מאורות נתן עא

לטעון ולומר אני רוצה וכו' ע"ש הרי לך להדיא למ"ד זבל"א הוא לענין שלא יוכל לחזיר קודם שיטעון אבל לאחר שטענו כ"ע מודים דאינן יכולין לחזיר וכ"מ מדברי הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל הובא בא"ז וא"כ צ"ל כשנויא קמא דלמ"ד שטרי טענתא ס"ל דלא מהני כתיבה ויכול לחזור קודם שטען אע"פ שכתב ולאחר שטענו אינם יכולין לחזור אע"פ שלא כתבו. וראיתי לכנה"ג ז"ל בסי' י"ג בהגהות הב"י שכתב דלא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל אי פסק כרבנן דס"ל דכותבין בשטר א' או כרשב"ג דבעי שטר לכ"א ואי' ע"ש ונ"ל דמדברי רבינו שכתב ושטר ברירת הדיינין או שטר טענת בעלי דינין וכו' ע"ש משמע דפסק כת"ק דאי לאו הכי הול"ל ושטרי ברירת הדיינין או שטרי טענת הדיינין ועוד דהא בפי' המשנה לשם כתב להדי' והלכה כחכמים ודו"ק:

רש"י ד"ה דאשתכח בב"ד מקויים בהנפק וכו' עכ"ל נראה דס"ל דהבעל או שלוחו מקיים הגט וכ"כ התשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ט"ז והביאו הב"י ז"ל בא"ה סי' קמ"ב ע"ש אך ראיתי לתוס' לעיל ד' י"ח וכן בש"מ בשם כמה גדולים שם שדחו פי' זה מטעם דאמר לקמן דלוה לא מקיים שטרא ה"נ אשה או שלוחה הוא דמקיימי גיטא ולא הבעל ושלוחו ע"ש ונ"ל ליישב דברי רש"י דס"ל דוקא גבי שט"ח הוא דאמר כן דאין דרך הלוה לקיים את השטר אבל גבי גט הבעל מקיים הגט משים דחייש שמא יארע אונס לשליח ולא יכול להוליך הגט וצריך לעשות שליח אחר ולא יכול לומר בפ"נ ובפ"נ ואז צריך לעשותו שליח קמי ב"ד ולומר לפניהם בפ"נ ובפ"נ כדאי' בגיטין ד' כ"ט לפיכך עושה לו קיום כדי שלא יצטרך לומר בפ"נ ואז יכול לעשות כמה שלוחים שלא בפני ב"ד כנ"ל:

ע"ב גמ' שטרי מכריז הנה הש"ך ז"ל בס' ס"ה הק' ג' קושיות בגמרא מדקתני במתני' כריכה משמע דעיקר רבותא דתנא לאשמעי' דסי' דכריכה לחוד מהני וכו' וא"כ קש' דהא קאמר בתר הכי מאי מכריז שטרי מכריז משמע להדיא דבעי' דלהוי תלתא דאל"ך תיקשי מאי איריא תלת' אפילו תרי נמי וכיון דכריכה הוי סי' אפי' תרי נמי ותמה כן על הרא"ש ז"ל ועוד הק' דבר"פ אלו מציאות דמספק"ל לש"ס אי מנין הוי סי' ולא מצי לאוכוחי משום מתניתין כמ"ש התוס' לקמן אמאי לא מוכיח מהכא מדקתני ג' ועוד הק' ואמאי נמי פריך לעיל ש"מ קשר סי' ולא פריך הכי אמנין ע"ש ונ"ל דכונת הגמר כך דסיד מעיקרא מדקתני במתניתין הקשירה והכריכה לאשמעי' דכריכה וקשירה הוי סי' כמ"ש ה' ז"ל ופריך א"כ תפשוט מהכא דקשירה הוי סי' [א"מ ולפ"ז צ"ל הא דלא הוי מנין סי' משום דס"ד דמכריז מנין כמ"ש מהרש"א ומדברי הרא"ש שהביא בסמוך לא משמע הכי עכ"ה] ומשני דתני ר"ח וכו' כלומר דתנא דמתני' איירי בכריכה ולא בקשר ופריך א"כ מנין מכריז דעיקר מתני' באה לומר דכריכה לחוד הוי סי' מאי איריא ג' אפי' תרי נמי יכריז ומשני שטרי מכריז ובעי' סי' המנין ומתני' באה לאשמעי' במצא שטרות אם היו ג' מכריז דאית בהו סימן המנין והכריכה לדעת רש"י לומר דבעי' שיתן ב' הסימנים ולדעת הרא"ש ז"ל לומר כיון דאיכא כריכה מהני סי' המנין ומה שהק' אמאי לא פשיט מהכא דמנין הוי סי' כבר כתב הרא"ש ז"ל גופיה הובא בא"ז וז"ל ומ"מ לא יכול לדקדק לקמן מכאן דמנין הוי סי' דמצי למימר דתרוייהו בעי' וא"ת היאך רצה לדקדק מתחלה ש"מ קשר הוי סי' דילמא לא נקט קשר אלא שע"י הקשר יכול לתת הסי' במנין וי"ל דאי משום הכי לא הול"ל קשורין שאינן רגילות שאין דרך לקושרן אלא לכורכן וכו' ע"ש [א"מ מדברי הרא"ש הללו משמע דמעיקרא כי פריך ש"מ קשר הוי סי' ידע המסקנא דשטרי מכריז שלא כדברי מהרש"א ז"ל ועיקר הסי' הוא המנין וכריכה צריכה כדי שיוכל ליתן סי' במנין רק משום דקתני ג' קשורין זב"ז דאין רגילות לקושרן ס"ד דאתיא לאשמעי' דזהו סימנם ומש"ה פריך ש"מ קשר סי' ור"ל וא"כ מאי איריא ג' אפי' תרי נמי וא"ל דבעי' תרוייהו קשר ומנין דהא ברישא בג' כרוכין דליכא אלא סי' מנין לחודיה מהני דכריכה לא הויא סי' ומשני הא תני ר"ח ג' כרוכין ועיקר הסי' הוא המנין כדמסיק והא דקאמר מאי מכריז מנין מילתא באנפי נפשה היא ואמתני' קאי וס"ד דכריכה הוי סי' ומכריז מנין כדי לברור טפי ויזכור בעל האבידה שנאבדו לו כך וכך שטרות ויבא ויאמ' סימנייהו ומש"ה פריך מאי איריא ג' אפי' תרי נמי ומשני שטרי מכריז וכריכה לא הוי סי' דכן רגילות לכורכן אלא כדי שיוכל ליתן סי' במנין ולפ"ז נר' דדוקא כרוכין הוא דבעי' ג' אבל קשורין אפי' תרי נמי מכריז שהרי יוכל ליתן סי' בקשר לפי מאי דקי"ל קשר הוי סי' שהרי לפ"ד הרא"ש אין רגילות לקושרן וכ"כ הראב"ד ז"ל הובא בש"מ ודלא כמהרש"א ז"ל ולפ"ז א"ש נמי מה שהק' הש"ך ז"ל שם לשיטת הרא"ש דכריכה לא הויא סי' אמאי קאמר שטרי מכריז הול"ל תכריך מכריז כדי לברורי טפי ויזכור בעל האבידה שנאבדו לו תכריך של שטרות דהכי עדיף טפי כדמשמע בגמרא עש"ב די"ל כיון דרגילות לכורכן א"כ א"ץ לברורי דכ"ע עבדי הכי והרי הוא כמבואר וע"פ הדברים האלה יתבאר לך שדברי הגד"ת ז"ל דף שט"ו תמוהים בזה וכבר ה' המחבר ז"ל הניף ידו עליו לקמן בדברי רש"י ע"ש עכ"ה]:

