מאורות נתן ו

ק"ו כיון דאיכא למיתלי ולומר שאינו חשיד רמינן עליה שבועה כדי שיוכר האמת ומ"ש עוד בש"מ וז"ל וא"ת וכו' ועוד דק"ו להחמיר ולא להקל ואם איתא אדרבה כשאתה דן ק"ו זה אתה מיקל עליו דכיון שהוא חשוד בדין הוא שיטול כנגדו בלא שבועה יע"ש ולע"ד ל"ק דכוונת רש"י דהו"א דחשוד אשבועתא ולא נרמי עליה שבועה אלא לא יפרע החמשים זוז שכפר כמו דס"ד גבי מ"מ כיון דאין חשוד זה בודאי כמו דעלמא ודו"ק:

תוס' ד"ה בכוליה וכו' תימא דהא מסיק לקמן דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא וכו' עכ"ל (א"ה כ' מו"ר הר' משמרות כהונה ז"ל וז"ל ואע"ג דאביי ס"ל כן לקמן וטעמא דהנהו משו' מלוה ישנה מ"מ ע"כ דרבה ל"ל דאביי דא"כ אמאי איצט' אשתמוטי נימא משום מלוה ישנה יע"ש ואה"ר לא תירץ כלום דהא כ' הר"ן שם לקמן דנ"מ מדאביי היכא שמחל לו כל ספק מלוה דאז כה"ג אמרי' מיגו דחשיד יע"ש וא"כ י"ל לעולם רבה ס"ל כאביי והא דאיצטריך לטעם אישתמוטי להיכא שמחל כל ס' מלוה ישנה דאז אמרי' מיגו דחשיד והתורה ודאי בכל ענין חייבה מודה מקצת ולפ"ז ליתא נמי למ"ש הרב הנז' בדיבור שאח"ז וז"ל והא דלא כ' קמ"ל דלא אמרי' דחשיד אממונא חשיד אשבועתא משום דהא מילתא כבר אשמעי' ר"ח גופיה בדינא דחנוני דמייתי הגמ' לקמן דף ו' ע"ש דאימא אי מההיא הו"א משום ס' מלוה ישנה הוא ולא חשיד כלל ולכך אשמעינן הכא מק"ו דאפי' היכא שמחל כל ספק מלוה ישנה לא אמרי' מיגו דחשיד וכו' ומ"ש עוד הר' הנז' וז"ל מיהו ק' נימא דאיצט' אשתמוטי לישב גם מ"מ דפקדון דבפקדון לא חיישי' למלוה ישנה כמ"ש התוס' שם אמילתא דאביי יע"ש ואה"ר דבריו תמוהים חדא דאיך אפשר לומר דמאי דאיצט' לטעם אשתמוטי הוא משום דמ"מ דפקדון דהא בפקדון איכא גוונא דלא שייך אשתמוטי כגון דהוה נקט ליה בידיה או דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיא לפקדון בביתיה והוה ידע כדאיתא בגמ' לקמן ד"ה ע"ב והתורה ודאי בכל גוונא דמ"מ דפקדון איירי ועוד מה שהביא מד' התוס' דלקמן דבמ"מ דפקדון לא חיישי' למלוה ישנה אה"ר ליתא דלא כתבו התוס' כן אלא דוקא גבי כופר בפקדון דפסול לעדות דאין להכשירו מטעם דחיישי' לס' מלוה ישנה דכיון שפסול הוא בודאי דה"א כפר ואיכא עדים דנקט ליה בידיה הילכך עליו להביא ראיה דמשום מלוה ישנה כפר ואין מוציאין ממון בעדותו וזהו מה שדקדקו התוס' בלשונם וכתבו וכופר בפקדון אין להכשיר וכו' אבל אה"נ לענין שבועה דמודה מקצת דכשהוא בא לפנינו לא הוחזק כפרן עדיין אין לחלק בין מלוה לפקדון אלא בין מלוה בין פקדון חיישי' למלוה ישנה איברא מדברי מוה"ר במקו' משם הר"ש די וידש נר' דבפקדון בכל גוונא לא חיישי' למלוה ישנה וטעמא דבפקדון חזקה דדייק איניש אצל מי יפקיד ומה לו להפקיד אצל מי שיש לו עמו דררא דממון יע"ש):

