מאורות נתן עט

מרדפין אחריהם אז הוי הוכחה שהן שלהם ומחזיר להם והוא שיהיה בענין שאם היו הבעלים עומדין שם ורואין ששטף היו יכולין להציל מיד נמצא שודאי לא נתייאשו או אפי' וכו' עכ"ד ולשון זה תמוה ונתחבטו בו קמאי ובתראי ואני הדל נ"ל דרבינו מפ' הברייתא דקתני אם נתייאשו וכו' לא כמ"ש התוס' שהיו עומדים שם בשעת שטיפה אלא מפ' כמ"ש הרשב"א והריטב"א ז"ל הביאם בא"ז וז"ל והמק' היה סובר דהא דקתני אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו לא ס"ד שנתייאשו ממש אלא ששמעו בדבר ושתקו וכיון שכן מסתמא נתייאשו כיון שאין בו סי' ועמדו במקומם ולא רדפו וקתני שאם היו הבעלים מרדפין אחריהם לאלתר כששמעו וכו' ע"ש ונראה דזה כונת רבינו שכתב ואם הבעלים מרדפין אחריהם דהיינו אחר ששמעו לאלתר וסיים הטור וכתב והוא שיהיה בענין שאם היו הבעלים שם וכו' ר"ל הא דאמר אפי' רדפו אחריהם אח"כ מהני ה"ד שהגיעו הקורות למקום שאם היו הבעלים שם בשעת השטיפה ורדפו אחריהם היו יכולין להציל וסיום דברי הטור כמ"ש בפרישה ז"ל ע"ש. ונ"ל הא דכתב מור"ם ז"ל בהג"ה וסתמא הוי יאוש ובטור כתב דלא הוי יאוש ומכח זה הגיה הסמ"ע ז"ל לא הוי יאוש ע"ש ונ"ל דאינו כן דהטור ס"ל דאם ס' אם נתייאש מוקמי' ממונא בחזקת הבעלים כמו שפסק בסי' ר"ס גבי המוצא במקום הגורן קב מפוזר בפחות מד"א וכו' דהיא בעיא דלא איפשט' אם הוי יאוש או לא ופסק שם הטור כיון דלא איפשיט' אסורי והם בחזקת הבעלים וחייב להכריז וע"ש בפרישה אבל הש"ע ז"ל שם בסעי' ז' פסק כהרמב"ם דאם נטל אינו חייב להכריז ומור"ם שם לא נחלק עליו משמע דס"ל הכי [א"מ ומדברי ה' באר הגולה נראה דמור"ם פליג בזה וסמך אמ"ש בסעי' יו"ד כל אלו דברי הרמב"ם אבל יש חולקים בכ"ז וכו' עד אם אין בו סי' יהא מונח עד שיבא אליהו וכו' ע"ש עכ"ה] א"כ ה"נ דאיכא ספיק' אם נתייאש או לא מס' לא יחזיר ומש"ה כתב מור"ם וסתמא הוי יאוש ולהרמב"ם ז"ל דפס' בפ"ו מה' גזילה כמ"ש הטור דאם ס' אם נתייאשו הבעלים צריך להחזיר קשה דמ"ש מהתם דפסק דאם נטל אינו חייב להכריז מס' אלמא דמוקי ממונא בחזקת המוצא ודו"ק [א"מ ולפמ"ש הש"ך ז"ל בסי' ר"ס ס"ק כ"ו ליישב דעת הרמב"ם דעד כאן לא כתב הרמב"ם אם נטל הרי אלו שלו אלא כשלא נודעו הבעלים דלא אמרינן יהא מינח עד שיבא אליהו אבל אם נתברר של מי הוא צריך להחזירו ע"ש א"כ א"ש נמי הא עכ"ה]:

בא"ד וא"ל דמצי דייק מסיפא טעמא דמרדפין וכו' עכ"ל עיין בא"ז בשם גליון התוס' שהק' כיון דק' רישא לסופא נימא נעשה וכו' ע"ש ונ"ל דהתוס' ס"ל דלא אמרינן נעשה אלא כדי ליישב הברייתא וליכא תיובתא לשום אמור' אבל הכא כשתאמ' נעשה הוי תיובת' לרבא א"כ אימא דדיוקא דסיפא עיקר ודיוקא דסיפא נעשה לדינא דרישא וכמו שמצינו שהביא כלל זה הר' יד מלאכי ז"ל משם קיל הרמ"ז ז"ל ודו"ק [א"מ ומדברי התוס' לקמן ד' ל"ד ע"א ד"ה אלא וכו' נר' דלא ס"ל הכי שכתב ותימ' כיון דק' רישא לסיפא נימא נעשה ותיקשי לר"י וכו' ע"ש הרי דלא ס"ל כלל זה ועיין במ"ש המחבר ז"ל לקמן ד' כ"ו ע"ב ואחז"ר ראיתי להז"י ז"ל לקמן דף ק"ו שהוכיח כן ע"ש עכ"ה]:

