מאורות נתן עב

הרא"ש אבל ע"י ב' הסי' מהני משום דמסתמ' לא קאמ' המנין אלא מי שנפלו מידו משום דאם המלוה החזיר לו השטרות ועכשיו רוצה לשקר יפחד ליתן סי' המנין משום דחייש שמא הלוה לקח א' מהן לצור בו ע"פ צלוחיתו אבל הכריכה מסתמא הניח אותם כמות שהיו וכן להפך אם הלוה נתן השטרות כרוכי' יפחד לשקר ויתן סי' מנין דשמא המלוה הוצרך למעות ומשכן א' מהן או מכרו לפיכך אם נתן ב' הסימנים יקח אותם וסיים הרמ"ה הא דבעי' שיאמר ב' הסי' ה"מ שאין שניהם לפנינו אלא דבא המלוה ואמר אבדו ממני דאז צריך ב' הסי' משום דסי' מנין לחודיה ל"מ כיון דלא ידע סי' הכריכה סבר שהיו כרוכין בדבר קל ונתייאש מהם כמ"ש הנ"י ואת"ל לא נתייאש מהם שמא אמר סי' המנין מספק דאפשר לא לקח מהם הלוה וכיון דאיכא תרי חששות ל"מ בסי' זה אבל כשיאמ' סי' הכריכה ג"כ ודאי לא נתייאש מהם דידע דהם כרוכי' וליכא אלא חששא א' דשמא אמר סי' המנין מספק כמ"ש לזה לא חיישי' אבל אם שניהם לפנינו וא' אמר סי' המנין או הכריכה וא' אינו יודע כלום נותנין למי שיודע כיון דחבירו לא נתן סי' המנין דהמנין הכל יודעין אותו דהמלוה ידע כמה כתב עליו שטרות והלוה ידע כמה פרע וכשיאמ' המלוה סי' המנין ליכא אלא חששה א' שמא לא ידע הכריכה ונתייאש ובחד' חששה לא חיישינן ובזה נתיישבו כל הקו' דהב"י ז"ל. ומ"ש הב"י דהיכא שא' אומר סי' הכריכה וא' אומר סי' המנין צ"ע למי נותן נר' דז"פ דיתן למי שאומר סי' המנין וכמ"ש הד"מ והב"ת אלא דהעולה מפי' זה באין שניהם לפנינו אם בא לוה ואמר סי' המנין סגי דליכא חששא דשמא נתייאש בהלוה:

א"נ יש לפרש דס"ל להרמ"ה כהרא"ש ז"ל דלא בעי' שיאמר הכריכה אלא סי' המנין סגי ומתני' דקתני כרוכי' משום דע"י כן יכול ליתן סי' מנין וק"ל להרמ"ה אמאי לא מהני סי' הכריכה וא"כ אפילו תרי נמי ותי' דהכריכה אפשר דהא מכיר בכריכתן וא' לא שת לבו וכמ"ש לעיל אבל בג' כשאמר המנין ל"ח משום דחייש שמא ימצא שקרן כמ"ש לעיל דשמא הלוה לקח א' מהן לצור ע"פ צלוחיתו והמלוה שמא משכנו ביד אחר ולעולם לא בעי' שיאמר הכריכה וסיים הרמ"ה דה"מ כשאין שניהם לפנינו דאז ל"מ סי' הכריכה אבל אם שניהם לפנינו והא' אמר סי' הכריכה וכו' והאחד אינו יודע כלום נותנין למי שיודע משום דהמנין הכל יודעי' וזה דלא ידע לאו מניה נפלו ובזה נסתלקו קו' הב"י וקרוב לזה כתב הד"מ אלא דהוא ז"ל יצא בהבנה אחרת דהיא חוץ מדברי הרמ"ה וכמ"ש עליו הש"ך. ובהא פליג הרמ"ה על הרא"ש ז"ל דהרא"ש ס"ל דכריכה לא הויא סי' לכך בין שניהם לפנינו ובין אינם לפנינו אין נותני' אלא לאומר המנין מדלא חילק בהכי והרמ"ה ז"ל ס"ל כששניהם לפנינו אפי' בסי' הכריכה מהני כיון דחבירו אינו יודע כלום ובמ"ש א"ש קו' הש"ך בס"ק כ"ז וכ"ח עש"ב זהו מה שנ"ל בפי' דברי הרמ"ה ז"ל ואחרון אחרון חביב ודו"ק:

רש"י ד"ה שטרי מכריז וכו' כך וכך היו וכרוכי' היו עכ"ל מדברי רש"י משמע דלא בעי' סי' הכריכה אלא כשיאמר שהיו כרוכי' סגי אבל הנ"י ז"ל הבין בד' רש"י דבעי' שיאמר סי' הכריכה ג"כ וכן הבין הבעה"ת והב"י והתיו"ט ז"ל וי"ל מנ"ל כן בדעת רש"י דהא לא כתב אלא שאומר כרוכי' היו ולא שיאמ' היאך היו כרוכי' וצ"ע. ומהרש"ל ז"ל כתב הא דבעי' שיאמר סי' הכריכה והמנין ה"ד הכא הוא דבעי' תרוייהו דאפי' יהיב חד סי' ולא כוין באידך סי' ל"מ דודאי מאיש אחר נפל שהרי לא ידע במנין או בכריכה אבל אי לא הוי שם אלא חד סי' כל חד וחד מהני ע"כ וכן תי' הריטב"א גבי צבורי מעות ע"ש בא"ז. וכתב מהר"ם שיף ז"ל לפי דבריו בתרי שטרי דליכא אלא חד סי' מהני ומכריז אלא דאשמעי' דבג' בעי' שיאמר ב' הסי' ע"ש ובזה נסתלקה שית הגד"ת עליו בד' שי"ו יע"ש. ומ"ש ה' שם עוד פ"ד מהרש"ל אף כשאחד יודע בכריכה או במנין והאחר אינו יודע כלום לא יתן ליודע כיון שיש כאן ב' סימנים והוא אינו יודע אלא א' שלא כדברי הרמ"ה ע"כ ואחה"מ אינו כן דלא כתב מהרש"ל דבעי' שיאמר ב' הסי' אלא היכא דאין שניהם לפנינו דחיישי' שמא של אחר כיון דלא ידע סי' הב' אבל אם הם לפנינו והא' אומר סימן א' וא' אינו יודע כלל ודאי שנותני' למי שיודע דעדיף יודע ממי שאינו יודע. אך בעיקר דברי רש"י אפשר לומר מטעם אחר ודלא כמ"ש מהרש"ל דהא דבעי' שיאמר ב' הסי' הא' משום דכריכה לבד' לא הויא סי' וכמ"ש הריטב"א בא"ז וז"ל דלפי האמת סי' הכריכה לא הוי סי' דהא ידוע היאך נוהגין לכרוך שטרות טל הרוב ואמר בדדמי והכריח כן מדלא מכריז גבי תרי שטרי ע"ב וסי' המנין לחודיה לא מהני שמא כיון דלא ידע סי' כריכתן יחשוב בלבו שהם כרוכי' בדבר קל ויתפרדו וכ"א ימצא שטר לחודיה ואין כאן סי' מנין ומתייאש מהם וכמ"ש הנ"י לפיכך צריך לומר סי' הכריכה דאז ודאי לא נתייאש מהם וע"י סי' המנין ניכר שהם שלו. אבל הרא"ש ז"ל ס"ל דלא בעי' שיאמר סי' הכריכה וגם א"ץ לומר שהיו כרוכי' אלא כיון דמצא אותם כרוכים וזה נתן סי' המנין נותנין לו ולא חיישינן לחששא זו ומה שהק' עליו הגד"ת שם מאי איריא דנקטי סי' המנין בלבד לימרו נמי שיחזיר למי שיתן סי' הכריכה היאך היו כרוכים דודאי לדעתא או מנין או סי' הכריכה סגי ע"ש כבר כתב הריטב"א הנ"ל דהכריכה לא הוי' סי':

עוד נ"ל לפ' ד' רש"י דהא דכתב דיאמר כרוכים ומנין היינו משום דלא תפשוט ממתניתין דקתני ג' משום דשטרי מכריז א"כ תפשוט דמנין הוי סי' לזה פי' דלפי שנויא דגמרא דמשני שטרי מכריז צריך שיאמר ג"כ דכרוכי' היו ולא תפשוט דמנין הוי סי' אבל לפי מאי דקי"ל דמנין הוי סי' אה"נ דלא בעי' שיאמר כרוכים היו וכ"כ מהרמ"ש ז"ל ועד"ז יתפרשו נמי דברי רש"י לקמן דף כ"ה גבי מגדלות דפי' דבעי' שיאמר שהן עשוין כמגדלות ולא פי' דסגי במה שיאמר המנין והא דבעי' מגדלות כי היכי דנדע דהוי דרך הינוח והיינו כי היכי דלא תפשוט דמנין הוי סי' ומש"ה פירש וזה נותן סי' כו"כ היו ומגדלים היו עשויין:

ועפי"ז א"ש דברי רש"י לקמן ד' כ"ו ע"ב גבי מתני' דקתני הלוקח פירות מחבירו וכו' אם היו צרורין נוטל ומכריז ופרש"י הוי סי' או קשר או מנין שבהם ור"ל וליכא למפשט מידי אי מנין הוי סי' או לא. אבל לפ"ד מהרש"ל דהיכא דאיכא ב' סי' צ"ל שתיהן א"כ ק' אמאי לא פירש לקמן כמו שפירש הכא דבעי' שיאמר הקשר והמנין ומדבריו משמע דחד מנייהו סגי א"כ דברי רש"י סותרין זא"ז אבל לפי הדרכים שכתבנו א"ש דברי רש"י אהדדי ודו"ק. אמנם דברי הרע"ב ז"ל קשים אצלי דפי' לקמן גבי מגדלות דבעי' שיאמר שהן עשויין כמגדלין וכך וכך היו משמע דס"ל כמהרש"ל ואילו גבי הלוקח פירות וכו' פי' דבקשר או מנין סגי וכאן נמי פי' דכריכה לחודה סגי וצ"ע:

תוס' ד"ה איסור' מממונא וכו' אפי' היכא דאיכא