מאורות נתן עג

חזק' דאיסו' כנגד הרוב וכו' עכ"ל עיין מ"ש ה' זרע יצחק ז"ל ואחה"מ אינו כן דכונת התוספו' פשוטה דאמר בחולין ד' י"ח ע"ב מנ"ל דאזלי' בתר רוב' משחיט' עצמ' דאמר רחמנ' שחוט וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט אלא ש"מ דאזלי' בתר רוב' אע"ג דהתם איכא חזק' דאיסו' דאמר התם בד' ט' דבהמה בחייה בחזקת איסו' עומד' ע"ש וז"פ. הק' המפרשים מהא דאמר בברכות בפ' מי שמתו דף י"ט ע"ב דפריך התם וליגמור כלאים מאביד' ומשני איסור' מממונא לא ילפינן ע"ש וא"כ הדר' קושית התוס' לדוכתא על הגמרא דהתם דלא שייך לשנויי שום א' מהתירוצים שתי' התוס' הכא ונ"ל ליישב דלעולם ממונא חמיר מאיסור' והתם שאני דעיקר מצות השבת אבידה משום הפסד ממון חבירו וגילתא תורה היכא דהוא זקן ואינה לפי כבודו אינו משיב אבידת חבירו משום דכבודו עדיף מממון חבירו אבל לענין כלאים דעיקר המצוה היא כך גזר הקב"ה שלא ילבש כלאים א"כ בשביל כבודו אין לדחות מצות הבורא ולא ילפי' מאבידה אבל בדבר דליכא עברת הלאו בודאי אלא ספוקי מספק"ל אי איכא איסור' אז גבי איסורא אזלינן בתר רובא ואמרינן דליכא העבר' על מצית הבורא אבל לענין ממונא לא אזלי' בתר רוב' להוציא ממון מחזקתו דממונא חמיר וכן לענין אשת איש דחמירא. ובזה א"ש נמי הא דפריך הגמרא לקמן דף ל' ותו לא דחינן איסורא מקמי ממונא ע"ש דהתם איכ' ודאי העברה על הלאו של תורה לפיכך בשביל השבת ממון חבירו אין לו לעבור על מצות הבורא ודו"ק. ושו"ר לא"א ז"ל שתי' קרוב לזה משם ה' מ"ז הח"נ זלה"ה ואני הרחבתי הדיבור בתוספת נופך:

בא"ד ועוד מדאורייתא לא חיישינן לב' יב"ש אבל מדרבנן חיישינן משום לעז וכו' עכ"ל הקש' ה' בתי כהונה ח"ב בח' אבות דף ל' לפי תי' זה מאי קא פשיט רבא ביבמות דף קט"ו ע"ב בעובד' דשלחו מהתם יצחק ריש גלות' וכו' ופשיט ליה רבא מהנהו תרי שטרי דנפקו במחוזא וכתיב בהו חבי בר ננאי וכו' ואגבי בהו רבא בר אבוה וכו' ולפי תירוץ הנ"ל מדי איריא התם ממונא דלא שייך ביה לעז ומש"ה אגבי בהו אבל בא"א איכא לעז ואפילו לפי מ"ש התוס' התם לא א"ש דבממונא ליכא לעז כלל בין הוחזקו בין לא הוחזקו ע"ש ונ"ל דהתוס' ס"ל דהיכא דהוחזקו איכא לעז אפילו גבי ממונא דיאמרו שהוא גזל דממון זה אינו שלו כיון דהוחזק אחר עמו ומש"ה פשיט שפיר כיון דלא חיישינן בהוחזק בממונא אית דרגא באיסו' דליכא לעז במקום דלא הוחזקו ודו"ק:

עוד הק' ה' בתי כהונה ז"ל שם מהא דאמר בכתובות דף כ"ד ואי מהתם הו"א משום דממונא אבל א"א דאיסו' לא ע"ש ולפי תי' בתר' מה יישבו דהתם ליכא לעז ועוד הקשה מהא דכתבו התוס' ביבמות דף ק"ך דלא חיישינן לשאלה אלא לענין איסו' אבל בממון לא חיישינן לשאלה וכו' עש"ב ונ"ל דהתוס' מודים דא"א חמירא אפילו ליכא לעז אפילו בתי' בתר' אלא דבאו התוס' לאשמעי' בתי' בתר' דאפילו בשאר איסו' אי איכא לעז חמירא איסורא מממונא והתם איירי באיסו' א"א ודו"ק:

