מאורות נתן ז

כהב"ח ז"ל בח"מ סי' פ"ז סק"ד שעירב ותני דברי הר"ן עם הג"א וז"ל והבינו הר"ן והג"א מפי' דלא הוי הילך אלא דוקא כשמחזיר לו אותן מעות שהלוהו או אותו פקדון עצמו וכו' ע"ש דאה"ר לא דק דרב המרחק ביניהם דלהר"ן לא משכחת לה לפי' רש"י הילך אלא בפקדון ודו"ק:

והנה ראיתי להכנה"ג בסי' הנז' הגהב"י סק"ב שרצה להסכים דברי הר"ן והג"א עם מ"ש לישב בקושי' מהר"ם די בוטון וז"ל ואפשר לישב דבריו כשתבעו נ' של מלוה והודה לו בנ' של פקדון וא"ל הילך דאילו לא א"ל הילך היה חייב שבועת התורה שהודה במקצת ועכשיו שאמר הילך פטור וכו' ובהכי ניחא מאי דק"ל שהר"ן כ' בשם רש"י וכו' ע"ש ואה"ר ליתא דהא כ' הג"א בהדיא ולא הוי הילך אלא כשמחזיר אותם מעות עצמם שהלוה וכו' הרי דאפי' מודה בהלואה אם מחזיר אותן מעות עצמן הוי הילך וק"ל:

והנה הט"ז ז"ל שם סק"י הק' לפי הר"ן בד' רש"י דלא משכחת לה הילך אלא בפקדון ממ"ש הטור בשם רש"י שאין כופר הכל פטור אלא בהלואה ותי' וז"ל ונ"ל דהא יש פלוגתא בגמ' בפ' הגוזל לענין אם מ"מ בפקדון בין רמב"ח לרחב"י ור"ש דס"ל הילך פטור ס"ל כרמב"ח דתנא ד' שומרין צריכין כפירה במקצת אבל להלכה פסק רש"י כרחב"י דס"ל עירוב פרשיות כתוב כאן יע"ש ולע"ד מ"מ לא ימנע מהקושיא דתיקשי הילכתא הילכתא דקי"ל כרחב"י דעירוב פרשיות וקי"ל כר"ש דאמ' הילך פטור וק"ל (א"ה והגם אם יסבור רש"י דהלכה כר"ח דהילך חייב וכמ"ש התוס' בשם ספר חפץ וכן משמע מדברי רש"י ז"ל בפ' השואל דף ק' ד"ה הילך ובדצ"ח ע"א ד"ה קא משכחת וז"ל ואיכא מ"ד הילך וכו' מ"מ ק' אמאי איצט' לומ' והילך חייב מ"ט הילך נמי כמ"מ הטענה דמי והא אפי' כופר הכל חייב):

והנה ראיתי להגד"ת בשער ז' סי' ב' שהק' לדעת הג"א והר"ן הנז' מהא דאמרי' לקמן סלעין דינרין וכו' והא שטר דקמודה ביה הילך הוא ופירש"י וכל משמעות השטר הילך הוא שהרי הקרקעות משועבדים על כך ואתמהא היכי קאמר דמשום שהקרקע' משועבדים על כך מקרי הילך דאי אפי' בנותן ממש מעות בעין לא מיקרי הילך משום דלא הוו אותן המעות עצמן שקיבל כ"ש כשהקרקע משועבד דהא ע"כ צריך שימכר והרי אותן המעות הם אחרים וכולי יע"ש ולפעד"ן לא קשיא דגבי שטר חשוב הילך משום דכיון דמעיקרא היה שטר בידו וסמיך עליו מכח הקרקעות המשועבדים לו גם עתה יסמוך עליו והוי כמו שכבר לקח אותם המעות ולא תבע ממנו אלא אם ירצה יתן לו המעות וא"כ כיון שהוא מודה לו הוי כמו מעות מונחים אצלו פקדון ומיקרי ביה הילך וקרוב לזה כ' הסמ"ע בסי' הנז' סק"י ע"ש:

ע"ב גמר' והאי שטר דקמודי הילך הוא הק' מהר"ם שיף לפי מאי דקי"ל וכ"פ בש"ע סי' פ"ז סעיף ב' תבעו ר' והודה לו ק' והוא בענין שלא יכול לכפור באותו מנה כגון שאותו מנה הוא מעשה ב"ד לא מיקרי הודאה במקצת ע"כ א"כ מאי מקשה דילמ' לעולם הילך חייב והא לא משום הילך נגעו בה והדין בא מהרא"ש פ"ב דכתובות יע"ש ואה"ר לא ידעתי מאי ק"ל דהא כתב הרא"ש בעצמו שם דטעמא דאם אינו יכול לכפור פטור הוא משום דהוי הילך וכן העתיק לשונו הב"י בסי' פ"ז ע"ש ואישתמטיה מניה ג"כ הנ"י ז"ל במכילתין שהק' קו' זאת על הר"ם במז"ל בפ"ד מה' טוען שכתב דאם אינו יכול לכפור פטור משבועה דמ"מ ותי' דטעמא דאם אינו יכול לכפור פטור משום דהוי הילך יע"ש וצ"ע:

ועיין לה"ה מ"ש על דברי הרמב"ם הנז' וכ' מרן הכ"מ שם וז"ל הר"ן והנ"י לא ירדו לסוף דעת רבינו ולא דקדקו בדבריו ולפיכך השיאו לדעת אחרת וה"ה ז"ל כיון יפה לדעת רבינו ודקדק יפה בלשונו ושי' ע"ש ותמה עליו המש"ל וז"ל ולא ידעתי כוונתו בזה כלל כי אין חילוק בין הרב הנ"י לה"ה כלל דדברי ה"ה הוא דסובר בדעת רבינו דכל שאינו יכול לכפור פטור משבועת התורה אע"פ שלא יהיה שעבוד קרקעות וכו' יע"ש ולע"ד נראה דודאי מעולם לא עלה על דעת מרן דטעמא דרבינו דאם הודה במה שבשטר פטור משו' ש"ק וכמו שנראה מדבריו בפכ"ב מה' עדות וכמ"ש הש"ך ז"ל סי' פ"ח סקכ"א ודלא כמ"ש הלח"מ במ"ב ולא לפרש נמי הכי בדעת ה"ה דהא דברי ה"ה ז"ל מורים באצבע דאפי' היכא דליכא שיעבוד קרקעות אלא דאינו יכול לכפור בלבד פטו' משבועת התורה מדכתב אבל אם היו החמשים בעדים או בכתב ידו שהוא נאמן לו' פרעתי וכו' משמע הא בכת"י שאינו נאמן לו' פרעתי כגון שהוא בנאמנות אע"ג דליכא שעבוד קרקעות פטור משבועת התורה אלא דמרן ס"ל דמ"ש רבינו והרי כל נכסיו משועבדין כוונתו כמ"ש הלח"מ במ"ק א"כ מה שדחה הגמ' א"נ משום דהו"ל שטר ש"ק אתיא אפי' למ"ד הילך פטור ודלא כהר"ן והנ"י דכתבו דלא אתיא אלא למ"ד הילך חייב ולא דקדקו בדברי רבינו אבל ה"ה כיון יפה וכו' ור"ל מדכתב ה"ה וממ"ש שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדין וכולי דלכאורה ראיה זאת סותרת משמעות דבריו הראשונים וכמ"ש דאדרבה נשמע מינה דטעמא משום ש"ק ולא הו"ל לומר אלא וממ"ש שהשטר לא תועיל בו כפירתו וכו' ותו לא ועיין להש"ך שם אלא ע"כ להורות נתן דפי' כמ"ש הלח"מ ואז אתיא דחיית הגמ' אפי' למ"ד הילך פטור ודלא כהר"ן והנ"י ודו"ק:

ועיין להלח"מ במ"ב שכ' בת"ד וז"ל והנ"י ז"ל כתב שם דהרי"ף ורבינו סוברים דלפי המסקנא אפי' למ"ד הילך פטור צריכנן להאי טעמא ול"נ דרבינו אין סבור כן שלא כ' כדברי התרצן וכולי יע"ש והוא פלא דהא הנ"י כתב להדיא בדעת רבינו כדבריו אם לא שנאמר שיש ט"ס בדברי הלח"מ וק"ל:

גמר' א"נ משום דהו"ל שטר ש"ק וכו' עיין לה"ה בפי"ו מה' אישות שכ' דאע"ג דאין נשבעין על טענת כפירת ש"ק דוקא כשאינו גובה אלא ממקרקעי אבל כשגובה ויש בשעבודה מטלטלי ומקרקעי לא מיפטר משום כפירת ש"ק ועיין מה שתמה עליו הלח"מ שם מהאי דשמעתין דאע"ג דמדינא דגמ' נמי גובה מן המטלטלין ואפ"ה קאמר אין נשבעין על כפירת ש"ק ותי' דיש לחלק בין היכא דאיכא שטר להיכא דליכא שטר יע"ש אמנם המש"ל בפ"ד מה' טוען העמיס דברי ה"ה הנז' בדברי הרמב"ם שם האמורים גבי שטר וא"כ ק' מה יענה להאי דשמעתין ואפשר לישב בדוחק דלמאי דדחי הגמ' א"נ משו' דהו"ל שטר ש"ק וכו' איירי בדלית ליה מטלטלי אלא מקרקעי ודו"ק (א"ה ועיי' להב"י בסי' פ"ח סעי' ל"ה ד"ה אבל יעויין שם):

גמר' הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות חייב עיין מ"ש במקו' משם הר"ן ותירץ דפירכת הגמ' מסיפא דקתני מודה במקצת קרקעות פטור מודה במקצת מטלט' חייב דמש' דאיירי בכלים מונחים לפנינו דומיא דקרקעות דאל"ה מאי קמ"ל יעש"ב ולע"ד אין לשון הגמ' מורה כן מדקאמ' הא כלים וכלים דומיא דקרקעו'