כתב הטור בסי' ס"ה משם הרמ"ה וז"ל ואע"ג דקי"ל דקשר או מנין לחודיה הוי סי' הכא בעי' מנין עם הכריכה או קשירה וטעמ' דהנך תרי שטרי בחד לוה ומלוה ושמא בפעם א' פרע הלוה והמלוה נתנם לו כרוכין ולכך ידע המלוה שהן כרוכין או כשהלוה הלוה שמא לקח ממנו המעות בפע"א ונתן לו השטרות כרוכין ואותו שכרכן מכיר בכריכתן והאחר לא נתן אל לבו ולכך צריך מנין עם הקשירה או הכריכה וה"מ שאין שניהן לפנינו אבל אם היו לפנינו והאחד יודע בכריכה או קשירה או מנין והאחר אינו יודע לא זה ולא זה נותנין למי שיודע עכ"ל ובאמת דבריו תמוהים וכמ"ש הב"י ז"ל והניח איתם בצ"ע ומהרש"א רצה ליישב דבריו ואחה"מ דבריו היפך דברי הרמ"ה כמו שיראה המעיין. ואני הדל נ"ל ליישב דהרמ"ה ז"ל ס"ל כרש"י דבעי' שיאמר הכריכה והמנין וק"ל להרמ"ה אמאי צריך ב' דהא קי"ל דקשר או מנין לחודיה הוי סי' וא"כ תחזור קו' הגמרא מאי אריא תלתא אפי' תרי נמי יכריז דהא איכא סי' הכריכה ותי' הרמ"ה טעמא דתרי שטרי דלא מהני סי' דכריכה משום דאיירי בחד לוה ומלוה דאי בג' מאי בעו גבי הדדי כמ"ש בגמרא לקמן ולא פליגי רבנן ורשב"ג בזה וכמ"ש בא"ז שם וא"כ חיישינן שמא בפעם א' פרע הלוה והמלוה נתנם לו כרוכין ולכך ידע שהן כרוכין וכן להפך ואותו שכרכן מכיר בכריכתן והאחר לא נתן אל לבו לידע הכריכה לפיכך בתרי שטרי דליכא סי' מנין אינו מכריז דל"מ אם אין ב' לפנינו ובא א' ונתן סי' כריכה דלא מהימן אלא אפי' באו ב' וא' מהם נתן סי' הכריכה והב' מכחישו אע"פ שלא נתן שום סי' מהני הכחשתו דלא שת לבו לידע הכריכה לכך צריך ג' שטרות דאיכא ב' סימנים וצריך לומר הב' סי' דסי' דכריכ' לחודיה לא מהני כדאמר ומנין נמי לחודיה לא הני מטע'