"ש עוד נ"ל בקו' הר' הנזכר דאה"ר נעלם מהם הרמב"ן והרשב"א בחי' לשבועות שם יע"ש) ע"ש וא"כ לזה איצט' קרא לדרוש שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ודו"ק. וזאת חזיתי להט"ז בח"מ סי' פ"ח שהק' על התוס' מהא דאמרי' בפ' י"ן דקכ"ח ע"ב שלח ליה ר"א לר"י ב"ח המוציא שט"ח על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומ' פרעתי מחצה והעדי' מעידין שפרע כולו ה"ז נשבע וגובה מחצה מנכסי' ב"ח אבל ממשועבדי' לא דאמרי אנן אעדים סמכי' והשתא ק' ע"ז קו' התוס' דהא אפי' במלוה ע"פ הוי ש"ק וליכא לתרוצי כמ"ש התוספות ע"ש ולעד"ן לומ' דר"א ס"ל הא דאין נשבעין על הקרקעו' היינו דוקא כפירת והודאת קרקעות אבל כפירת שעבוד קרקעות אה"ן דנשבעין ודלא כר"י דס"ל לא ישבע אפי' על כפירת שעבוד קרקעות אלא כר"א דפליג עליה התם גבי משביע עדי קרקע וכל זה לס' התוס' אמנם לענין דינא בלא"ה א"ש דהא דקי"ל אין נשבעין על כפירת ש"ק היינו דוקא בשטר שטורף מן המשועבדים כמ"ש הטור והסמ"ע בסקכ"ג אדברי מר"ן יע"ש:

והנה ראיתי לא"א ז"ל בס' מגד"ן שתי' קו' הט"ז ע"פ מ"ש התוס' בפ' ג"פ דקע"ה ע"א שתי' דמשכחת לה שבועה דמ"מ בדליכ' עדי' דהא דש"ד היינו ע"פ עדי' אבל ע"פ עצמו לא יע"ש וא"כ ההיא דר' אבא נמי כיון דאיכא עדים שפרעו כולו איתרע שטרא והו"ל מלוה ע"פ ע"י עצמו ולא אמרי' ש"ד ע"ש וכן ראיתי להר' פני משה מפרש הירוש' שתי' כן יעו"ע ולע"ד אה"ר ליתא לתי' זה והוא מדמקשו התוס' התם אמימרא דר"א אמאי נשבע ש"ד והא הך שטרא כיון דקמודי ביה הולך יע"ש הרי לך להדיא דס"ל להתוס' דלא איתרע ליה להאי שטרא ועוד מה יענו לדעת הרא"ש בשבועות שהביא קו' התוס' גבי מ"מ ותירוצם והביא ג"כ דברי הרמב"ן ז"ל שכ' דהא דאין נשבעין על כפירת ש"ק היינו דוקא בדאיכא עדים ודחהו בשתי ידים וכתב למ"ד ש"ד ליכא חילוק במלוה ע"פ בין ע"פ עדים או ע"פ עצמו אלא כל הלואה נשתעבדו נכסיה יע"ש אלא הנראה כמ"ש מעיקרא ודו"ק:

והנה ראיתי להב"י סס"י פ"ח שהביא דברי התוספו' דשמעתין וכתב ולענין דינא לא נפק"ל מידי אפי' מחל לו השעבוד או אין לו קרקע למ"ד הילך פטור לא מתחייב בזה ש"ד משום דשטר מיקרי הילך ע"ש ואה"ר אישתמיטיה התוס' דב"ב שהבאתי לעיל דכתבו דלא חשיב שטר הילך אלא שטר דגבי ביה ממשעבדי וצ"ע (א"ה אע"ג דכבר הקשה הש"ך כה"ג על הב"י מד' רש"י בשמעתין ותי' יע"ש מ"מ לא יתורץ קו' המחבר דהא התם הוא מודה לו בשטר וקאמר פרעתי מחצה וכמ"ש התוס' בקושי'):

וזאת חזיתי להגד"ת ז"ל בדף ד"ן ע"ג שהק' על דברי התוס' וז"ל וק"ט א"כ למ"ד ש"ד מתניתא דסלעין דינרין דאיפלגו רשב"א ור"ע לא מצי לאוקמי בשום חד