מאורות נתן עח

דנתרי והוי יאוש של"מ וכמ"ש התוספו' וזה דוחק דאטו ברשיעי דנינן להו ומ"ה ס"ל לרבינו דלפי מאי דמשני הגמ' אליבא דרבא דשאני תאנה דנמאסת עם נפילת' גם לאביי נאמ' כן א"ד ע"ש ונ"ל דזה דוקא לדעת הטור שכתב תאנה נמאסת עם נפילת' והבעלים מתיאשין וכו' ואם כן אפשר דגרים בגמרא דזיתו מוכיח עליו דלפי גי' זו כונת הגמרא דהמוצא לא יטעה בדין ושאני תאנה כיון דנמאסת הבעלים מתייאשין לפיכך ס"ל לטור דגם לאביי י"ל כן ולא ברשיעי עסיקנן דיטעו בדין אבל לס' הרמב"ם ז"ל שכתב בה' מעשר וז"ל מצא תאנים תחת התאנה הרי הם ס' שהרי משתנות ומתלכלכות בעפר שמא מתאנה זו נפלו או מתאנים שנתעשרו ע"כ ולפ"ז צ"ל דגרים חזותו מוכיח עליו דאי גרים זיתו מוכיח עליו ודאי לא חיישי' שנפלו מאחרים כיון דמצא אותם תחת התאנה א"ו דגרים חזותו מוכיח עליו ודוקא משום דאית בהם סי' הוא דלא טעו שנפלו מאחר אבל תאנה דלית בה סי' טעו ואי אית' דלפי האמת לאו ברשיעי עסיקינן ולא יטעו א"כ בתאנה היכי חיישי' שמא מאחר נפלו כיון דמצא אותם תחת אילן ודאי מאילן זה נפלו א"ו דס"ל לגמרא דאפי' לפי האמת יטעה המוצא ויאמ' של אחרים אלא בזתים דאית בהו סי' לא יטעו ובתאנה דלית בה סי' יטעו והבעלים מתייאשין מהם וצ"ע:

ובמ"ש א"ש מ"ש רבינו שמא מאחר וכו' ולא כתב טעם שמא הפקירם וכו' כמ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות משום דלפי גי' זו משמע דתאנה כיון דמתלכלכת ואינה ניכרת יטעו שמא מאחרים נפלה הא לאו הכי אפי' תאנה דנמאסת לא יפקירו אות' הבעלים דאלת"ה אלא דכונת הגמרא כיון דנמאסת מפקרי לה למה איצט' הגמ' לומר דחזותו מוכיח עליו לימא משום דזיתו מוכיח עליו ושאני תאנה כיון דנמאסת מפקרי לה א"ו דהגמרא לא ס"ל כן כמ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה תאנה וכו' ומש"ה כתב רבינו הטעם שמא מאחרים נפלו וכבר נתעשרו והראב"ד ז"ל שהשיג על רבינו אית ליה כמ"ש רש"י ז"ל דפי' אפי' לאות' גי' חזותו מוכיח וכו' תאנה משום הפקר נגעו בה וראיתי להרדב"ז ז"ל בס' יקר תפארת בה' מעש' שכתב דרבינו גריס נמסת והראב"ד ז"ל גרים נמאסת כמ"ש רש"י ע"ש ונ"ל דאינו כן דהא רבינו כתב משתנות מחמת לכלוך בעפר וזה ודאי פירוש נמאסת אבל נמסת אין פי' שנתלכלכה בעפר אלא מחמת עצמה נפסדת וכ"כ בהדיא בה' גזילה נמאסת ע"ש על כן נראה כמ"ש ומה שהשמיטו הרי"ף והרא"ש ז"ל סוגיא זו נ"ל משום דס"ל דשקלא וטריא זו היא אליבא דרבא אבל לאביי דקי"ל כותיה אתיא כפשט' דמתניתין ומש"ה השמיטוה ודו"ק:

תוס' ד"ה ת"ש המוצא וכו' וי"ל וכו' אע"ג דאיכא סי' מדמוקי טעמ' שהרבים מצויין שם וכו' עכ"ל עיין במהרש"א שדבריו דחוקים כיון דטע' דלא מק' לרבא משום כיון דרבים מצויין שם הוי כמו שאין בו סי' א"כ לאביי נמי אמרינן כן ומאי אולמי' להק' מברייתא משום דאית בה סי' ונראה כמ"ש מהרמ"ש ז"ל שזה ראיה דמתני' איירי בכל גוונא ודו"ק:

ד"ה תאנה נמי וכו' וא"ת מאי פריך לרבא וכו' עכ"ל עיין למהרי"ל ז"ל בס' ז"י שהניח דבריהם בצ"ע ונ"ל דהתוס' ס"ד דהמק' קא פריך מסיפא דוקא דאל"ה הול"ל מאי שנא רישא ומ"ש סיפא ומש"ה מק' התוספו' מאי פריך מסיפא אימ' דה"ט משום דס"ל דהמוצא לא יתלה בעוברי דרכים ולפיכך לא מתיאשי הבעלים ותי' התוס' דכונת הגמרא דפריך מסיפא משום דסמיך ארישא והיינו משום דפשט"ל דה"ט דרישא משום דהבעלים מתייאשי משום דהמוצא אותם יטעה ויאמ' מעוברי דרכים הם ומש"ה פריך מסיפא אמאי אסירים ודו"ק:

בא"ד ומיהו אית ספרים דגרסי וכו' עכ"ל כת' מהרש"ל דלפי גי' זו לא תלינן וכו' אבל לפי גי' חזיתו מוכיח עליו אין פיר' שבזה ניכר שהוא מאילן זה דשמא מעוברי דרכים נפלו והם לקחו ג"כ מאילן שדומה לזה כי א"א לכוין ממש בדמיון וכו' ע"ש ואחה"מ דבריו דחוקים דאי אמרת דא"א לכוין ממש בדמיון דאפשר מעוברי דרכים שלקחו מאילן שדומה לזה א"כ מה הרוחנו בזה דחזותו מוכיח עליו דאכתי המוצא יטעה לומר דמעוברי דרכים הם וא"כ ממילא הבעלים מתייאשי' וא"כ אמאי אסורים עכנ"ל דכונת התוס' כך דלפי גי' זיתו מוכיח עליו חזר ממאי דס"ד מעיקרא דהמוצא יטעה בדין אלא גבי זתים כיון דמצא אותם תחת האילן לא יטעה וידע דשל בעלים הם אבל תאנה כיון דמתלכלכת בעפר הבעלים מפקרי לה ואה"נ דזה טעמ' דאביי ג"כ ולא אמרינן כמ"ש מעיקר' דברשיעי עסיקינן דיטעו בדין אבל לפי הגי' דחזותי מוכיח עליו עדיין הס"ד קיים דהמוצא יטעה בדין ויאמר דשל עוברי דרכים אלא גבי זתים כיון דאית בהם סי' ודאי לא יטעה אבל תאנים כיון דנמאסין ומתלכלכים אין בהם סי' ויטעו ויאמר של עוברי דרכים אע"פ שמצא אותם תחת האילן וכיון שכן לאביי עדיין הס"ד קיים ודו"ק:

דף כ"ב ע"א ד"ה שטף נהר וכו' וה"פ אם נתייאשו הבעלים וכו' עכ"ל נראה דכונת התוס' דהמק' נמי ידע דאיירי בדיכול להציל מיד אלא דרישא בדעמד ולא רדף הוי יאוש וסיפ' דרדף לא הוי יאוש הא סתמא דלא שמע לא הוי יאוש ומשני ביכול להציל אפי' אח"כ כיון דאית בה סי' אבל המאור ז"ל גריס כהתוס' ואינו מפ' כן אלא דרישא באין יכול להציל וסיפא ביכול להציל והא דקתני רדף ל"ד אלא אם יכול להציל כשירדוף אע"פ שלא רדף לא הוי יאוש הא סתמא דלא ידעי ביה לא הוי יאוש וק' לרבא ומשני ביכול להציל ורישא דאם נתייאשו היינו דשמענו דאייש ופריך א"ה מאי אם היו הבעלים וכו' ע"ש ונ"ל דכונתו בשלמ' א"ת דרישא באינו יכול להציל הוי סיפא דקתני אם מרדפין דהיינו אם יכולין להציל אבל לאחר דמשני ביכול להציל א"כ סיפא דקתני אם מרדפין בדוקא דאי איירי ביכול להציל מה באה לאשמעי' שהרי רישא קתני ביכול להציל דוקא אם נתייאשו דשמעיני' בפי' דנתייאשו הא לא שמענו שנתייאשו לא הוי יאוש א"ו דסיפא באה לומר ביכול להציל דוקא במרדפין ויש לדקדק דאימ' דסיפא לגלויי ריש' שלא תטעה דרישא איירי באין יכול להציל והא דקתני אם נתייאשו ר"ל אם היו שם ולא רדפו כדס"ד מעיקרא לפיכך באה סיפא לגלויי אם היו הבעלים מרדפין דהיינו אם יכולין להציל אע"ג דלא רדפו לא הוי' יאוש וממילא י"ל דרישא וסיפא איירי ביכול להציל ורישא דשמענו בפי' דנתייאשו ועיין בהליכות עולם ז"ל בד"ל שהביא כלל זה דמצינו למימ' דסיפא מפ' לרישא וי"ל [א"מ והתי' פשוט דלא שייך כאן לומר תנא סיפא לגלויי רישא דהא לא קתני אלא אם היו הבעלים מרדפין חייב להחזיר משמע דרישא כשלא היו מרדפין דאל"ה מ"ש רישא ומ"ש סיפא והכי הול"ל ואם לא נתייאשו הבעלים חייב להחזיר והילכך אם פי' היו הבעלי' מרדפין ר"ל יכולין להציל אע"פ שלא רדפו א"כ ע"כ רישא בשאין יכולין להציל ואם רישא איירי בשיכול להציל ע"כ סיפא מרדפין ממש עכ"ה]:

והנה הטור ז"ל בסי' רנ"ט כתב וז"ל נפלו בו קורותיו ועציו שהוא דבר שאין בו סי' וכו' אם הבעלים