ד"ה אבל העדאת עדים וכו' קמ"ל ק"ו דלא הוי גזלן בהכי דאשתמוטי קא משתמיט וכו' עכ"ל (א"ה הק' מהר"ם שיף הא כבר שמעי' מעד א' יע"ש ולע"ד לא קשיא דאיכא לאוקמיה קרא במ"מ והיכא דאין הטענה שתי כסף דאינו חייב שבועה אבל בעדות עד א' יתחייב שבועה וכ"כ הרמב"ן בשם יש מי שאומר הובא במקו' יע"ע האמנם ראיתי להתוס' בשבועות דף מ' שכתבו דהא דקאמר שמואל דבע"א אפי' לא טענו אלא פרוטה לשיטתיה אזיל ולא קי"ל כוותיה יע"ש ולפ"ז שפיר מקשה המהרמ"ש על התוס' לשיטתם בשבועות ודו"ק והנה ראיתי למה"ר המש"כ שתי' לקו' הרב הנז' דאיצט' ר"ח לאשמעי' אפי' היכא דהוחזק כפרן ע"פ עדים אמרי אשתמוטי ולא חשיד דלא אתיא מע"א יע"ש ועפ"ז י"ל נמי מה שהק' עוד המהרמ"ש דכיון שכל המכוון הוא שלא תימא מיגו א"כ כשהביא תנא תונא ממתני' היה לו להביא בקצרה דמתני' קתני ישבע אע"ג דכופר הכל הוא דקתני וכולה שלי ול"ל משו' דאנן סהדי ע"ש דאיכא למימ' דאיצט' לומר דאנן סהדי וכולי כדי להביא ממתני' דאפילו היכא דהוחזק כפרן ע"פ עדים לא אמרינן מיגו דחשיד משום אשתמיטי ודו"ק):

ד"ה ר"ח כר"מ וכו' וי"ל דאיכא למיפרך דמה למיתה שכן על מה שמעידין הוא מת עכ"ל (א"ה עיין מה שהק' המג"ן ז"ל ע"ד ע"ש וכפי מ"ש במקו' משם מהרי"א דמאי דקאמר הגמ' אלא אתיא מע"א הוא סיום דברי המקשה ולא דברי המתרץ ע"ש לק"מ וק"ל):

ד"ה מה אם וכו' כדאיתא בפ' אמ"ל וכו' ע"כ (א"ה עמ"ש מהרש"א ז"ל וק"ק לי ע"ד דהא בעיא היא דאם טעמא דרבנן הוא משום דאדם נאמן וכו' משום מיגו ולא תרי לישני הם וא"כ הו"ל למיפשט דע"כ טעמא דרבנן משום דאדם נאמן וכו' מדקתני אמרו לו דמשמ' לדבריו דר"מ ואילו לטעמא דמיגו הוי טעמא דנפשיהו וי"ל ומו"ר המש"כ פי' כוונת התוס' וז"ל ומשו' די"ל דללישנא דנאמן היינו משום מיגו והגמ' בעי אי משו' מיגו או משום דמתרץ דבוריה וכו' וע"ש בגמ' דמוקי בריי' דקתני נאמן על עצמו דהוא מתרץ דיבוריה לזה כ' כדאיתא בפ' אמ"ל וכו' ור"ל מדקאמ' הגמ' א"ד משום מיגו משמ' וכו' יע"ש ותמיה לי טובא דאיך אפשר לפרש הבעיא הכי דהא קאמר הגמ' שם דנ"מ בין שני הטעמים טומאה חדשה ולפי פי' הר' ז"ל שני הטעמים לא שייכי בטומאה חדשה דבין מיגו דטבלתי בין אבל טבלתי לא שייך דהא אמרו בשעת טומאה נכנסת ומיגו דמזיד הייתי או אבל מזיד הייתי נמי לא שייך דטומאה לא איכפת לן אי שוגג או מזיד וכמ"ש רש"י שם ובאמת אילו שתיק הרב מלפרש כוונתם באמרם כדאיתא בפ' אמ"ל החרשתי ונפרש הכי כוונת התוס' הגם שנסבול דוחק גדול דדבר פשוט לעין כל רואה הוצרכו התוס' לומ' אך הרב פי' כוונתם דאתיין עלה מכח משמעות דקאמר א"ד משום מיגו ולפ"ז ק"ט וצ"ע):

דף ד' ע"א רש"י ד"ה אי הוה ליה כגון אילו העידו העדים חמשים חייב וחמשים פרע וכו' עכ"ל וכ' עליו הרשב"א ז"ל הובא במקו' וז"ל ואינו מחוור דאי בדאמר ליה מנה ליה בידך והלה אומר אין לך בידי כלום שפרעתיך העדים מעידים שפרע חמשים ועדיין נשארו חמשים מ"ש כי אית ליה סהדי ללוה שפרע אפי' ל"ל סהדי שפרע אינו נשבע דהו"ל שעבוד קרקעות וכו' יע"ש ולע"ד לא קשיא די"ל דר"ח איירי אחר דהתקינו רבנן דמלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים וכ"כ הריטב"א ז"ל בחי' לעיל אמילתא דר"ח ע"ש ודו"ק:

בד"ה והילך לא הוצאתים וכו' עכ"ל כ' בהג"א וז"ל ולא הוי הילך אלא כשמחזיר לו אותם מעות עצמם שהלוה או אותו פקדון עצמו אבל אם אומר אין לך בידי אלא חמשים והילך והם מעות אחרי' אין זה הילך וחייב שבועה אפי' לר"ש וכן משמע מתוך פירש"י עכ"ל נר' מדבריו דאם החזיר אותן מעות בעצמן גם במלוה הוי הילך אבל הר"ן ז"ל בפ' שבוע' הדיינין כ' דלרש"י לא משכחת הילך אלא בפקדון אבל במלוה גם אם החזיר אותן מעות בעצמן לא שייך הילך יע"ש ודלא