מאורות נתן עו

רש"י ד"ה ואם יש עמהן סמפון והכא מלוה עסקי' דקתני מצא שטר בין שטרותיו וכו' עכ"ל [א"מ עיין במהרש"א ז"ל שדבריו אינם מובנים גם מהרמ"ש ז"ל נדחק בזה ע"ש ולעד"ן שדברי רש"י ברורים הם וכך היא הצעת המשנה לפרש"י מצא שטר בין שטרותיו ר"ל שטר של אחר שהושלש בידו ואינו יודע מה טיבו וכו' ואח"כ קתני ואם יש עמהן סמפון וכו' ר"ל ואם בין שטרותיו מצא עמהן סמפון יעשה מה שבסמפון וז"כ רש"י במתני' שכתב מילי מילי קתני ר"ל לא קאי אשטר של אחר דאיירי ביה רישא ונמצא עמו סמפון דא"כ הול"ל ואם יש עמו סמפון אלא מילתא אחריתי היא וקאי אבין שטרותיו דרישא וק"ק ואם לא מצא בין שטרותיו שטר של אחר אלא מצא עמהן סמפון על א' משטרותיו יעשה מה שבסמפון וכ"מ מדברי בעה"ת ז"ל שער נ"ב ח"ג דף שכ"א שכך פירו' המשנה לשי' רש"י ע"ש והשתא אתו דברי רש"י הכא כמין חומר והכא במלוה עסקי' דקתני מצא שטר בין שטרותיו וכו' ור"ל ועלה קאי אמלות בין שטרותיו אם יש עמהן סמפון יעשה וכו' אלמא במלוה עסקי' והגד"ת שם אחה"מ לא דקדק בדברי בעה"ת היטב ומש"ה נתקשה בדברי רש"י ע"ש עכ"ה]:

ד"ה יתקיים בחותמיו וכו' ותדע שהרי לא מסרתי לך וכו' עכ"ל ועיין רש"י דסנהדרין דף ל"א שפירש דאיירי בשטר זה הוציא אותו הלוה ע"ש והוא היפך סוגי' דהכא שנראה דאיירי במלוה ועיין בב"ח בס"ס ס"ה ע"ש:

פרק אלו מציאות דף כ"א ע"א גמ' אמר מר עוקבא בר חמא במכנשתא דבי דרי וכו' פרש"י בשעת אסיפת גרנות וכו' אבל הרמב"ם ז"ל פט"ו מה' גזילה הי"ב כתב וז"ל מצא פירות מפוזרין במקום הגרנות אם היו כמו קב בד"א וכו' הרי אלו שלו ע"כ וכ"כ הטור בסי' ר"ס ע"ש משמע דלא בעי' בשעת אסיפת גרנות כמ"ש רש"י ז"ל וכ"כ בפרישה דהרמב"ם והטור ז"ל ס"ל דאם מצאו במקום הדישה אפי' שלא בשעת אסיפת גרנות אלא אחר זמן הרי אלו שלו דאמר שנשארו שם משעת הדישה וכתב וכן הוא בהג"א וכ"נ מדברי הרי"ף ז"ל ע"ש וכן פי' בסמ"ע שזה דעת הש"ע ז"ל ע"ש ואחה"מ נ"ל דאינו כן דאי איתא דרש"י והטור חלוקין בזה לא הו"ל להב"י ז"ל להביא פרש"י על דברי הטור וישתוק דהו"ל לומר אתר שהביא פרש"י דהטור לא ס"ל כן ומדסתם משמע דלא פליגי רש"י והטור בפי' הסוגיא ומ"ש הטור במקום הגרנות בא לומר דבשעת אסיפת גרנות נמי בעי' במקום הדישה ולא במ"א ולא איצטריך רבינו לכתוב בשעת אסיפת גרנות דזה פשוט דאל"ה מסתמא כבר נתייאשו הבעלים ממנו וכ"מ לשון הגמרא דקאמר במכנשת' דבי דרי דהיינו בשעת אסיפת הגרנות וכ"מ מדברי הג"א וז"ל ושלא בשעת אסיפת גרנות אפי' יותר מקב בד"א שלא הונחו אלא נפלו הרי אלו שלו וכו' ומדברי ה"ר ברוך מארץ יון ורי"ף והרמב"ם משמע דאפי' בשעת אסיפת גרנות אם מצא שלא במקום הגורן אפי' יותר מקב בד"א והם דרך נפילה הרי אלו שלו עכ"ד נראה מדבריו דבשלא בשעת אסיפת גרנות ליכא מאן דפליג דודאי דדרך נפילה הם ולא אמרינן שנשארו שם משעת אסיפה דא"כ לא היה מניחם שם זמן רב כ"כ ואח"כ הביא דין אחר לדעת הרמב"ם ז"ל דאפי' בשעת אסיפת גרנות בעינן מקום דישה הרי שהרכיב פרש"י ז"ל על דברי הרמב"ם משמע דס"ל דלא פליגי וא"ל דמ"ש הג"א ומדברי הרמב"ם וכו' ר"ל דפליג על מ"ש מקודם דא"כ הו"ל לכתוב כך אבל מדברי הרמב"ם משמע דאם מצא פירות שלא במקום גרנות אפי' וכו' הרי אלו שלו בין בשעת אסיפת גרנות ובין שלא בשעת אסיפת גרנות א"ו דכונתו כמ"ש וצ"ע:

תוס' ד"ה כריכות וכו' וי"ל דכריכות איידי דיקרי לא הוה שיפלו שלא מדעת עכ"ל הק' מהר"ם מלובלין ז"ל דעיגולי דבילה נמי אמרינן לקמן אגב דיקירי מידע ידע בהו וכו' ע"ש ונ"ל דאפשר דהתוס' מפ' הגמ' דקאמר גבי עיגולי דבילה דיקרי לאו מלשון כובד אלא מלשון חשיבות דאחר שנפלו ידע בהם וכן פי' הב"י ז"ל בסי' רס"ב לדעת הרא"ש ע"ש ועיין להב"ח ז"ל שם שכת' דהתוס' ס"ל הא דמשני בגמרא דיקירי הוא לאביי אבל לא לרבא ע"ש וזה ודאי דוחק דפליגי במציאות א"נ י"ל כמ"ש הטור שם וז"ל וגיזי צמר ואניצי פשתן מחמת כובדן מרגיש בנפילתן וכיון שאין בהם סי' מתייאש מיד שגם במקומן אין סי' שכל אלו אין דרך להניח ע"ג קרקע ודרך נפילה באו שם וכו' עכ"ד לכאורה ק' דא"ת מחמת כובדן מרגיש בנפילתן א"כ בודאי הניחם שם ודעתו לחזור עליהן וא"כ אמאי אמרינן שהם שלו דתלינן בנפילה ונר' דס"ל מחמת כובדן כשנפלו מרגיש אלא כיון דאין דרך להניחם בארץ כשהרגיש בהם ולא חפש עליהן אמרינן דודאי מחל עליהם והוי יאוש מדעת וכן הוא דעת התוס' ודו"ק [א"מ ולפעד"ן דכונת הטור פשוטה דאלו מחמת כובדן מרגיש בנפילתן אך כיון דאין דרך להניחם ע"ג קרקע ע"כ דלא הרגיש בהם בשעת נפילה ממש דא"כ לא היה מניחם שם וגם לא אפשר לומר כשעמד לפוש הניחם שם ושכח אלא ע"כ דדרך נפילה באו שם ולא הרגיש בשעת נפילתן אלא דאח"כ מיד מרגיש שנפלו ממנו כיון שהם כבדין וכבר נתייאש מהם כיון דלא הרגיש בשעת נפילתן אין לו סי' מקום אמנם בעיקר קושי' מהר"ם ז"ל התי' מבואר בדברי הרא"ש והטור ז"ל דכריכות אין דרך להניחם ע"ג קרקע כשעומד לפוש וכיון דיקירי אינון אינו הוה שיפלו ואינו מרגיש מהם אלא ההוה שהניחם כשעמד לפוש ומש"ה נקט לו בדרך הינוח אבל עיגולי דבילה וכו' אע"ג דיקירי אינון אין דרך להניחם ע"ג קרקע וע"כ בדרך נפילה באו אלא דאח"כ מיד מרגיש ומתייאש עכ"ה]:

ע"ב גמ' והא לא ידע דנפל וכו' הק' מהרש"א, ז"ל מאי קפריך בכל הני ת"ש דמייתי דאימא אביי ס"ל כרבה דמקום לא הוי סי' וכו' וכולה מתניתין איירי דרך הינוח ותי' דמ"מ לדידן דס"ל הילכתא כאביי ביאוש שלא מדעת וסבירא לן כרבא דמקום הוי סימן וכו' תק"ל כל הני ת"ש ע"ש והנה לפמ"ש לעיל בשם הב"ח ז"ל דסוגיא זו אליבא דאביי דוקא אבל לא לדעת רבא לקמן דס"ל מקום הוי סי' א"כ תחזור קו' מהרש"א דאימ' דמתניתין איירי דרך הנחה ונ"ל דס"ל לגמ' דהני דמתניתין אין דרך להניחם ע"ג קרקע וישכח אותם שם וכמ"ש בא"ז לקמן בסוף דף כ"ב ע"ש אלא מסתמא כל מציאתן בדרך נפילה הם וא"כ אי מתניתין איירי בדרך הינוח דוקא לא הו"ל למנקט להו בסתמא אלא ע"כ דמיירי נמי בדרך נפילה ודו"ק:

שם ת"ש עיגולי דבילה וכו' אגב דיקירי מידע ידעי וכו' הרא"ש ז"ל כתב וז"ל גבי עיגולי דבילה נמי כיון דמידי דמיכל נינהו חשיבי ע"כ וכתב עליו הב"י ז"ל בסי' רס"ב אפשר שהוא ז"ל מס' דיקירי אינו לשון כובד אלא מלשון חשיבות ע"כ ונ"ל דלא יתכן פירו' זה דהא הטור כתב שם גבי גיזי צמר ואניצי פשתן מחמת כובדן