ד"ה מצא בתפיסה וכו' י"ל דמיירי הכא בנותן בדלוסקמ' עצמה סי' וכו' עכ"ל נראה מדברי התוס' דלא בעי' שנותן סי' אלא בדלוסקמ' אבל שתפיס' דאין דרך להניח בה שטרות לא בעי' שנותן בה סי' וכן דקדק ה' בני שמואל ז"ל בסי' ס"ה אבל הבעה"ת ז"ל ס"ל דבעי' שיתן ג"כ סי' בחפיסה והגד"ת ז"ל כתב דזה תלוי בגירסאות דהתוס' גרסי לקמן הוא אומר בחפיסה וכו' ינתן לו דמידע ידעה דכל מאי, דאית ליה בחפיסה מנח ליה משמע דוקא זאת האשה היא יודעת שבעלה היה מניח כל מה שיש לו בחפיסה לפיכך אצלה אינו סי' אבל לאיניש אחר הוי סי' והבעה"ת גריס דמידע ידעה דכל דאית ליה שטרא בחפיסה מנח ליה דהיינו דכ"ע מנחי שטרייהו בחפיסה ע"ש וק"ק על התוספו' בגיטין דף כ"ח ע"א ד"ה מצא בחפיסה וכו' שכתבו היפך דבריהם הכא דאפילו מצאו בחפיסה בעינן שנותן בגופה מאחר שזה תלוי בגירסאו' והם גרסי התם כמו הגי' שהביאו הכא ע"ש וצ"ע. וכתב בעה"ת דרש"י מפרש בעי' שיתן סי' בכלי והקשה עליו הגד"ת ז"ל דלא ידעינן היכא מצא כן בדברי רש"י דאדרבא מפי' משמע איפכא וכו' ונ"ל דאישתמיט מניה רש"י ז"ל בגיטין דף כ"ז במתניתין שכ"כ בהדיא וז"ל מצאו בחפיסה כלי ויש סי' בכלי שהוא שלו ע"כ הרי לך דבעי' סימן בחפיסה וק"ל:

בא"ד ולא חיישינן לשאלה וכו' עכ"ל והא דפריך לקמן חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן עיין להתוספו' ביבמות דף ק"ך ובהרא"ש ז"ל הכא ובדין זה דחיישינן לשאלה כתבו התוספו' התם ביבמות דלפי המסקנא לא חיישינן בין באיסו' בין בממונא וכן כתב הנ"י ז"ל שם והריטב"א ז"ל שם אבל הרא"ש ז"ל משמע דס"ל דאפילו לפי המסקנא חיישינן לשאלה וכ"כ הב"י בא"ה סי' י"ז משם הרי"ף והרמב"ם ז"ל והש"ך בסי' ס"ה הק' מנ"ל כן בדעת הרי"ף והרמב"ם גם הק' על פסקי מהרא"י סי' קס"א שתמה שם דתלמוד ערוך הוא פ"ב דמציעא וביבמות דחיישינן לשאלה והקשה עליו הש"ך דלפי המסקנא קי"ל דלא חיישינן לשאלה והניח אותו בצ"ע וז"ל מהרא"י ז"ל דתלמוד ערוך וכו' דחיישינן לשאלה רק טבעת וכיס וארנקי ואוכף כדמפ' בהו תלמודא טעמא אמאי לא חיישי' לשאלה עכ"ד ונ"ל דס"ל מדפריך הגמרא אח"ך אלא הא דתניא וכו' ואי ס"ד דחיישינן לשאלה וכו' ומשני כיס וארנקי לא משאלי אנשי משמע דס"ל דלא הדר מחששת השאלה וע"ז קא מק' מהרא"י ז"ל מדאיצט' לשנויי כיס וארנקי וכו' אחר מאי דמשני ואב"א וכו' משמע דאפילו לפי המסקנ' חיישינן לשאלה כנ"ל ומיהו הנ"י דס"ל דלפי המסקנא לא חיישינן לשאלה אזיל לפי הסוגיא דיבמות דפרכינן פירכא זו מקודם דמשני ואב"א וכו' ואה"נ אחר דמשני ואב"א חזר מתי' קמא ולא חיישינן א"נ כ"ז איצטריך לשנויי לפום מאי דבעי' למימר סי' דאורייתא אבל אי אמרינן סימן דרבנן או ס' אי דרבנן או דאורייתא לא איצטריך לשנויי דחיישינן לשאלה א"כ אחר דקי"ל סי' דרבנן אפשר דלא חיישינן לשאלה ועיין במ"ש לקמן ד' כ"ז:

שם בגמ' דילמא לקיומנהו אזלי וכו' כתב הב"ח ז"ל בסי' ס"ה מדברי רש"י ז"ל יראה דבאינן מקויימין דחיישינן דילמא מג' מלוין נפל דהיינו כשהלכו לקיימו נפלו מידם מדלא פי' דילמא מיד הסופר נפל אלא בסיפא אבל הרמב"ם ז"ל פי' דילמ' המלוים נתנו שטרותיהן לסופר לקיימן והסופר כרכן יחד וממנו נפלו כרוכין מקודם שקיימן הדיין אלא דהרמב"ם ז"ל כתב דשמא נתנו שטרותיהם ליד הסופר לקיימן ונפלו מיד הדיין וי"ל דלאו דוקא מן הדיין קאמר דהא איכא למימר נמי דלאחר שהדיין קיים השטרות חזר ונתן לסופר [א"מ ר"ל שנתן לסופר כדי לכתוב הנפק ונשתהו בידו ונפלו ממנו אבל אם הם מקויימים ממש וכבר נכתב הנפק הא אמרינן לא משהי איניש קיומיה בידא דספר' עכ"ה] וממנו נפלו כרוכין וכו' עכ"ד והנה מ"ש דלאו דוקא מן הדיין וכו' עיין בגד"ת ז"ל דף שי"ו שכתב דרבינו ס"ל דסופר ודיין הכל א' וכן משמע