בא"ד ולא נקט מרדפין אלא לאפוקי שהיו הבעלים וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל ליתני בסיפא סתמא יחזיר וכ"ש אם רדף ומדקתני סתמא לא משמע דוקא סתמא דיחזיר אבל אם היו הבעלים שם ולא רדפו דהם שלו ובודאי באין יכולין להציל ע"ש ונראה דאי קתני סתמא הו"א דוקא סתמא דיחזיר משום דהוי יאוש שלא מדעת אבל אם הבעלים היו בשעת שטיפה אפי' רדפו אחריה' כיון דכבר לקח אותם אחר וזה אין לו סימן אנן סהדי דמתייאש מהם והוי יאוש מדעת ורישא איירי בין רדפו ובין לא רדפו קמ"ל דאם רדפו אחריה אינו מתייאש וחייב להחזיר ודו"ק:

שם בגמ' מה אתם לדעתכם וכו' וק"ק מאי פריך בקידושין דף מ"א ע"ב לר"ש גם אתם למ"ל אימא דאת' לאשמעי' גם שלוחכם בעי' לדעתכם דאי לא כתי' שליחות גבי תרומה לא הוה אמרינן דבעי' לדעתכם אלא אפי' שלא ברשות מהני אם נתרצה אח"כ קמ"ל גם אתם גבי תרומה לומר דבעי' לדעתכם ומכאן ילפינן לדעלמא דבעי' שליחות לדעתכם ולא שייך למפרך שאני תרומה שכן ישנה במחשבה כדפריך התם דדוקא היכא דבעי' למילף שליחות מתרומה איכא למפרך הכי דאימ' משום קולא דחית בה דנטלת במחשבה מהני בה שליחות אבל בדעלמ' דליכא קולא זו לא אבל אחר דרבתה תורה דשליחות מהני בכ"מ רק לענין דבעי' לדעתכם ילפי' שפיר מתרומה מכ"ש ומה תרומ' דנטלת במחשבה בעי' שליחות מדעת הבעלים בדעלמא דליכא קולא זו לא כ"ש וא"ל דהא דדרשינן הכא דבעי' לדעתכם הוא מאתם דהו"ל למכתב כן תרימו תרומת ה' ומאתם דרשי' דבעי' לדעתכם א"כ ממילא נמי דבעי' שליחות לדעתכם דומיא דאתם וגמ' דפריך התם הוא ל"ל למכתב גם לרבות השליח דהא התם משני דאיצטריך גם למעוטי נכרי מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ואי איתא דמאתם לחודיה ידעי' דבעי' לדעתכם א"כ נכרי נמי ידעי' מאתם דבעי' דומיא דאתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית א"כ גם למאי אתא ולא משני הגמרא מידי ועוד דמפירש"י הכא מכח דלא דרשי' לדעתכם אלא משום דנכת' הכא שליחות גבי אתם דהוי דומיא דהתם ומהתימ' על ה' הלכות י"ט ז"ל דף ט"ז שהק' קו' זו על התוס' בבכורות דף י"א דס"ל דלא בעי' לדעתכם אלא גבי תרומה אבל בדעלמא לא בעי' לדעתכם והקש' ה' הנ"ל א"כ מאי פריך בקידושין גם למאי אתא אימ' דאת' לענין זה יע"ש ולא ידעתי מה לו עם התוספו' בזה הלא בגופ' דשמעתין הו"ל לאקשויי הכי כמ"ש וצ"ע:

ולענין הלכה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' תרומות וז"ל התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחם ותרם אם בא בע"ה וא"ל כלך אצל יפות אם היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה וכו' והק' עליו כל המפ' דזה היפך גמר' דהכא דמוקמי' לה בדשויה שליח ומרן ז"ל שם ובב"י בי"ד סי' של"א תי' דרבינו משמע ליה מעובד' דלקמן גבי אריסה דמרי בר איסק דס"ל דברייתא בדלא שויה שליח מיירי וטעמא כיון שהוא דבר מצוה מהני ביה גלוי מילת' ודיינינן דהכי הוה דעתיה מעיקרא כדמפליג בסוף שמעתין בין דבר מצוה לדעלמא ע"ש וק"ק מנ"ל למימר הכי דאי משום דלא משני להו מר זוטרא דברייתא איירי בדשוי' שליח לפיכך מהני אבל הכא דלא שויה שליח לא מהני אע"כ דמשמ"ל דברייתא בדלא שויה שליח זו אינה ראיה דלעולם ידעו דברייתא מיירי בדשויה שליח אלא דק"ל למר זוטר' אמאי לא אכיל השתא דהא דאוקמי' לעיל בדשויה שליח ה"מ לדון על תרומה דלמפרע אבל להבא אפילו בדלא שויה שליח מהני דלגבי להבא יאוש מדעת הוא וכ"כ הריטב"א והריצב"ש ז"ל בא"ז [א"מ וכן הק' בט"ז שם גם מהר"י